Thu, 21 Nov 2024 02:59:17 -0600 Yom Chamishi, Chodesh Teshi'i 18, 6024 — יום חמישי חדש תשעי יח ו׳כד

Tanakh
Book of Genesis, Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50

Genesis

Chapter 1

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃	א	1	In the beginning God created the heaven and the earth.
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃	ב	2	Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃	ג	3	And God said: 'Let there be light.' And there was light.
וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃	ד	4	And God saw the light, that it was good; and God divided the light from the darkness.
ויקרא אלהים ׀ לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃ פ	ה	5	And God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, one day. {P}
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃	ו	6	And God said: 'Let there be a firmament in the midst of the waters, and let it divide the waters from the waters.'
ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃	ז	7	And God made the firmament, and divided the waters which were under the firmament from the waters which were above the firmament; and it was so.
ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃ פ	ח	8	And God called the firmament Heaven. And there was evening and there was morning, a second day. {P}
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃	ט	9	And God said: 'Let the waters under the heaven be gathered together unto one place, and let the dry land appear.' And it was so.
ויקרא אלהים ׀ ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃	י	10	And God called the dry land Earth, and the gathering together of the waters called He Seas; and God saw that it was good.
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃	יא	11	And God said: 'Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit-tree bearing fruit after its kind, wherein is the seed thereof, upon the earth.' And it was so.
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃	יב	12	And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind, and tree bearing fruit, wherein is the seed thereof, after its kind; and God saw that it was good.
ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃ פ	יג	13	And there was evening and there was morning, a third day. {P}
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃	יד	14	And God said: 'Let there be lights in the firmament of the heaven to divide the day from the night; and let them be for signs, and for seasons, and for days and years;
והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃	יה	15	and let them be for lights in the firmament of the heaven to give light upon the earth.' And it was so.
ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃	יו	16	And God made the two great lights: the greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night; and the stars.
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃	יז	17	And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth,
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃	יח	18	and to rule over the day and over the night, and to divide the light from the darkness; and God saw that it was good.
ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃ פ	יט	19	And there was evening and there was morning, a fourth day. {P}
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃	כ	20	And God said: 'Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let fowl fly above the earth in the open firmament of heaven.'
ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה ׀ הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃	כא	21	And God created the great sea-monsters, and every living creature that creepeth, wherewith the waters swarmed, after its kind, and every winged fowl after its kind; and God saw that it was good.
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃	כב	22	And God blessed them, saying: 'Be fruitful, and multiply, and fill the waters in the seas, and let fowl multiply in the earth.'
ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃ פ	כג	23	And there was evening and there was morning, a fifth day. {P}
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃	כד	24	And God said: 'Let the earth bring forth the living creature after its kind, cattle, and creeping thing, and beast of the earth after its kind.' And it was so.
ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃	כה	25	And God made the beast of the earth after its kind, and the cattle after their kind, and every thing that creepeth upon the ground after its kind; and God saw that it was good.
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃	כו	26	And God said: 'Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.'
ויברא אלהים ׀ את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃	כז	27	And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them.
ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃	כח	28	And God blessed them; and God said unto them: 'Be fruitful, and multiply, and replenish the earth, and subdue it; and have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creepeth upon the earth.'
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב ׀ זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃	כט	29	And God said: 'Behold, I have given you every herb yielding seed, which is upon the face of all the earth, and every tree, in which is the fruit of a tree yielding seed--to you it shall be for food;
ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל ׀ רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃	ל	30	and to every beast of the earth, and to every fowl of the air, and to every thing that creepeth upon the earth, wherein there is a living soul, [I have given] every green herb for food.' And it was so.
וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃ פ	לא	31	And God saw every thing that He had made, and, behold, it was very good. And there was evening and there was morning, the sixth day. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.
p	We read punctuation in L differently from BHS.

Chapter 2

ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃	א	1	And the heaven and the earth were finished, and all the host of them.
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃	ב	2	And on the seventh day God finished His work which He had made; and He rested on the seventh day from all His work which He had made.
ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ פ	ג	3	And God blessed the seventh day, and hallowed it; because that in it He rested from all His work which God in creating had made. {P}
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃	ד	4	These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, in the day that Yehovah God made earth and heaven.
וכל ׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃	ה	5	No shrub of the field was yet in the earth, and no herb of the field had yet sprung up; for Yehovah God had not caused it to rain upon the earth, and there was not a man to till the ground;
ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃	ו	6	but there went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground.
וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃	ז	7	Then Yehovah God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul.
ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃	ח	8	And Yehovah God planted a garden eastward, in Eden; and there He put the man whom He had formed.
ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃	ט	9	And out of the ground made Yehovah God to grow every tree that is pleasant to the sight, and good for food; the tree of life also in the midst of the garden, and the tree of the knowledge of good and evil.
ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃	י	10	And a river went out of Eden to water the garden; and from thence it was parted, and became four heads.
שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃	יא	11	The name of the first is Pishon; that is it which compasseth the whole land of Havilah, where there is gold;
וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃	יב	12	and the gold of that land is good; there is bdellium and the onyx stone.
ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃	יג	13	And the name of the second river is Gihon; the same is it that compasseth the whole land of Cush.
ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃	יד	14	And the name of the third river is Tigris; that is it which goeth toward the east of Asshur. And the fourth river is the Euphrates.
ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃	יה	15	And Yehovah God took the man, and put him into the garden of Eden to dress it and to keep it.
ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃	יו	16	And Yehovah God commanded the man, saying: 'Of every tree of the garden thou mayest freely eat;
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃	יז	17	but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it; for in the day that thou eatest thereof thou shalt surely die.'
ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃	יח	18	And Yehovah God said: 'It is not good that the man should be alone; I will make him a help meet for him.'
ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃	יט	19	And out of the ground Yehovah God formed every beast of the field, and every fowl of the air; and brought them unto the man to see what he would call them; and whatsoever the man would call every living creature, that was to be the name thereof.
ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃	כ	20	And the man gave names to all cattle, and to the fowl of the air, and to every beast of the field; but for Adam there was not found a help meet for him.
ויפל יהוה אלהים ׀ תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃	כא	21	And Yehovah God caused a deep sleep to fall upon the man, and he slept; and He took one of his ribs, and closed up the place with flesh instead thereof.
ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃	כב	22	And the rib, which Yehovah God had taken from the man, made He a woman, and brought her unto the man.
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃	כג	23	And the man said: 'This is now bone of my bones, and flesh of my flesh; she shall be called Woman, because she was taken out of Man.'
על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃	כד	24	Therefore shall a man leave his father and his mother, and shall cleave unto his wife, and they shall be one flesh.
ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃	כה	25	And they were both naked, the man and his wife, and were not ashamed.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
p	We read punctuation in L differently from BHS.

Chapter 3

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃	א	1	Now the serpent was more subtle than any beast of the field which Yehovah God had made. And he said unto the woman: 'Yea, hath God said: Ye shall not eat of any tree of the garden?'
ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃	ב	2	And the woman said unto the serpent: 'Of the fruit of the trees of the garden we may eat;
ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃	ג	3	but of the fruit of the tree which is in the midst of the garden, God hath said: Ye shall not eat of it, neither shall ye touch it, lest ye die.'
ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃	ד	4	And the serpent said unto the woman: 'Ye shall not surely die;
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃	ה	5	for God doth know that in the day ye eat thereof, then your eyes shall be opened, and ye shall be as God, knowing good and evil.'
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃	ו	6	And when the woman saw that the tree was good for food, and that it was a delight to the eyes, and that the tree was to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did eat; and she gave also unto her husband with her, and he did eat.
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃	ז	7	And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig-leaves together, and made themselves girdles.
וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃	ח	8	And they heard the voice of Yehovah God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of Yehovah God amongst the trees of the garden.
ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃	ט	9	And Yehovah God called unto the man, and said unto him: 'Where art thou?'
ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃	י	10	And he said: 'I heard Thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.'
ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃	יא	11	And He said: 'Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?'
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃	יב	12	And the man said: 'The woman whom Thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.'
ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃	יג	13	And Yehovah God said unto the woman: 'What is this thou hast done?' And the woman said: 'The serpent beguiled me, and I did eat.'
ויאמר יהוה אלהים ׀ אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃	יד	14	And Yehovah God said unto the serpent: 'Because thou hast done this, cursed art thou from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life.
ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ ס	יה	15	And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.' {S}
אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃ ס	יו	16	Unto the woman He said: 'I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.' {S}
ולאדם אמר כי־שמעת לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃	יז	17	And unto Adam He said: 'Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life.
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃	יח	18	Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field.
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃	יט	19	In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.'
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃	כ	20	And the man called his wife's name Eve; because she was the mother of all living.
ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ פ	כא	21	And Yehovah God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them. {P}
ויאמר ׀ יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה ׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃	כב	22	And Yehovah God said: 'Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.'
וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃	כג	23	Therefore Yehovah God sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken.
ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃ ס	כד	24	So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 4

והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי איש את־יהוה׃	א	1	And the man knew Eve his wife; and she conceived and bore Cain, and said: 'I have gotten a man with the help of Yehovah.'
ותסף ללדת את־אחיו את־הבל ויהי־הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃	ב	2	And again she bore his brother Abel. And Abel was a keeper of sheep, but Cain was a tiller of the ground.
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃	ג	3	And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto Yehovah.
והבל הביא גם־הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל־הבל ואל־מנחתו׃	ד	4	And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And Yehovah had respect unto Abel and to his offering;
ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃	ה	5	but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell.
ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃	ו	6	And Yehovah said unto Cain: 'Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen?
הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו׃	ז	7	If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.'
ויאמר קין אל־הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו׃	ח	8	And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him.
ויאמר יהוה אל־קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃	ט	9	And Yehovah said unto Cain: 'Where is Abel thy brother?' And he said: 'I know not; am I my brother's keeper?'
ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האדמה׃	י	10	And He said: 'What hast thou done? the voice of thy brother's blood crieth unto Me from the ground.
ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך׃	יא	11	And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother's blood from thy hand.
כי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחה לך נע ונד תהיה בארץ׃	יב	12	When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.'
ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשא׃	יג	13	And Cain said unto Yehovah: 'My punishment is greater than I can bear.
הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל־מצאי יהרגני׃	יד	14	Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.'
ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות־אתו כל־מצאו׃	יה	15	And Yehovah said unto him: 'Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold.' And Yehovah set a sign for Cain, lest any finding him should smite him.
ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ־נוד קדמת־עדן׃	יו	16	And Cain went out from the presence of Yehovah, and dwelt in the land of Nod, on the east of Eden.
וידע קין את־אשתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך׃	יז	17	And Cain knew his wife; and she conceived, and bore Enoch; and he builded a city, and called the name of the city after the name of his son Enoch.
ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את־מחויאל ומחייאל ילד את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך׃	יח	18	And unto Enoch was born Irad; and Irad begot Mehujael; and Mehujael begot Methushael; and Methushael begot Lamech.
ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה׃	יט	19	And Lamech took unto him two wives; the name of one was Adah, and the name of the other Zillah.
ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה׃	כ	20	And Adah bore Jabal; he was the father of such as dwell in tents and have cattle.
ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפש כנור ועוגב׃	כא	21	And his brother's name was Jubal; he was the father of all such as handle the harp and pipe.
וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חרש נחשת וברזל ואחות תובל־קין נעמה׃	כב	22	And Zillah, she also bore Tubal-cain, the forger of every cutting instrument of brass and iron; and the sister of Tubal-cain was Naamah.
ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׃	כג	23	And Lamech said unto his wives: Adah and Zillah, hear my voice; ye wives of Lamech, hearken unto my speech; for I have slain a man for wounding me, and a young man for bruising me;
כי שבעתים יקם־קין ולמך שבעים ושבעה׃	כד	24	If Cain shall be avenged sevenfold, truly Lamech seventy and sevenfold.
וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃	כה	25	And Adam knew his wife again; and she bore a son, and called his name Seth: 'for God hath appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him.'
ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה׃ פ	כו	26	And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh; then began men to call upon the name of Yehovah. {S}

Chapter 5

זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃	א	1	This is the book of the generations of Adam. In the day that God created man, in the likeness of God made He him;
זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם׃ ס	ב	2	male and female created He them, and blessed them, and called their name Adam, in the day when they were created.
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת׃	ג	3	And Adam lived a hundred and thirty years, and begot a son in his own likeness, after his image; and called his name Seth.
ויהיו ימי־אדם אחרי הולידו את־שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות׃	ד	4	And the days of Adam after he begot Seth were eight hundred years; and he begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי אדם אשר־חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת׃ ס	ה	5	And all the days that Adam lived were nine hundred and thirty years; and he died. {S}
ויחי־שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את־אנוש׃	ו	6	And Seth lived a hundred and five years, and begot Enosh.
ויחי־שת אחרי הולידו את־אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	ז	7	And Seth lived after he begot Enosh eight hundred and seven years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי־שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת׃ ס	ח	8	And all the days of Seth were nine hundred and twelve years; and he died. {S}
ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את־קינן׃	ט	9	And Enosh lived ninety years, and begot Kenan.
ויחי אנוש אחרי הולידו את־קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	י	10	And Enosh lived after he begot Kenan eight hundred and fifteen years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס	יא	11	And all the days of Enosh were nine hundred and five years; and he died. {S}
ויחי קינן שבעים שנה ויולד את־מהללאל׃	יב	12	And Kenan lived seventy years, and begot Mahalalel.
ויחי קינן אחרי הולידו את־מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	יג	13	And Kenan lived after he begot Mahalalel eight hundred and forty years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס	יד	14	And all the days of Kenan were nine hundred and ten years; and he died. {S}
ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את־ירד׃	יה	15	And Mahalalel lived sixty and five years, and begot Jared.
ויחי מהללאל אחרי הולידו את־ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	יו	16	And Mahalalel lived after he begot Jared eight hundred and thirty years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת׃ ס	יז	17	And all the days of Mahalalel were eight hundred ninety and five years; and he died. {S}
ויחי־ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את־חנוך׃	יח	18	And Jared lived a hundred sixty and two years, and begot Enoch.
ויחי־ירד אחרי הולידו את־חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	יט	19	And Jared lived after he begot Enoch eight hundred years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי־ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ פ	כ	20	And all the days of Jared were nine hundred sixty and two years; and he died. {S}
ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את־מתושלח׃	כא	21	And Enoch lived sixty and five years, and begot Methuselah.
ויתהלך חנוך את־האלהים אחרי הולידו את־מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	כב	22	And Enoch walked with God after he begot Methuselah three hundred years, and begot sons and daughters.
ויהי כל־ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה׃	כג	23	And all the days of Enoch were three hundred sixty and five years.
ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים׃ פ	כד	24	And Enoch walked with God, and he was not; for God took him. {S}
ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את־למך׃	כה	25	And Methuselah lived a hundred eighty and seven years, and begot Lamech.
ויחי מתושלח אחרי הולידו את־למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃	כו	26	And Methuselah lived after he begot Lamech seven hundred eighty and two years, and begot sons and daughters.
ויהיו כל־ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ פ	כז	27	And all the days of Methuselah were nine hundred sixty and nine years; and he died. {S}
ויחי־למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן׃	כח	28	And Lamech lived a hundred eighty and two years, and begot a son.
ויקרא את־שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה יהוה׃	כט	29	And he called his name Noah, saying: 'This same shall comfort us in our work and in the toil of our hands, which cometh from the ground which Yehovah hath cursed.'
ויחי־למך אחרי הולידו את־נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות׃	ל	30	And Lamech lived after he begot Noah five hundred ninety and five years, and begot sons and daughters.
ויהי כל־ימי־למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת׃ ס	לא	31	And all the days of Lamech were seven hundred seventy and seven years; and he died. {S}
ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת׃	לב	32	And Noah was five hundred years old; and Noah begot Shem, Ham, and Japheth.

Chapter 6

ויהי כי־החל האדם לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם׃	א	1	And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them,
ויראו בני־האלהים את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃	ב	2	that the sons of God saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose.
ויאמר יהוה לא־ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃	ג	3	And Yehovah said: 'My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.'
הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם׃ פ	ד	4	The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of God came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown. {P}
וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום׃	ה	5	And Yehovah saw that the wickedness of man was great in the earth, and that every imagination of the thoughts of his heart was only evil continually.
וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו׃	ו	6	And it repented Yehovah that He had made man on the earth, and it grieved Him at His heart.
ויאמר יהוה אמחה את־האדם אשר־בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם׃	ז	7	And Yehovah said: 'I will blot out man whom I have created from the face of the earth; both man, and beast, and creeping thing, and fowl of the air; for it repenteth Me that I have made them.'
ונח מצא חן בעיני יהוה׃ פ	ח	8	But Noah found grace in the eyes of Yehovah. {P}
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח׃	ט	9	These are the generations of Noah. Noah was in his generations a man righteous and whole-hearted; Noah walked with God.
ויולד נח שלשה בנים את־שם את־חם ואת־יפת׃	י	10	And Noah begot three sons, Shem, Ham, and Japheth.
ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃	יא	11	And the earth was corrupt before God, and the earth was filled with violence.
וירא אלהים את־הארץ והנה נשחתה כי־השחית כל־בשר את־דרכו על־הארץ׃ ס	יב	12	And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted their way upon the earth. {S}
ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ׃	יג	13	And God said unto Noah: 'The end of all flesh is come before Me; for the earth is filled with violence through them; and, behold, I will destroy them with the earth.
עשה לך תבת עצי־גפר קנים תעשה את־התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר׃	יד	14	Make thee an ark of gopher wood; with rooms shalt thou make the ark, and shalt pitch it within and without with pitch.
וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה׃	יה	15	And this is how thou shalt make it: the length of the ark three hundred cubits, the breadth of it fifty cubits, and the height of it thirty cubits.
צהר ׀ תעשה לתבה ואל־אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה׃	יו	16	A light shalt thou make to the ark, and to a cubit shalt thou finish it upward; and the door of the ark shalt thou set in the side thereof; with lower, second, and third stories shalt thou make it.
ואני הנני מביא את־המבול מים על־הארץ לשחת כל־בשר אשר־בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר־בארץ יגוע׃	יז	17	And I, behold, I do bring the flood of waters upon the earth, to destroy all flesh, wherein is the breath of life, from under heaven; every thing that is in the earth shall perish.
והקמתי את־בריתי אתך ובאת אל־התבה אתה ובניך ואשתך ונשי־בניך אתך׃	יח	18	But I will establish My covenant with thee; and thou shalt come into the ark, thou, and thy sons, and thy wife, and thy sons' wives with thee.
ומכל־החי מכל־בשר שנים מכל תביא אל־התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו׃	יט	19	And of every living thing of all flesh, two of every sort shalt thou bring into the ark, to keep them alive with thee; they shall be male and female.
מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות׃	כ	20	Of the fowl after their kind, and of the cattle after their kind, of every creeping thing of the ground after its kind, two of every sort shall come unto thee, to keep them alive.
ואתה קח־לך מכל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה׃	כא	21	And take thou unto thee of all food that is eaten, and gather it to thee; and it shall be for food for thee, and for them.'
ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה׃ ס	כב	22	Thus did Noah; according to all that God commanded him, so did he.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 7

ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׃	א	1	And Yehovah said unto Noah: 'Come thou and all thy house into the ark; for thee have I seen righteous before Me in this generation.
מכל ׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו׃	ב	2	Of every clean beast thou shalt take to thee seven and seven, each with his mate; and of the beasts that are not clean two [and two], each with his mate;
גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על־פני כל־הארץ׃	ג	3	of the fowl also of the air, seven and seven, male and female; to keep seed alive upon the face of all the earth.
כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כל־היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה׃	ד	4	For yet seven days, and I will cause it to rain upon the earth forty days and forty nights; and every living substance that I have made will I blot out from off the face of the earth.'
ויעש נח ככל אשר־צוהו יהוה׃	ה	5	And Noah did according unto all that Yehovah commanded him.
ונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ׃	ו	6	And Noah was six hundred years old when the flood of waters was upon the earth.
ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול׃	ז	7	And Noah went in, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him, into the ark, because of the waters of the flood.
מן־הבהמה הטהורה ומן־הבהמה אשר איננה טהרה ומן־העוף וכל אשר־רמש על־האדמה׃	ח	8	Of clean beasts, and of beasts that are not clean, and of fowls, and of every thing that creepeth upon the ground,
שנים שנים באו אל־נח אל־התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את־נח׃	ט	9	there went in two and two unto Noah into the ark, male and female, as God commanded Noah.
ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על־הארץ׃	י	10	And it came to pass after the seven days, that the waters of the flood were upon the earth.
בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו׃	יא	11	In the six hundredth year of Noah's life, in the second month, on the seventeenth day of the month, on the same day were all the fountains of the great deep broken up, and the windows of heaven were opened.
ויהי הגשם על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה׃	יב	12	And the rain was upon the earth forty days and forty nights.
בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה׃	יג	13	In the selfsame day entered Noah, and Shem, and Ham, and Japheth, the sons of Noah, and Noah's wife, and the three wives of his sons with them, into the ark;
המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף׃	יד	14	they, and every beast after its kind, and all the cattle after their kind, and every creeping thing that creepeth upon the earth after its kind, and every fowl after its kind, every bird of every sort.
ויבאו אל־נח אל־התבה שנים שנים מכל־הבשר אשר־בו רוח חיים׃	יה	15	And they went in unto Noah into the ark, two and two of all flesh wherein is the breath of life.
והבאים זכר ונקבה מכל־בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו׃	יו	16	And they that went in, went in male and female of all flesh, as God commanded him; and Yehovah shut him in.
ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים וישאו את־התבה ותרם מעל הארץ׃	יז	17	And the flood was forty days upon the earth; and the waters increased, and bore up the ark, and it was lifted up above the earth.
ויגברו המים וירבו מאד על־הארץ ותלך התבה על־פני המים׃	יח	18	And the waters prevailed, and increased greatly upon the earth; and the ark went upon the face of the waters.
והמים גברו מאד מאד על־הארץ ויכסו כל־ההרים הגבהים אשר־תחת כל־השמים׃	יט	19	And the waters prevailed exceedingly upon the earth; and all the high mountains that were under the whole heaven were covered.
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים׃	כ	20	Fifteen cubits upward did the waters prevail; and the mountains were covered.
ויגוע כל־בשר ׀ הרמש על־הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־השרץ השרץ על־הארץ וכל האדם׃	כא	21	And all flesh perished that moved upon the earth, both fowl, and cattle, and beast, and every swarming thing that swarmeth upon the earth, and every man;
כל אשר נשמת־רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃	כב	22	all in whose nostrils was the breath of the spirit of life, whatsoever was in the dry land, died.
וימח את־כל־היקום ׀ אשר ׀ על־פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים וימחו מן־הארץ וישאר אך־נח ואשר אתו בתבה׃	כג	23	And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark.
ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום׃	כד	24	And the waters prevailed upon the earth a hundred and fifty days.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 8

ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃	א	1	And God remembered Noah, and every living thing, and all the cattle that were with him in the ark; and God made a wind to pass over the earth, and the waters assuaged;
ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃	ב	2	the fountains also of the deep and the windows of heaven were stopped, and the rain from heaven was restrained.
וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃	ג	3	And the waters returned from off the earth continually; and after the end of a hundred and fifty days the waters decreased.
ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃	ד	4	And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat.
והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃	ה	5	And the waters decreased continually until the tenth month; in the tenth month, on the first day of the month, were the tops of the mountains seen.
ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃	ו	6	And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made.
וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃	ז	7	And he sent forth a raven, and it went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth.
וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃	ח	8	And he sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground.
ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃	ט	9	But the dove found no rest for the sole of her foot, and she returned unto him to the ark, for the waters were on the face of the whole earth; and he put forth his hand, and took her, and brought her in unto him into the ark.
ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃	י	10	And he stayed yet other seven days; and again he sent forth the dove out of the ark.
ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃	יא	11	And the dove came in to him at eventide; and lo in her mouth an olive-leaf freshly plucked; so Noah knew that the waters were abated from off the earth.
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃	יב	12	And he stayed yet other seven days; and sent forth the dove; and she returned not again unto him any more.
ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃	יג	13	And it came to pass in the six hundred and first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from off the earth; and Noah removed the covering of the ark, and looked, and behold, the face of the ground was dried.
ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס	יד	14	And in the second month, on the seven and twentieth day of the month, was the earth dry. {S}
וידבר אלהים אל־נח לאמר׃	יה	15	And God spoke unto Noah, saying:
צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃	יו	16	'Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee.
כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ היצא הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃	יז	17	Bring forth with thee every living thing that is with thee of all flesh, both fowl, and cattle, and every creeping thing that creepeth upon the earth; that they may swarm in the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth.'
ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃	יח	18	And Noah went forth, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him;
כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃	יט	19	every beast, every creeping thing, and every fowl, whatsoever moveth upon the earth, after their families; went forth out of the ark.
ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל ׀ הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃	כ	20	And Noah builded an altar unto Yehovah; and took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt-offerings on the altar.
וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃	כא	21	And Yehovah smelled the sweet savour; and Yehovah said in His heart: 'I will not again curse the ground any more for man's sake; for the imagination of man's heart is evil from his youth; neither will I again smite any more every thing living, as I have done.
עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃	כב	22	While the earth remaineth, seedtime and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night shall not cease.'

Chapter 9

ויברך אלהים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את־הארץ׃	א	1	And God blessed Noah and his sons, and said unto them: 'Be fruitful and multiply, and replenish the earth.
ומוראכם וחתכם יהיה על כל־חית הארץ ועל כל־עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל־דגי הים בידכם נתנו׃	ב	2	And the fear of you and the dread of you shall be upon every beast of the earth, and upon every fowl of the air, and upon all wherewith the ground teemeth, and upon all the fishes of the sea: into your hand are they delivered.
כל־רמש אשר הוא־חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את־כל׃	ג	3	Every moving thing that liveth shall be for food for you; as the green herb have I given you all.
אך־בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃	ד	4	Only flesh with the life thereof, which is the blood thereof, shall ye not eat.
ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם׃	ה	5	And surely your blood of your lives will I require; at the hand of every beast will I require it; and at the hand of man, even at the hand of every man's brother, will I require the life of man.
שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את־האדם׃	ו	6	Whoso sheddeth man's blood, by man shall his blood be shed; for in the image of God made He man.
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו־בה׃ ס	ז	7	And you, be ye fruitful, and multiply; swarm in the earth, and multiply therein.' {S}
ויאמר אלהים אל־נח ואל־בניו אתו לאמר׃	ח	8	And God spoke unto Noah, and to his sons with him, saying:
ואני הנני מקים את־בריתי אתכם ואת־זרעכם אחריכם׃	ט	9	'As for Me, behold, I establish My covenant with you, and with your seed after you;
ואת כל־נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃	י	10	and with every living creature that is with you, the fowl, the cattle, and every beast of the earth with you; of all that go out of the ark, even every beast of the earth.
והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃	יא	11	And I will establish My covenant with you; neither shall all flesh be cut off any more by the waters of the flood; neither shall there any more be a flood to destroy the earth.'
ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃	יב	12	And God said: 'This is the token of the covenant which I make between Me and you and every living creature that is with you, for perpetual generations:
את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃	יג	13	I have set My bow in the cloud, and it shall be for a token of a covenant between Me and the earth.
והיה בענני ענן על־הארץ ונראתה הקשת בענן׃	יד	14	And it shall come to pass, when I bring clouds over the earth, and the bow is seen in the cloud,
וזכרתי את־בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה בכל־בשר ולא־יהיה עוד המים למבול לשחת כל־בשר׃	יה	15	that I will remember My covenant, which is between Me and you and every living creature of all flesh; and the waters shall no more become a flood to destroy all flesh.
והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ׃	יו	16	And the bow shall be in the cloud; and I will look upon it, that I may remember the everlasting covenant between God and every living creature of all flesh that is upon the earth.'
ויאמר אלהים אל־נח זאת אות־הברית אשר הקמתי ביני ובין כל־בשר אשר על־הארץ׃ פ	יז	17	And God said unto Noah: 'This is the token of the covenant which I have established between Me and all flesh that is upon the earth.' {P}
ויהיו בני־נח היצאים מן־התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃	יח	18	And the sons of Noah, that went forth from the ark, were Shem, and Ham, and Japheth; and Ham is the father of Canaan.
שלשה אלה בני־נח ומאלה נפצה כל־הארץ׃	יט	19	These three were the sons of Noah, and of these was the whole earth overspread.
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃	כ	20	And Noah the husbandman began, and planted a vineyard.
וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃	כא	21	And he drank of the wine, and was drunken; and he was uncovered within his tent.
וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני־אחיו בחוץ׃	כב	22	And Ham, the father of Canaan, saw the nakedness of his father, and told his two brethren without.
ויקח שם ויפת את־השמלה וישימו על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃	כג	23	And Shem and Japheth took a garment, and laid it upon both their shoulders, and went backward, and covered the nakedness of their father; and their faces were backward, and they saw not their father's nakedness.
וייקץ נח מיינו וידע את אשר־עשה־לו בנו הקטן׃	כד	24	And Noah awoke from his wine, and knew what his youngest son had done unto him.
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃	כה	25	And he said: Cursed be Canaan; a servant of servants shall he be unto his brethren.
ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃	כו	26	And he said: Blessed be Yehovah, the God of Shem; and let Canaan be their servant.
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי־שם ויהי כנען עבד למו׃	כז	27	God enlarge Japheth, and he shall dwell in the tents of Shem; and let Canaan be their servant.
ויחי־נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃	כח	28	And Noah lived after the flood three hundred and fifty years.
ויהיו כל־ימי־נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃ פ	כט	29	And all the days of Noah were nine hundred and fifty years; and he died. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 10

ואלה תולדת בני־נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול׃	א	1	Now these are the generations of the sons of Noah: Shem, Ham, and Japheth; and unto them were sons born after the flood.
בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס׃	ב	2	The sons of Japheth: Gomer, and Magog, and Madai, and Javan, and Tubal, and Meshech, and Tiras.
ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה׃	ג	3	And the sons of Gomer: Ashkenaz, and Riphath, and Togarmah.
ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים׃	ד	4	And the sons of Javan: Elishah, and Tarshish, Kittim, and Dodanim.
מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם׃	ה	5	Of these were the isles of the nations divided in their lands, every one after his tongue, after their families, in their nations.
ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען׃	ו	6	And the sons of Ham: Cush, and Mizraim, and Put, and Canaan.
ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן׃	ז	7	And the sons of Cush: Seba, and Havilah, and Sabtah, and Raamah, and Sabteca; and the sons of Raamah: Sheba, and Dedan.
וכוש ילד את־נמרד הוא החל להיות גבר בארץ׃	ח	8	And Cush begot Nimrod; he began to be a mighty one in the earth.
הוא־היה גבר־ציד לפני יהוה על־כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה׃	ט	9	He was a mighty hunter before Yehovah; wherefore it is said: 'Like Nimrod a mighty hunter before Yehovah.'
ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער׃	י	10	And the beginning of his kingdom was Babel, and Erech, and Accad, and Calneh, in the land of Shinar.
מן־הארץ ההוא יצא אשור ויבן את־נינוה ואת־רחבת עיר ואת־כלח׃	יא	11	Out of that land went forth Asshur, and builded Nineveh, and Rehoboth-ir, and Calah,
ואת־רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה׃	יב	12	and Resen between Nineveh and Calah--the same is the great city.
ומצרים ילד את־לודים ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתחים׃	יג	13	And Mizraim begot Ludim, and Anamim, and Lehabim, and Naphtuhim,
ואת־פתרסים ואת־כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתרים׃ ס	יד	14	and Pathrusim, and Casluhim--whence went forth the Philistines--and Caphtorim. {S}
וכנען ילד את־צידן בכרו ואת־חת׃	יה	15	And Canaan begot Zidon his firstborn, and Heth;
ואת־היבוסי ואת־האמרי ואת הגרגשי׃	יו	16	and the Jebusite, and the Amorite, and the Girgashite;
ואת־החוי ואת־הערקי ואת־הסיני׃	יז	17	and the Hivite, and the Arkite, and the Sinite;
ואת־הארודי ואת־הצמרי ואת־החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני׃	יח	18	and the Arvadite, and the Zemarite, and the Hamathite; and afterward were the families of the Canaanite spread abroad.
ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד־עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד־לשע׃	יט	19	And the border of the Canaanite was from Zidon, as thou goest toward Gerar, unto Gaza; as thou goest toward Sodom and Gomorrah and Admah and Zeboiim, unto Lasha.
אלה בני־חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם׃ ס	כ	20	These are the sons of Ham, after their families, after their tongues, in their lands, in their nations. {S}
ולשם ילד גם־הוא אבי כל־בני־עבר אחי יפת הגדול׃	כא	21	And unto Shem, the father of all the children of Eber, the elder brother of Japheth, to him also were children born.
בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם׃	כב	22	The sons of Shem: Elam, and Asshur, and Arpachshad, and Lud, and Aram.
ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש׃	כג	23	And the sons of Aram: Uz, and Hul, and Gether, and Mash.
וארפכשד ילד את־שלח ושלח ילד את־עבר׃	כד	24	And Arpachshad begot Shelah; and Shelah begot Eber.
ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן׃	כה	25	And unto Eber were born two sons; the name of the one was Peleg; for in his days was the earth divided; and his brother's name was Joktan.
ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃	כו	26	And Joktan begot Almodad, and Sheleph, and Hazarmaveth, and Jerah;
ואת־הדורם ואת־אוזל ואת־דקלה׃	כז	27	and Hadoram, and Uzal, and Diklah;
ואת־עובל ואת־אבימאל ואת־שבא׃	כח	28	and Obal, and Abimael, and Sheba;
ואת־אופר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטן׃	כט	29	and Ophir, and Havilah, and Jobab; all these were the sons of Joktan.
ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם׃	ל	30	And their dwelling was from Mesha, as thou goest toward Sephar, unto the mountain of the east.
אלה בני־שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם׃	לא	31	These are the sons of Shem, after their families, after their tongues, in their lands, after their nations.
אלה משפחת בני־נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול׃ פ	לב	32	These are the families of the sons of Noah, after their generations, in their nations; and of these were the nations divided in the earth after the flood. {P}

Chapter 11

ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃	א	1	And the whole earth was of one language and of one speech.
ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃	ב	2	And it came to pass, as they journeyed east, that they found a plain in the land of Shinar; and they dwelt there.
ויאמרו איש אל־רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃	ג	3	And they said one to another: 'Come, let us make brick, and burn them thoroughly.' And they had brick for stone, and slime had they for mortar.
ויאמרו הבה ׀ נבנה־לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה־לנו שם פן־נפוץ על־פני כל־הארץ׃	ד	4	And they said: 'Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven, and let us make us a name; lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth.'
וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם׃	ה	5	And Yehovah came down to see the city and the tower, which the children of men builded.
ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא־יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃	ו	6	And Yehovah said: 'Behold, they are one people, and they have all one language; and this is what they begin to do; and now nothing will be withholden from them, which they purpose to do.
הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃	ז	7	Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another's speech.'
ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר׃	ח	8	So Yehovah scattered them abroad from thence upon the face of all the earth; and they left off to build the city.
על־כן קרא שמה בבל כי־שם בלל יהוה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם יהוה על־פני כל־הארץ׃ פ	ט	9	Therefore was the name of it called Babel; because Yehovah did there confound the language of all the earth; and from thence did Yehovah scatter them abroad upon the face of all the earth. {P}
אלה תולדת שם שם בן־מאת שנה ויולד את־ארפכשד שנתים אחר המבול׃	י	10	These are the generations of Shem. Shem was a hundred years old, and begot Arpachshad two years after the flood.
ויחי־שם אחרי הולידו את־ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	יא	11	And Shem lived after he begot Arpachshad five hundred years, and begot sons and daughters. {S}
וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את־שלח׃	יב	12	And Arpachshad lived five and thirty years, and begot Shelah.
ויחי ארפכשד אחרי הולידו את־שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	יג	13	And Arpachshad lived after he begot Shelah four hundred and three years, and begot sons and daughters. {S}
ושלח חי שלשים שנה ויולד את־עבר׃	יד	14	And Shelah lived thirty years, and begot Eber.
ויחי־שלח אחרי הולידו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	יה	15	And Shelah lived after he begot Eber four hundred and three years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי־עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את־פלג׃	יו	16	And Eber lived four and thirty years, and begot Peleg.
ויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	יז	17	And Eber lived after he begot Peleg four hundred and thirty years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי־פלג שלשים שנה ויולד את־רעו׃	יח	18	And Peleg lived thirty years, and begot Reu.
ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	יט	19	And Peleg lived after he begot Reu two hundred and nine years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את־שרוג׃	כ	20	And Reu lived two and thirty years, and begot Serug.
ויחי רעו אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	כא	21	And Reu lived after he begot Serug two hundred and seven years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את־נחור׃	כב	22	And Serug lived thirty years, and begot Nahor.
ויחי שרוג אחרי הולידו את־נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	כג	23	And Serug lived after he begot Nahor two hundred years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח׃	כד	24	And Nahor lived nine and twenty years, and begot Terah.
ויחי נחור אחרי הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות׃ ס	כה	25	And Nahor lived after he begot Terah a hundred and nineteen years, and begot sons and daughters. {S}
ויחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־הרן׃	כו	26	And Terah lived seventy years, and begot Abram, Nahor, and Haran.
ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרן הוליד את־לוט׃	כז	27	Now these are the generations of Terah. Terah begot Abram, Nahor, and Haran; and Haran begot Lot.
וימת הרן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃	כח	28	And Haran died in the presence of his father Terah in the land of his nativity, in Ur of the Chaldees.
ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת־אברם שרי ושם אשת־נחור מלכה בת־הרן אבי־מלכה ואבי יסכה׃	כט	29	And Abram and Nahor took them wives: the name of Abram's wife was Sarai; and the name of Nahor's wife, Milcah, the daughter of Haran, the father of Milcah, and the father of Iscah.
ותהי שרי עקרה אין לה ולד׃	ל	30	And Sarai was barren; she had no child.
ויקח תרח את־אברם בנו ואת־לוט בן־הרן בן־בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד־חרן וישבו שם׃	לא	31	And Terah took Abram his son, and Lot the son of Haran, his son's son, and Sarai his daughter-in-law, his son Abram's wife; and they went forth with them from Ur of the Chaldees, to go into the land of Canaan; and they came unto Haran, and dwelt there.
ויהיו ימי־תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן׃ ס	לב	32	And the days of Terah were two hundred and five years; and Terah died in Haran. {P}

Chapter 12

ויאמר יהוה אל־אברם לך־לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל־הארץ אשר אראך׃	א	1	Now Yehovah said unto Abram: 'Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father's house, unto the land that I will show thee.
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃	ב	2	And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.
ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃	ג	3	And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.'
וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן־חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃	ד	4	So Abram went, as Yehovah had spoken unto him; and Lot went with him; and Abram was seventy and five years old when he departed out of Haran.
ויקח אברם את־שרי אשתו ואת־לוט בן־אחיו ואת־כל־רכושם אשר רכשו ואת־הנפש אשר־עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃	ה	5	And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother's son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came.
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃	ו	6	And Abram passed through the land unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh. And the Canaanite was then in the land.
וירא יהוה אל־אברם ויאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃	ז	7	And Yehovah appeared unto Abram, and said: 'Unto thy seed will I give this land'; and he builded there an altar unto Yehovah, who appeared unto him.
ויעתק משם ההרה מקדם לבית־אל ויט אהלה בית־אל מים והעי מקדם ויבן־שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃	ח	8	And he removed from thence unto the mountain on the east of Beth-el, and pitched his tent, having Beth-el on the west, and Ai on the east; and he builded there an altar unto Yehovah, and called upon the name of Yehovah.
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃ פ	ט	9	And Abram journeyed, going on still toward the South. {P}
ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי־כבד הרעב בארץ׃	י	10	And there was a famine in the land; and Abram went down into Egypt to sojourn there; for the famine was sore in the land.
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל־שרי אשתו הנה־נא ידעתי כי אשה יפת־מראה את׃	יא	11	And it came to pass, when he was come near to enter into Egypt, that he said unto Sarai his wife: 'Behold now, I know that thou art a fair woman to look upon.
והיה כי־יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃	יב	12	And it will come to pass, when the Egyptians shall see thee, that they will say: This is his wife; and they will kill me, but thee they will keep alive.
אמרי־נא אחתי את למען ייטב־לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃	יג	13	Say, I pray thee, thou art my sister; that it may be well with me for thy sake, and that my soul may live because of thee.'
ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את־האשה כי־יפה הוא מאד׃	יד	14	And it came to pass, that, when Abram was come into Egypt, the Egyptians beheld the woman that she was very fair.
ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל־פרעה ותקח האשה בית פרעה׃	יה	15	And the princes of Pharaoh saw her, and praised her to Pharaoh; and the woman was taken into Pharaoh's house.
ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃	יו	16	And he dealt well with Abram for her sake; and he had sheep, and oxen, and he-asses, and men-servants, and maid-servants, and she-asses, and camels.
וינגע יהוה ׀ את־פרעה נגעים גדלים ואת־ביתו על־דבר שרי אשת אברם׃	יז	17	And Yehovah plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai Abram's wife.
ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה־זאת עשית לי למה לא־הגדת לי כי אשתך הוא׃	יח	18	And Pharaoh called Abram, and said: 'What is this that thou hast done unto me? why didst thou not tell me that she was thy wife?
למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃	יט	19	Why saidst thou: She is my sister? so that I took her to be my wife; now therefore behold thy wife, take her, and go thy way.'
ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת־אשתו ואת־כל־אשר־לו׃	כ	20	And Pharaoh gave men charge concerning him; and they brought him on the way, and his wife, and all that he had.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 13

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל־אשר־לו ולוט עמו הנגבה׃	א	1	And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had, and Lot with him, into the South.
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב׃	ב	2	And Abram was very rich in cattle, in silver, and in gold.
וילך למסעיו מנגב ועד־בית־אל עד־המקום אשר־היה שם אהלו אהלה בתחלה בין בית־אל ובין העי׃	ג	3	And he went on his journeys from the South even to Beth-el, unto the place where his tent had been at the beginning, between Beth-el and Ai;
אל־מקום המזבח אשר־עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה׃	ד	4	unto the place of the altar, which he had made there at the first; and Abram called there on the name of Yehovah.
וגם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים׃	ה	5	And Lot also, who went with Abram, had flocks, and herds, and tents.
ולא־נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי־היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו׃	ו	6	And the land was not able to bear them, that they might dwell together; for their substance was great, so that they could not dwell together.
ויהי־ריב בין רעי מקנה־אברם ובין רעי מקנה־לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ׃	ז	7	And there was a strife between the herdmen of Abram's cattle and the herdmen of Lot's cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land.
ויאמר אברם אל־לוט אל־נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי־אנשים אחים אנחנו׃	ח	8	And Abram said unto Lot: 'Let there be no strife, I pray thee, between me and thee, and between my herdmen and thy herdmen; for we are brethren.
הלא כל־הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם־השמאל ואימנה ואם־הימין ואשמאילה׃	ט	9	Is not the whole land before thee? separate thyself, I pray thee, from me; if thou wilt take the left hand, then I will go to the right; or if thou take the right hand, then I will go to the left.'
וישא־לוט את־עיניו וירא את־כל־ככר הירדן כי כלה משקה לפני ׀ שחת יהוה את־סדם ואת־עמרה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער׃	י	10	And Lot lifted up his eyes, and beheld all the plain of the Jordan, that it was well watered every where, before Yehovah destroyed Sodom and Gomorrah, like the garden of Yehovah, like the land of Egypt, as thou goest unto Zoar.
ויבחר־לו לוט את כל־ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו׃	יא	11	So Lot chose him all the plain of the Jordan; and Lot journeyed east; and they separated themselves the one from the other.
אברם ישב בארץ־כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד־סדם׃	יב	12	Abram dwelt in the land of Canaan, and Lot dwelt in the cities of the Plain, and moved his tent as far as Sodom.
ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד׃	יג	13	Now the men of Sodom were wicked and sinners against Yehovah exceedingly.
ויהוה אמר אל־אברם אחרי הפרד־לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן־המקום אשר־אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃	יד	14	And Yehovah said unto Abram, after that Lot was separated from him: 'Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward and eastward and westward;
כי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד־עולם׃	יה	15	for all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed for ever.
ושמתי את־זרעך כעפר הארץ אשר ׀ אם־יוכל איש למנות את־עפר הארץ גם־זרעך ימנה׃	יו	16	And I will make thy seed as the dust of the earth; so that if a man can number the dust of the earth, then shall thy seed also be numbered.
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה׃	יז	17	Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.'
ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן־שם מזבח ליהוה׃ פ	יח	18	And Abram moved his tent, and came and dwelt by the terebinths of Mamre, which are in Hebron, and built there an altar unto Yehovah. {P}

Chapter 14

ויהי בימי אמרפל מלך־שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים׃	א	1	And it came to pass in the days of Amraphel king of Shinar, Arioch king of Ellasar, Chedorlaomer king of Elam, and Tidal king of Goiim,
עשו מלחמה את־ברע מלך סדם ואת־ברשע מלך עמרה שנאב ׀ מלך אדמה ושמאבר מלך צבויים צביים ומלך בלע היא־צער׃	ב	2	that they made war with Bera king of Sodom, and with Birsha king of Gomorrah, Shinab king of Admah, and Shemeber king of Zeboiim, and the king of Bela--the same is Zoar.
כל־אלה חברו אל־עמק השדים הוא ים המלח׃	ג	3	All these came as allies unto the vale of Siddim--the same is the Salt Sea.
שתים עשרה שנה עבדו את־כדרלעמר ושלש־עשרה שנה מרדו׃	ד	4	Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled.
ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את־רפאים בעשתרת קרנים ואת־הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים׃	ה	5	And in the fourteenth year came Chedorlaomer and the kings that were with him, and smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim, and the Zuzim in Ham, and the Emim in Shaveh-kiriathaim,
ואת־החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על־המדבר׃	ו	6	and the Horites in their mount Seir, unto El-paran, which is by the wilderness.
וישבו ויבאו אל־עין משפט הוא קדש ויכו את־כל־שדה העמלקי וגם את־האמרי הישב בחצצן תמר׃	ז	7	And they turned back, and came to En-mishpat--the same is Kadesh--and smote all the country of the Amalekites, and also the Amorites, that dwelt in Hazazon-tamar.
ויצא מלך־סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צבוים צביים ומלך בלע הוא־צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים׃	ח	8	And there went out the king of Sodom, and the king of Gomorrah, and the king of Admah, and the king of Zeboiim, and the king of Bela--the same is Zoar; and they set the battle in array against them in the vale of Siddim;
את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את־החמשה׃	ט	9	against Chedorlaomer king of Elam, and Tidal king of Goiim, and Amraphel king of Shinar, and Arioch king of Ellasar; four kings against the five.
ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך־סדם ועמרה ויפלו־שמה והנשארים הרה נסו׃	י	10	Now the vale of Siddim was full of slime pits; and the kings of Sodom and Gomorrah fled, and they fell there, and they that remained fled to the mountain.
ויקחו את־כל־רכש סדם ועמרה ואת־כל־אכלם וילכו׃	יא	11	And they took all the goods of Sodom and Gomorrah, and all their victuals, and went their way.
ויקחו את־לוט ואת־רכשו בן־אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם׃	יב	12	And they took Lot, Abram's brother's son, who dwelt in Sodom, and his goods, and departed.
ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית־אברם׃	יג	13	And there came one that had escaped, and told Abram the Hebrew--now he dwelt by the terebinths of Mamre the Amorite, brother of Eshcol, and brother of Aner; and these were confederate with Abram.
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את־חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד־דן׃	יד	14	And when Abram heard that his brother was taken captive, he led forth his trained men, born in his house, three hundred and eighteen, and pursued as far as Dan.
ויחלק עליהם ׀ לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד־חובה אשר משמאל לדמשק׃	יה	15	And he divided himself against them by night, he and his servants, and smote them, and pursued them unto Hobah, which is on the left hand of Damascus.
וישב את כל־הרכש וגם את־לוט אחיו ורכשו השיב וגם את־הנשים ואת־העם׃	יו	16	And he brought back all the goods, and also brought back his brother Lot, and his goods, and the women also, and the people.
ויצא מלך־סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את־כדרלעמר ואת־המלכים אשר אתו אל־עמק שוה הוא עמק המלך׃	יז	17	And the king of Sodom went out to meet him, after his return from the slaughter of Chedorlaomer and the kings that were with him, at the vale of Shaveh--the same is the King's Vale.
ומלכי־צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון׃	יח	18	And Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was priest of God the Most High.
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ׃	יט	19	And he blessed him, and said: 'Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth;
וברוך אל עליון אשר־מגן צריך בידך ויתן־לו מעשר מכל׃	כ	20	and blessed be God the Most High, who hath delivered thine enemies into thy hand.' And he gave him a tenth of all.
ויאמר מלך־סדם אל־אברם תן־לי הנפש והרכש קח־לך׃	כא	21	And the king of Sodom said unto Abram: 'Give me the persons, and take the goods to thyself.'
ויאמר אברם אל־מלך סדם הרימתי ידי אל־יהוה אל עליון קנה שמים וארץ׃	כב	22	And Abram said to the king of Sodom: 'I have lifted up my hand unto Yehovah, God Most High, Maker of heaven and earth,
אם־מחוט ועד שרוך־נעל ואם־אקח מכל־אשר־לך ולא תאמר אני העשרתי את־אברם׃	כג	23	that I will not take a thread nor a shoe-latchet nor aught that is thine, lest thou shouldest say: I have made Abram rich;
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם׃ ס	כד	24	save only that which the young men have eaten, and the portion of the men which went with me, Aner, Eshcol, and Mamre, let them take their portion.' {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
k	We read one or more consonants in L differently from BHS.
n	Marks an anomalous form.
p	We read punctuation in L differently from BHS.

Chapter 15

אחר ׀ הדברים האלה היה דבר־יהוה אל־אברם במחזה לאמר אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃	א	1	After these things the word of Yehovah came unto Abram in a vision, saying: 'Fear not, Abram, I am thy shield, thy reward shall be exceeding great.'
ויאמר אברם אדני יהוה מה־תתן־לי ואנכי הולך ערירי ובן־משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃	ב	2	And Abram said: 'O Lord GOD [Adonai Yehovi], what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?'
ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן־ביתי יורש אתי׃	ג	3	And Abram said: 'Behold, to me Thou hast given no seed, and, lo, one born in my house is to be mine heir.'
והנה דבר־יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי־אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃	ד	4	And, behold, the word of Yehovah came unto him, saying: 'This man shall not be thine heir; but he that shall come forth out of thine own bowels shall be thine heir.'
ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃	ה	5	And He brought him forth abroad, and said: 'Look now toward heaven, and count the stars, if thou be able to count them'; and He said unto him: 'So shall thy seed be.'
והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃	ו	6	And he believed in Yehovah; and He counted it to him for righteousness.
ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את־הארץ הזאת לרשתה׃	ז	7	And He said unto him: 'I am Yehovah that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it.'
ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃	ח	8	And he said: 'O Lord GOD [Adonai Yehovi], whereby shall I know that I shall inherit it?'
ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃	ט	9	And He said unto him: 'Take Me a heifer of three years old, and a she-goat of three years old, and a ram of three years old, and a turtle-dove, and a young pigeon.'
ויקח־לו את־כל־אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש־בתרו לקראת רעהו ואת־הצפר לא בתר׃	י	10	And he took him all these, and divided them in the midst, and laid each half over against the other; but the birds divided he not.
וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אברם׃	יא	11	And the birds of prey came down upon the carcasses, and Abram drove them away.
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על־אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃	יב	12	And it came to pass, that, when the sun was going down, a deep sleep fell upon Abram; and, lo, a dread, even a great darkness, fell upon him.
ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר ׀ יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃	יג	13	And He said unto Abram: 'Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years;
וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי־כן יצאו ברכש גדול׃	יד	14	and also that nation, whom they shall serve, will I judge; and afterward shall they come out with great substance.
ואתה תבוא אל־אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃	יה	15	But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age.
ודור רביעי ישובו הנה כי לא־שלם עון האמרי עד־הנה׃	יו	16	And in the fourth generation they shall come back hither; for the iniquity of the Amorite is not yet full.'
ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃	יז	17	And it came to pass, that, when the sun went down, and there was thick darkness, behold a smoking furnace, and a flaming torch that passed between these pieces.
ביום ההוא כרת יהוה את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את־הארץ הזאת מנהר מצרים עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃	יח	18	In that day Yehovah made a covenant with Abram, saying: 'Unto thy seed have I given this land, from the river of Egypt unto the great river, the river Euphrates;
את־הקיני ואת־הקנזי ואת הקדמני׃	יט	19	the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite,
ואת־החתי ואת־הפרזי ואת־הרפאים׃	כ	20	and the Hittite, and the Perizzite, and the Rephaim,
ואת־האמרי ואת־הכנעני ואת־הגרגשי ואת־היבוסי׃ ס	כא	21	and the Amorite, and the Canaanite, and the Girgashite, and the Jebusite.' {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 16

ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר׃	א	1	Now Sarai Abram's wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar.
ותאמר שרי אל־אברם הנה־נא עצרני יהוה מלדת בא־נא אל־שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי׃	ב	2	And Sarai said unto Abram: 'Behold now, Yehovah hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.' And Abram hearkened to the voice of Sarai.
ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה׃	ג	3	And Sarai Abram's wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife.
ויבא אל־הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה׃	ד	4	And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes.
ותאמר שרי אל־אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך׃	ה	5	And Sarai said unto Abram: 'My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: Yehovah judge between me and thee.'
ויאמר אברם אל־שרי הנה שפחתך בידך עשי־לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה׃	ו	6	But Abram said unto Sarai: 'Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.' And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face.
וימצאה מלאך יהוה על־עין המים במדבר על־העין בדרך שור׃	ז	7	And the angel of Yehovah found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur.
ויאמר הגר שפחת שרי אי־מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת׃	ח	8	And he said: 'Hagar, Sarai's handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?' And she said: 'I flee from the face of my mistress Sarai.'
ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל־גברתך והתעני תחת ידיה׃	ט	9	And the angel of Yehovah said unto her: 'Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.'
ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את־זרעך ולא יספר מרב׃	י	10	And the angel of Yehovah said unto her: 'I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude.
ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי־שמע יהוה אל־עניך׃	יא	11	And the angel of Yehovah said unto her: 'Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because Yehovah hath heard thy affliction.
והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל־פני כל־אחיו ישכן׃	יב	12	And he shall be a wild ass of a man: his hand shall be against every man, and every man's hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.'
ותקרא שם־יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי׃	יג	13	And she called the name of Yehovah that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: 'Have I even here seen Him that seeth Me?'
על־כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין־קדש ובין ברד׃	יד	14	Wherefore the well was called 'Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered.
ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם־בנו אשר־ילדה הגר ישמעאל׃	יה	15	And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, whom Hagar bore, Ishmael.
ואברם בן־שמנים שנה ושש שנים בלדת־הגר את־ישמעאל לאברם׃ ס	יו	16	And Abram was eighty-six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

4	Puncta extraordinaria -- a ׄ is used to mark such marks in the text when they are above the line and a ׅ when they are below the line.
v	We read one or more vowels in L differently from BHS.

Chapter 17

ויהי אברם בן־תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל־אברם ויאמר אליו אני־אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃	א	1	And when Abram was ninety years old and nine, Yehovah appeared to Abram, and said unto him: 'I am God Almighty; walk before Me, and be thou wholehearted.
ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃	ב	2	And I will make My covenant between Me and thee, and will multiply thee exceedingly.'
ויפל אברם על־פניו וידבר אתו אלהים לאמר׃	ג	3	And Abram fell on his face; and God talked with him, saying:
אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׃	ד	4	'As for Me, behold, My covenant is with thee, and thou shalt be the father of a multitude of nations.
ולא־יקרא עוד את־שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב־המון גוים נתתיך׃	ה	5	Neither shall thy name any more be called Abram, but thy name shall be Abraham; for the father of a multitude of nations have I made thee.
והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו׃	ו	6	And I will make thee exceeding fruitful, and I will make nations of thee, and kings shall come out of thee.
והקמתי את־בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׃	ז	7	And I will establish My covenant between Me and thee and thy seed after thee throughout their generations for an everlasting covenant, to be a God unto thee and to thy seed after thee.
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ׀ ארץ מגריך את כל־ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים׃	ח	8	And I will give unto thee, and to thy seed after thee, the land of thy sojournings, all the land of Canaan, for an everlasting possession; and I will be their God.'
ויאמר אלהים אל־אברהם ואתה את־בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃	ט	9	And God said unto Abraham: 'And as for thee, thou shalt keep My covenant, thou, and thy seed after thee throughout their generations.
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל־זכר׃	י	10	This is My covenant, which ye shall keep, between Me and you and thy seed after thee: every male among you shall be circumcised.
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם׃	יא	11	And ye shall be circumcised in the flesh of your foreskin; and it shall be a token of a covenant betwixt Me and you.
ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא׃	יב	12	And he that is eight days old shall be circumcised among you, every male throughout your generations, he that is born in the house, or bought with money of any foreigner, that is not of thy seed.
המול ׀ ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם׃	יג	13	He that is born in thy house, and he that is bought with thy money, must needs be circumcised; and My covenant shall be in your flesh for an everlasting covenant.
וערל ׀ זכר אשר לא־ימול את־בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את־בריתי הפר׃ ס	יד	14	And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he hath broken My covenant.' {S}
ויאמר אלהים אל־אברהם שרי אשתך לא־תקרא את־שמה שרי כי שרה שמה׃	יה	15	And God said unto Abraham: 'As for Sarai thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be.
וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃	יו	16	And I will bless her, and moreover I will give thee a son of her; yea, I will bless her, and she shall be a mother of nations; kings of peoples shall be of her.'
ויפל אברהם על־פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה־שנה יולד ואם־שרה הבת־תשעים שנה תלד׃	יז	17	Then Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: 'Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?'
ויאמר אברהם אל־האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך׃	יח	18	And Abraham said unto God: 'Oh that Ishmael might live before Thee!'
ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את־שמו יצחק והקמתי את־בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃	יט	19	And God said: 'Nay, but Sarah thy wife shall bear thee a son; and thou shalt call his name Isaac; and I will establish My covenant with him for an everlasting covenant for his seed after him.
ולישמעאל שמעתיך הנה ׀ ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים־עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃	כ	20	And as for Ishmael, I have heard thee; behold, I have blessed him, and will make him fruitful, and will multiply him exceedingly; twelve princes shall he beget, and I will make him a great nation.
ואת־בריתי אקים את־יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃	כא	21	But My covenant will I establish with Isaac, whom Sarah shall bear unto thee at this set time in the next year.'
ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם׃	כב	22	And He left off talking with him, and God went up from Abraham.
ויקח אברהם את־ישמעאל בנו ואת כל־ילידי ביתו ואת כל־מקנת כספו כל־זכר באנשי בית אברהם וימל את־בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים׃	כג	23	And Abraham took Ishmael his son, and all that were born in his house, and all that were bought with his money, every male among the men of Abraham's house, and circumcised the flesh of their foreskin in the selfsame day, as God had said unto him.
ואברהם בן־תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו׃	כד	24	And Abraham was ninety years old and nine, when he was circumcised in the flesh of his foreskin.
וישמעאל בנו בן־שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו׃	כה	25	And Ishmael his son was thirteen years old, when he was circumcised in the flesh of his foreskin.
בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו׃	כו	26	In the selfsame day was Abraham circumcised, and Ishmael his son.
וכל־אנשי ביתו יליד בית ומקנת־כסף מאת בן־נכר נמלו אתו׃ פ	כז	27	And all the men of his house, those born in the house, and those bought with money of a foreigner, were circumcised with him. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 18

וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום׃	א	1	And Yehovah appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה׃	ב	2	and he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood over against him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed down to the earth,
ויאמר אדני אם־נא מצאתי חן בעיניך אל־נא תעבר מעל עבדך׃	ג	3	and said: 'My lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant.
יקח־נא מעט־מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ׃	ד	4	Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree.
ואקחה פת־לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי־על־כן עברתם על־עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃	ה	5	And I will fetch a morsel of bread, and stay ye your heart; after that ye shall pass on; forasmuch as ye are come to your servant.' And they said: 'So do, as thou hast said.'
וימהר אברהם האהלה אל־שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות׃	ו	6	And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said: 'Make ready quickly three measures of fine meal, knead it, and make cakes.'
ואל־הבקר רץ אברהם ויקח בן־בקר רך וטוב ויתן אל־הנער וימהר לעשות אתו׃	ז	7	And Abraham ran unto the herd, and fetched a calf tender and good, and gave it unto the servant; and he hastened to dress it.
ויקח חמאה וחלב ובן־הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא־עמד עליהם תחת העץ ויאכלו׃	ח	8	And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them; and he stood by them under the tree, and they did eat.
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל׃	ט	9	And they said unto him: 'Where is Sarah thy wife?' And he said: 'Behold, in the tent.'
ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה־בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו׃	י	10	And He said: 'I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.' And Sarah heard in the tent door, which was behind him.--
ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים׃	יא	11	Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.--
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה־לי עדנה ואדני זקן׃	יב	12	And Sarah laughed within herself, saying: 'After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?'
ויאמר יהוה אל־אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי׃	יג	13	And Yehovah said unto Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old?
היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן׃	יד	14	Is any thing too hard for Yehovah. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.'
ותכחש שרה ׀ לאמר לא צחקתי כי ׀ יראה ויאמר ׀ לא כי צחקת׃	יה	15	Then Sarah denied, saying: 'I laughed not'; for she was afraid. And He said: 'Nay; but thou didst laugh.'
ויקמו משם האנשים וישקפו על־פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם׃	יו	16	And the men rose up from thence, and looked out toward Sodom; and Abraham went with them to bring them on the way.
ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה׃	יז	17	And Yehovah said: 'Shall I hide from Abraham that which I am doing;
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ׃	יח	18	seeing that Abraham shall surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth shall be blessed in him?
כי ידעתיו למען אשר יצוה את־בניו ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על־אברהם את אשר־דבר עליו׃	יט	19	For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of Yehovah, to do righteousness and justice; to the end that Yehovah may bring upon Abraham that which He hath spoken of him.'
ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד׃	כ	20	And Yehovah said: 'Verily, the cry of Sodom and Gomorrah is great, and, verily, their sin is exceeding grievous.
ארדה־נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו ׀ כלה ואם־לא אדעה׃	כא	21	I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.'
ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה׃	כב	22	And the men turned from thence, and went toward Sodom; but Abraham stood yet before Yehovah.
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם־רשע׃	כג	23	And Abraham drew near, and said: 'Wilt Thou indeed sweep away the righteous with the wicked?
אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא־תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה׃	כד	24	Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein?
חללה לך מעשת ׀ כדבר הזה להמית צדיק עם־רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל־הארץ לא יעשה משפט׃	כה	25	That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the Judge of all the earth do justly?'
ויאמר יהוה אם־אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל־המקום בעבורם׃	כו	26	And Yehovah said: 'If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.'
ויען אברהם ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני ואנכי עפר ואפר׃	כז	27	And Abraham answered and said: 'Behold now, I have taken upon me to speak unto Yehovah, who am but dust and ashes.
אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את־כל־העיר ויאמר לא אשחית אם־אמצא שם ארבעים וחמשה׃	כח	28	Peradventure there shall lack five of the fifty righteous; wilt Thou destroy all the city for lack of five?' And He said: 'I will not destroy it, if I find there forty and five.'
ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים׃	כט	29	And he spoke unto Him yet again, and said: 'Peradventure there shall be forty found there.' And He said: 'I will not do it for the forty's sake.'
ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם־אמצא שם שלשים׃	ל	30	And he said: 'Oh, let not Yehovah be angry, and I will speak. Peradventure there shall thirty be found there.' And He said: 'I will not do it, if I find thirty there.'
ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים׃	לא	31	And he said: 'Behold now, I have taken upon me to speak unto Yehovah. Peradventure there shall be twenty found there.' And He said: 'I will not destroy it for the twenty's sake.'
ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אך־הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה׃	לב	32	And he said: 'Oh, let not Yehovah be angry, and I will speak yet but this once. Peradventure ten shall be found there.' And He said: 'I will not destroy it for the ten's sake.'
וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל־אברהם ואברהם שב למקמו׃	לג	33	And Yehovah went His way, as soon as He had left off speaking to Abraham; and Abraham returned unto his place.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

4	Puncta extraordinaria -- a ׄ is used to mark such marks in the text when they are above the line and a ׅ when they are below the line.

Chapter 19

ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וירא־לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃	א	1	And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth;
ויאמר הנה נא־אדני סורו נא אל־בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃	ב	2	and he said: 'Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant's house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.' And they said: 'Nay; but we will abide in the broad place all night.'
ויפצר־בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל־ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃	ג	3	And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat.
טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על־הבית מנער ועד־זקן כל־העם מקצה׃	ד	4	But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter.
ויקראו אל־לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃	ה	5	And they called unto Lot, and said unto him: 'Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.'
ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃	ו	6	And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him.
ויאמר אל־נא אחי תרעו׃	ז	7	And he said: 'I pray you, my brethren, do not so wickedly.
הנה־נא לי שתי בנות אשר לא־ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו בצל קרתי׃	ח	8	Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.'
ויאמרו ׀ גש־הלאה ויאמרו האחד בא־לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃	ט	9	And they said: 'Stand back.' And they said: 'This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.' And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door.
וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו׃	י	10	But the men put forth their hand, and brought Lot into the house to them, and the door they shut.
ואת־האנשים אשר־פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד־גדול וילאו למצא הפתח׃	יא	11	And they smote the men that were at the door of the house with blindness, both small and great; so that they wearied themselves to find the door.
ויאמרו האנשים אל־לוט עד מי־לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר־לך בעיר הוצא מן־המקום׃	יב	12	And the men said unto Lot: 'Hast thou here any besides? son-in-law, and thy sons, and thy daughters, and whomsoever thou hast in the city; bring them out of the place;
כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃	יג	13	for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before Yehovah; and Yehovah hath sent us to destroy it.'
ויצא לוט וידבר ׀ אל־חתניו ׀ לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוה את־העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃	יד	14	And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: 'Up, get you out of this place; for Yehovah will destroy the city.' But he seemed unto his sons-in-law as one that jested.
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את־אשתך ואת־שתי בנתיך הנמצאת פן־תספה בעון העיר׃	יה	15	And when the morning arose, then the angels hastened Lot, saying: 'Arise, take thy wife, and thy two daughters that are here; lest thou be swept away in the iniquity of the city.'
ויתמהמה ׀ ויחזקו האנשים בידו וביד־אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃	יו	16	But he lingered; and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; Yehovah being merciful unto him. And they brought him forth, and set him without the city.
ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אחריך ואל־תעמד בכל־הככר ההרה המלט פן־תספה׃	יז	17	And it came to pass, when they had brought them forth abroad, that he said: 'Escape for thy life; look not behind thee, neither stay thou in all the Plain; escape to the mountain, lest thou be swept away.'
ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני׃	יח	18	And Lot said unto them: 'Oh, not so, my lord;
הנה־נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את־נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן־תדבקני הרעה ומתי׃	יט	19	behold now, thy servant hath found grace in thy sight, and thou hast magnified thy mercy, which thou hast shown unto me in saving my life; and I cannot escape to the mountain, lest the evil overtake me, and I die.
הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃	כ	20	Behold now, this city is near to flee unto, and it is a little one; oh, let me escape thither--is it not a little one?--and my soul shall live.'
ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את־העיר אשר דברת׃	כא	21	And he said unto him: 'See, I have accepted thee concerning this thing also, that I will not overthrow the city of which thou hast spoken.
מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער׃	כב	22	Hasten thou, escape thither; for I cannot do any thing till thou be come thither.'--Therefore the name of the city was called Zoar.--
השמש יצא על־הארץ ולוט בא צערה׃	כג	23	The sun was risen upon the earth when Lot came unto Zoar.
ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים׃	כד	24	Then Yehovah caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from Yehovah out of heaven;
ויהפך את־הערים האל ואת כל־הככר ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה׃	כה	25	and He overthrow those cities, and all the Plain, and all the inhabitants of the cities, and that which grew upon the ground.
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃	כו	26	But his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt.
וישכם אברהם בבקר אל־המקום אשר־עמד שם את־פני יהוה׃	כז	27	And Abraham got up early in the morning to the place where he had stood before Yehovah.
וישקף על־פני סדם ועמרה ועל־כל־פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃	כח	28	And he looked out toward Sodom and Gomorrah, and toward all the land of the Plain, and beheld, and, lo, the smoke of the land went up as the smoke of a furnace.
ויהי בשחת אלהים את־ערי הככר ויזכר אלהים את־אברהם וישלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־הערים אשר־ישב בהן לוט׃	כט	29	And it came to pass, when God destroyed the cities of the Plain, that God remembered Abraham, and sent Lot out of the midst of the overthrow, when He overthrew the cities in which Lot dwelt.
ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃	ל	30	And Lot went up out of Zoar, and dwelt in the mountain, and his two daughters with him; for he feared to dwell in Zoar; and he dwelt in a cave, he and his two daughters.
ותאמר הבכירה אל־הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל־הארץ׃	לא	31	And the first-born said unto the younger: 'Our father is old, and there is not a man in the earth to come in unto us after the manner of all the earth.
לכה נשקה את־אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃	לב	32	Come, let us make our father drink wine, and we will lie with him, that we may preserve seed of our father.'
ותשקין את־אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את־אביה ולא־ידע בשכבה ובקומה׃	לג	33	And they made their father drink wine that night. And the first-born went in, and lay with her father; and he knew not when she lay down, nor when she arose.
ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל־הצעירה הן־שכבתי אמש את־אבי נשקנו יין גם־הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃	לד	34	And it came to pass on the morrow, that the first-born said unto the younger: 'Behold, I lay yesternight with my father. Let us make him drink wine this night also; and go thou in, and lie with him, that we may preserve seed of our father.'
ותשקין גם בלילה ההוא את־אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא־ידע בשכבה ובקמה׃	לה	35	And they made their father drink wine that night also. And the younger arose, and lay with him; and he knew not when she lay down, nor when she arose.
ותהרין שתי בנות־לוט מאביהן׃	לו	36	Thus were both the daughters of Lot with child by their father.
ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי־מואב עד־היום׃	לז	37	And the first-born bore a son, and called his name Moab--the same is the father of the Moabites unto this day.
והצעירה גם־הוא ילדה בן ותקרא שמו בן־עמי הוא אבי בני־עמון עד־היום׃ ס	לח	38	And the younger, she also bore a son, and called his name Ben-ammi--the same is the father of the children of Ammon unto this day. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

4	Puncta extraordinaria -- a ׄ is used to mark such marks in the text when they are above the line and a ׅ when they are below the line.
v	We read one or more vowels in L differently from BHS.

Chapter 20

ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין־קדש ובין שור ויגר בגרר׃	א	1	And Abraham journeyed from thence toward the land of the South, and dwelt between Kadesh and Shur; and he sojourned in Gerar.
ויאמר אברהם אל־שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שרה׃	ב	2	And Abraham said of Sarah his wife: 'She is my sister.' And Abimelech king of Gerar sent, and took Sarah.
ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשה אשר־לקחת והוא בעלת בעל׃	ג	3	But God came to Abimelech in a dream of the night, and said to him: 'Behold, thou shalt die, because of the woman whom thou hast taken; for she is a man's wife.'
ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃	ד	4	Now Abimelech had not come near her; and he said: 'Yehovah, wilt Thou slay even a righteous nation?
הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת׃	ה	5	Said he not himself unto me: She is my sister? and she, even she herself said: He is my brother. In the simplicity of my heart and the innocency of my hands have I done this.'
ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשית זאת ואחשך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃	ו	6	And God said unto him in the dream: 'Yea, I know that in the simplicity of thy heart thou hast done this, and I also withheld thee from sinning against Me. Therefore suffered I thee not to touch her.
ועתה השב אשת־האיש כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשר־לך׃	ז	7	Now therefore restore the man's wife; for he is a prophet, and he shall pray for thee, and thou shalt live; and if thou restore her not, know thou that thou shalt surely die, thou, and all that are thine.'
וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד׃	ח	8	And Abimelech rose early in the morning, and called all his servants, and told all these things in their ears; and the men were sore afraid.
ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא־יעשו עשית עמדי׃	ט	9	Then Abimelech called Abraham, and said unto him: 'What hast thou done unto us? and wherein have I sinned against thee, that thou hast brought on me and on my kingdom a great sin? thou hast done deeds unto me that ought not to be done.'
ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשית את־הדבר הזה׃	י	10	And Abimelech said unto Abraham: 'What sawest thou, that thou hast done this thing?'
ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשתי׃	יא	11	And Abraham said: 'Because I thought: Surely the fear of God is not in this place; and they will slay me for my wife's sake.
וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשה׃	יב	12	And moreover she is indeed my sister, the daughter of my father, but not the daughter of my mother; and so she became my wife.
ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל־המקום אשר נבוא שמה אמרי־לי אחי הוא׃	יג	13	And it came to pass, when God caused me to wander from my father's house, that I said unto her: This is thy kindness which thou shalt show unto me; at every place whither we shall come, say of me: He is my brother.'
ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו׃	יד	14	And Abimelech took sheep and oxen, and men-servants and women-servants, and gave them unto Abraham, and restored him Sarah his wife.
ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב׃	יה	15	And Abimelech said: 'Behold, my land is before thee: dwell where it pleaseth thee.'
ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת׃	יו	16	And unto Sarah he said: 'Behold, I have given thy brother a thousand pieces of silver; behold, it is for thee a covering of the eyes to all that are with thee; and before all men thou art righted.'
ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשתו ואמהתיו וילדו׃	יז	17	And Abraham prayed unto God; and God healed Abimelech, and his wife, and his maid-servants; and they bore children.
כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שרה אשת אברהם׃ ס	יח	18	For Yehovah had fast closed up all the wombs of the house of Abimelech, because of Sarah Abraham's wife. {S}

Chapter 21

ויהוה פקד את־שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃	א	1	And Yehovah remembered Sarah as He had said, and Yehovah did unto Sarah as He had spoken.
ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר־דבר אתו אלהים׃	ב	2	And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him.
ויקרא אברהם את־שם־בנו הנולד־לו אשר־ילדה־לו שרה יצחק׃	ג	3	And Abraham called the name of his son that was born unto him, whom Sarah bore to him, Isaac.
וימל אברהם את־יצחק בנו בן־שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃	ד	4	And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him.
ואברהם בן־מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃	ה	5	And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born unto him.
ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל־השמע יצחק־לי׃	ו	6	And Sarah said: 'God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.'
ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי־ילדתי בן לזקניו׃	ז	7	And she said: 'Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.'
ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את־יצחק׃	ח	8	And the child grew, and was weaned. And Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned.
ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק׃	ט	9	And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport.
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת־בנה כי לא יירש בן־האמה הזאת עם־בני עם־יצחק׃	י	10	Wherefore she said unto Abraham: 'Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.'
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃	יא	11	And the thing was very grievous in Abraham's sight on account of his son.
ויאמר אלהים אל־אברהם אל־ירע בעיניך על־הנער ועל־אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃	יב	12	And God said unto Abraham: 'Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice; for in Isaac shall seed be called to thee.
וגם את־בן־האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃	יג	13	And also of the son of the bondwoman will I make a nation, because he is thy seed.'
וישכם אברהם ׀ בבקר ויקח־לחם וחמת מים ויתן אל־הגר שם על־שכמה ואת־הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃	יד	14	And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting it on her shoulder, and the child, and sent her away; and she departed, and strayed in the wilderness of Beer-sheba.
ויכלו המים מן־החמת ותשלך את־הילד תחת אחד השיחם׃	יה	15	And the water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs.
ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל־אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את־קלה ותבך׃	יו	16	And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: 'Let me not look upon the death of the child.' And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept.
וישמע אלהים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים ׀ אל־הגר מן־השמים ויאמר לה מה־לך הגר אל־תיראי כי־שמע אלהים אל־קול הנער באשר הוא־שם׃	יז	17	And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: 'What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.
קומי שאי את־הנער והחזיקי את־ידך בו כי־לגוי גדול אשימנו׃	יח	18	Arise, lift up the lad, and hold him fast by thy hand; for I will make him a great nation.'
ויפקח אלהים את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשק את־הנער׃	יט	19	And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink.
ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃	כ	20	And God was with the lad, and he grew; and he dwelt in the wilderness, and became an archer.
וישב במדבר פארן ותקח־לו אמו אשה מארץ מצרים׃ פ	כא	21	And he dwelt in the wilderness of Paran; and his mother took him a wife out of the land of Egypt. {P}
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר־צבאו אל־אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר־אתה עשה׃	כב	22	And it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol the captain of his host spoke unto Abraham, saying: 'God is with thee in all that thou doest.
ועתה השבעה לי באלהים הנה אם־תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר־עשיתי עמך תעשה עמדי ועם־הארץ אשר־גרתה בה׃	כג	23	Now therefore swear unto me here by God that thou wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son's son; but according to the kindness that I have done unto thee, thou shalt do unto me, and to the land wherein thou hast sojourned.'
ויאמר אברהם אנכי אשבע׃	כד	24	And Abraham said: 'I will swear.'
והוכח אברהם את־אבימלך על־אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃	כה	25	And Abraham reproved Abimelech because of the well of water, which Abimelech's servants had violently taken away.
ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את־הדבר הזה וגם־אתה לא־הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃	כו	26	And Abimelech said: 'I know not who hath done this thing; neither didst thou tell me, neither yet heard I of it, but to-day.'
ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃	כז	27	And Abraham took sheep and oxen, and gave them unto Abimelech; and they two made a covenant.
ויצב אברהם את־שבע כבשת הצאן לבדהן׃	כח	28	And Abraham set seven ewe-lambs of the flock by themselves.
ויאמר אבימלך אל־אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃	כט	29	And Abimelech said unto Abraham: 'What mean these seven ewe-lambs which thou hast set by themselves?'
ויאמר כי את־שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה־לי לעדה כי חפרתי את־הבאר הזאת׃	ל	30	And he said: 'Verily, these seven ewe-lambs shalt thou take of my hand, that it may be a witness unto me, that I have digged this well.'
על־כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃	לא	31	Wherefore that place was called Beer-sheba; because there they swore both of them.
ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר־צבאו וישבו אל־ארץ פלשתים׃	לב	32	So they made a covenant at Beer-sheba; and Abimelech rose up, and Phicol the captain of his host, and they returned into the land of the Philistines.
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא־שם בשם יהוה אל עולם׃	לג	33	And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba, and called there on the name of Yehovah, the Everlasting God.
ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃ פ	לד	34	And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days. {P}

Chapter 22

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃	א	1	And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.'
ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃	ב	2	And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.'
וישכם אברהם בבקר ויחבש את־חמרו ויקח את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל־המקום אשר־אמר־לו האלהים׃	ג	3	And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him.
ביום השלישי וישא אברהם את־עיניו וירא את־המקום מרחק׃	ד	4	On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off.
ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃	ה	5	And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.'
ויקח אברהם את־עצי העלה וישם על־יצחק בנו ויקח בידו את־האש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו׃	ו	6	And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together.
ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃	ז	7	And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?'
ויאמר אברהם אלהים יראה־לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃	ח	8	And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together.
ויבאו אל־המקום אשר אמר־לו האלהים ויבן שם אברהם את־המזבח ויערך את־העצים ויעקד את־יצחק בנו וישם אתו על־המזבח ממעל לעצים׃	ט	9	And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood.
וישלח אברהם את־ידו ויקח את־המאכלת לשחט את־בנו׃	י	10	And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son.
ויקרא אליו מלאך יהוה מן־השמים ויאמר אברהם ׀ אברהם ויאמר הנני׃	יא	11	And the angel of Yehovah called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.'
ויאמר אל־תשלח ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה כי ׀ עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בנך את־יחידך ממני׃	יב	12	And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.'
וישא אברהם את־עיניו וירא והנה־איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃	יג	13	And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son.
ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה ׀ יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה׃	יד	14	And Abraham called the name of that place Adonai-jireh; as it is said to this day: 'In the mount where Yehovah is seen.'
ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שנית מן־השמים׃	יה	15	And the angel of Yehovah called unto Abraham a second time out of heaven,
ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בנך את־יחידך׃	יו	16	and said: 'By Myself have I sworn, saith Yehovah, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son,
כי־ברך אברכך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃	יז	17	that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies;
והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃	יח	18	and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.'
וישב אברהם אל־נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע וישב אברהם בבאר שבע׃ פ	יט	19	So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beer-sheba; and Abraham dwelt at Beer-sheba. {P}
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם־הוא בנים לנחור אחיך׃	כ	20	And it came to pass after these things, that it was told Abraham, saying: 'Behold, Milcah, she also hath borne children unto thy brother Nahor:
את־עוץ בכרו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם׃	כא	21	Uz his first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram;
ואת־כשד ואת־חזו ואת־פלדש ואת־ידלף ואת בתואל׃	כב	22	and Chesed, and Hazo, and Pildash, and Jidlaph, and Bethuel.'
ובתואל ילד את־רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃	כג	23	And Bethuel begot Rebekah; these eight did Milcah bear to Nahor, Abraham's brother.
ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם־הוא את־טבח ואת־גחם ואת־תחש ואת־מעכה׃ ס	כד	24	And his concubine, whose name was Reumah, she also bore Tebah, and Gaham, and Tahash, and Maacah. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 23

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה׃	א	1	And the life of Sarah was a hundred and seven and twenty years; these were the years of the life of Sarah.
ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה׃	ב	2	And Sarah died in Kiriatharba--the same is Hebron--in the land of Canaan; and Abraham came to mourn for Sarah, and to weep for her.
ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל־בני־חת לאמר׃	ג	3	And Abraham rose up from before his dead, and spoke unto the children of Heth, saying:
גר־ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת־קבר עמכם ואקברה מתי מלפני׃	ד	4	'I am a stranger and a sojourner with you: give me a possession of a burying-place with you, that I may bury my dead out of my sight.'
ויענו בני־חת את־אברהם לאמר לו׃	ה	5	And the children of Heth answered Abraham, saying unto him:
שמענו ׀ אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את־מתך איש ממנו את־קברו לא־יכלה ממך מקבר מתך׃	ו	6	'Hear us, my lord: thou art a mighty prince among us; in the choice of our sepulchres bury thy dead; none of us shall withhold from thee his sepulchre, but that thou mayest bury thy dead.'
ויקם אברהם וישתחו לעם־הארץ לבני־חת׃	ז	7	And Abraham rose up, and bowed down to the people of the land, even to the children of Heth.
וידבר אתם לאמר אם־יש את־נפשכם לקבר את־מתי מלפני שמעוני ופגעו־לי בעפרון בן־צחר׃	ח	8	And he spoke with them, saying: 'If it be your mind that I should bury my dead out of my sight, hear me, and entreat for me to Ephron the son of Zohar,
ויתן־לי את־מערת המכפלה אשר־לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת־קבר׃	ט	9	that he may give me the cave of Machpelah, which he hath, which is in the end of his field; for the full price let him give it to me in the midst of you for a possession of a burying-place.'
ועפרון ישב בתוך בני־חת ויען עפרון החתי את־אברהם באזני בני־חת לכל באי שער־עירו לאמר׃	י	10	Now Ephron was sitting in the midst of the children of Heth; and Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the children of Heth, even of all that went in at the gate of his city, saying:
לא־אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר־בו לך נתתיה לעיני בני־עמי נתתיה לך קבר מתך׃	יא	11	'Nay, my lord, hear me: the field give I thee, and the cave that is therein, I give it thee; in the presence of the sons of my people give I it thee; bury thy dead.'
וישתחו אברהם לפני עם הארץ׃	יב	12	And Abraham bowed down before the people of the land.
וידבר אל־עפרון באזני עם־הארץ לאמר אך אם־אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את־מתי שמה׃	יג	13	And he spoke unto Ephron in the hearing of the people of the land, saying: 'But if thou wilt, I pray thee, hear me: I will give the price of the field; take it of me, and I will bury my dead there.'
ויען עפרון את־אברהם לאמר לו׃	יד	14	And Ephron answered Abraham, saying unto him:
אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל־כסף ביני ובינך מה־הוא ואת־מתך קבר׃	יה	15	'My lord, hearken unto me: a piece of land worth four hundred shekels of silver, what is that betwixt me and thee? bury therefore thy dead.'
וישמע אברהם אל־עפרון וישקל אברהם לעפרן את־הכסף אשר דבר באזני בני־חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר׃	יו	16	And Abraham hearkened unto Ephron; and Abraham weighed to Ephron the silver, which he had named in the hearing of the children of Heth, four hundred shekels of silver, current money with the merchant.
ויקם ׀ שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר־בו וכל־העץ אשר בשדה אשר בכל־גבלו סביב׃	יז	17	So the field of Ephron, which was in Machpelah, which was before Mamre, the field, and the cave which was therein, and all the trees that were in the field, that were in all the border thereof round about, were made sure
לאברהם למקנה לעיני בני־חת בכל באי שער־עירו׃	יח	18	unto Abraham for a possession in the presence of the children of Heth, before all that went in at the gate of his city.
ואחרי־כן קבר אברהם את־שרה אשתו אל־מערת שדה המכפלה על־פני ממרא הוא חברון בארץ כנען׃	יט	19	And after this, Abraham buried Sarah his wife in the cave of the field of Machpelah before Mamre--the same is Hebron--in the land of Canaan.
ויקם השדה והמערה אשר־בו לאברהם לאחזת־קבר מאת בני־חת׃ ס	כ	20	And the field, and the cave that is therein, were made sure unto Abraham for a possession of a burying-place by the children of Heth. {S}

Chapter 24

ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃	א	1	And Abraham was old, well stricken in age; and Yehovah had blessed Abraham in all things.
ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃	ב	2	And Abraham said unto his servant, the elder of his house, that ruled over all that he had: 'Put, I pray thee, thy hand under my thigh.
ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃	ג	3	And I will make thee swear by Yehovah, the God of heaven and the God of the earth, that thou shalt not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, among whom I dwell.
כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃	ד	4	But thou shalt go unto my country, and to my kindred, and take a wife for my son, even for Isaac.'
ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃	ה	5	And the servant said unto him: 'Peradventure the woman will not be willing to follow me unto this land; must I needs bring thy son back unto the land from whence thou camest?'
ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃	ו	6	And Abraham said unto him: 'Beware thou that thou bring not my son back thither.
יהוה ׀ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃	ז	7	Yehovah, the God of heaven, who took me from my father's house, and from the land of my nativity, and who spoke unto me, and who swore unto me, saying: Unto thy seed will I give this land; He will send His angel before thee, and thou shalt take a wife for my son from thence.
ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃	ח	8	And if the woman be not willing to follow thee, then thou shalt be clear from this my oath; only thou shalt not bring my son back thither.'
וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃	ט	9	And the servant put his hand under the thigh of Abraham his master, and swore to him concerning this matter.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃	י	10	And the servant took ten camels, of the camels of his master, and departed; having all goodly things of his master's in his hand; and he arose, and went to Aram-naharaim, unto the city of Nahor.
ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃	יא	11	And he made the camels to kneel down without the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water.
ויאמר ׀ יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃	יב	12	And he said: 'Yehovah, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham.
הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃	יג	13	Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water.
והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃	יד	14	So let it come to pass, that the damsel to whom I shall say: Let down thy pitcher, I pray thee, that I may drink; and she shall say: Drink, and I will give thy camels drink also; let the same be she that Thou hast appointed for Thy servant, even for Isaac; and thereby shall I know that Thou hast shown kindness unto my master.'
ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃	יה	15	And it came to pass, before he had done speaking, that, behold, Rebekah came out, who was born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham's brother, with her pitcher upon her shoulder.
והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃	יו	16	And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up.
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃	יז	17	And the servant ran to meet her, and said: 'Give me to drink, I pray thee, a little water of thy pitcher.'
ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃	יח	18	And she said: 'Drink, my lord'; and she hastened, and let down her pitcher upon her hand, and gave him drink.
ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃	יט	19	And when she had done giving him drink, she said: 'I will draw for thy camels also, until they have done drinking.'
ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃	כ	20	And she hastened, and emptied her pitcher into the trough, and ran again unto the well to draw, and drew for all his camels.
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃	כא	21	And the man looked stedfastly on her; holding his peace, to know whether Yehovah had made his journey prosperous or not.
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃	כב	22	And it came to pass, as the camels had done drinking, that the man took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold;
ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃	כג	23	and said: 'Whose daughter art thou? tell me, I pray thee. Is there room in thy father's house for us to lodge in?'
ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃	כד	24	And she said unto him: 'I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore unto Nahor.'
ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃	כה	25	She said moreover unto him: 'We have both straw and provender enough, and room to lodge in.'
ויקד האיש וישתחו ליהוה׃	כו	26	And the man bowed his head, and prostrated himself before Yehovah.
ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃	כז	27	And he said: 'Blessed be Yehovah, the God of my master Abraham, who hath not forsaken His mercy and His truth toward my master; as for me, Yehovah hath led me in the way to the house of my master's brethren.'
ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃	כח	28	And the damsel ran, and told her mother's house according to these words.
ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃	כט	29	And Rebekah had a brother, and his name was Laban; and Laban ran out unto the man, unto the fountain.
ויהי ׀ כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃	ל	30	And it came to pass, when he saw the ring, and the bracelets upon his sister's hands, and when he heard the words of Rebekah his sister, saying: 'Thus spoke the man unto me,' that he came unto the man; and, behold, he stood by the camels at the fountain.
ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃	לא	31	And he said: 'Come in, thou blessed of Yehovah; wherefore standest thou without? for I have cleared the house, and made room for the camels.'
ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃	לב	32	And the man came into the house, and he ungirded the camels; and he gave straw and provender for the camels, and water to wash his feet and the feet of the men that were with him.
וַיּוּשַׂ֤ם ויישם לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃	לג	33	And there was set food before him to eat; but he said: 'I will not eat, until I have told mine errand.' And he said: 'Speak on.'
ויאמר עבד אברהם אנכי׃	לד	34	And he said: 'I am Abraham's servant.
ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃	לה	35	And Yehovah hath blessed my master greatly; and he is become great; and He hath given him flocks and herds, and silver and gold, and men-servants and maid-servants, and camels and asses.
ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו׃	לו	36	And Sarah my master's wife bore a son to my master when she was old; and unto him hath he given all that he hath.
וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃	לז	37	And my master made me swear, saying: Thou shalt not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, in whose land I dwell.
אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃	לח	38	But thou shalt go unto my father's house, and to my kindred, and take a wife for my son.
ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃	לט	39	And I said unto my master: Peradventure the woman will not follow me.
ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃	מ	40	And he said unto me: Yehovah, before whom I walk, will send His angel with thee, and prosper thy way; and thou shalt take a wife for my son of my kindred, and of my father's house;
אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃	מא	41	then shalt thou be clear from my oath, when thou comest to my kindred; and if they give her not to thee, thou shalt be clear from my oath.
ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃	מב	42	And I came this day unto the fountain, and said: Yehovah, the God of my master Abraham, if now Thou do prosper my way which I go:
הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃	מג	43	behold, I stand by the fountain of water; and let it come to pass, that the maiden that cometh forth to draw, to whom I shall say: Give me, I pray thee, a little water from thy pitcher to drink;
ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃	מד	44	and she shall say to me: Both drink thou, and I will also draw for thy camels; let the same be the woman whom Yehovah hath appointed for my master's son.
אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃	מה	45	And before I had done speaking to my heart, behold, Rebekah came forth with her pitcher on her shoulder; and she went down unto the fountain, and drew. And I said unto her: Let me drink, I pray thee.
ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃	מו	46	And she made haste, and let down her pitcher from her shoulder, and said: Drink, and I will give thy camels drink also. So I drank, and she made the camels drink also.
ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃	מז	47	And I asked her, and said: Whose daughter art thou? And she said: The daughter of Bethuel, Nahor's son, whom Milcah bore unto him. And I put the ring upon her nose, and the bracelets upon her hands.
ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃	מח	48	And I bowed my head, and prostrated myself before Yehovah, and blessed Yehovah, the God of my master Abraham, who had led me in the right way to take my master's brother's daughter for his son.
ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃	מט	49	And now if ye will deal kindly and truly with my master, tell me; and if not, tell me; that I may turn to the right hand, or to the left.'
ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃	נ	50	Then Laban and Bethuel answered and said: 'The thing proceedeth from Yehovah; we cannot speak unto thee bad or good.
הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃	נא	51	Behold, Rebekah is before thee, take her, and go, and let her be thy master's son's wife, as Yehovah hath spoken.'
ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃	נב	52	And it came to pass, that, when Abraham's servant heard their words, he bowed himself down to the earth unto Yehovah.
ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃	נג	53	And the servant brought forth jewels of silver, and jewels of gold, and raiment, and gave them to Rebekah; he gave also to her brother and to her mother precious things.
ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃	נד	54	And they did eat and drink, he and the men that were with him, and tarried all night; and they rose up in the morning, and he said: 'Send me away unto my master.'
ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃	נה	55	And her brother and her mother said: 'Let the damsel abide with us a few days, at the least ten; after that she shall go.'
ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃	נו	56	And he said unto them: 'Delay me not, seeing Yehovah hath prospered my way; send me away that I may go to my master.'
ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃	נז	57	And they said: 'We will call the damsel, and inquire at her mouth.'
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃	נח	58	And they called Rebekah, and said unto her: 'Wilt thou go with this man?' And she said: 'I will go.'
וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃	נט	59	And they sent away Rebekah their sister, and her nurse, and Abraham's servant, and his men.
ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃	ס	60	And they blessed Rebekah, and said unto her: 'Our sister, be thou the mother of thousands of ten thousands, and let thy seed possess the gate of those that hate them.'
ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃	סא	61	And Rebekah arose, and her damsels, and they rode upon the camels, and followed the man. And the servant took Rebekah, and went his way.
ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃	סב	62	And Isaac came from the way of Beer-lahai-roi; for he dwelt in the land of the South.
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃	סג	63	And Isaac went out to meditate in the field at the eventide; and he lifted up his eyes, and saw, and, behold, there were camels coming.
ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃	סד	64	And Rebekah lifted up her eyes, and when she saw Isaac, she alighted from the camel.
ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃	סה	65	And she said unto the servant: 'What man is this that walketh in the field to meet us?' And the servant said: 'It is my master.' And she took her veil, and covered herself.
ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃	סו	66	And the servant told Isaac all the things that he had done.
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃ פ	סז	67	And Isaac brought her into his mother Sarah's tent, and took Rebekah, and she became his wife; and he loved her. And Isaac was comforted for his mother. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 25

ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה׃	א	1	And Abraham took another wife, and her name was Keturah.
ותלד לו את־זמרן ואת־יקשן ואת־מדן ואת־מדין ואת־ישבק ואת־שוח׃	ב	2	And she bore him Zimran, and Jokshan, and Medan, and Midian, and Ishbak, and Shuah.
ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים׃	ג	3	And Jokshan begot Sheba, and Dedan. And the sons of Dedan were Asshurim, and Letushim, and Leummim.
ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל־אלה בני קטורה׃	ד	4	And the sons of Midian: Ephah, and Epher, and Hanoch, and Abida, and Eldaah. All these were the children of Keturah.
ויתן אברהם את־כל־אשר־לו ליצחק׃	ה	5	And Abraham gave all that he had unto Isaac.
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל־ארץ קדם׃	ו	6	But unto the sons of the concubines, that Abraham had, Abraham gave gifts; and he sent them away from Isaac his son, while he yet lived, eastward, unto the east country.
ואלה ימי שני־חיי אברהם אשר־חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים׃	ז	7	And these are the days of the years of Abraham's life which he lived, a hundred and seventy-five years.
ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל־עמיו׃	ח	8	And Abraham expired, and died in a good old age, an old man, and full of years; and was gathered to his people.
ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל־מערת המכפלה אל־שדה עפרן בן־צחר החתי אשר על־פני ממרא׃	ט	9	And Isaac and Ishmael his sons buried him in the cave of Machpelah, in the field of Ephron the son of Zohar the Hittite, which is before Mamre;
השדה אשר־קנה אברהם מאת בני־חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו׃	י	10	the field which Abraham purchased of the children of Heth; there was Abraham buried, and Sarah his wife.
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את־יצחק בנו וישב יצחק עם־באר לחי ראי׃ ס	יא	11	And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son; and Isaac dwelt by Beer-lahai-roi. {P}
ואלה תלדת ישמעאל בן־אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם׃	יב	12	Now these are the generations of Ishmael, Abraham's son, whom Hagar the Egyptian, Sarah's handmaid, bore unto Abraham.
ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃	יג	13	And these are the names of the sons of Ishmael, by their names, according to their generations: the first-born of Ishmael, Nebaioth; and Kedar, and Adbeel, and Mibsam,
ומשמע ודומה ומשא׃	יד	14	and Mishma, and Dumah, and Massa;
חדד ותימא יטור נפיש וקדמה׃	יה	15	Hadad, and Tema, Jetur, Naphish, and Kedem;
אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים־עשר נשיאם לאמתם׃	יו	16	these are the sons of Ishmael, and these are their names, by their villages, and by their encampments; twelve princes according to their nations.
ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל־עמיו׃	יז	17	And these are the years of the life of Ishmael, a hundred and thirty and seven years; and he expired and died; and was gathered unto his people.
וישכנו מחוילה עד־שור אשר על־פני מצרים באכה אשורה על־פני כל־אחיו נפל׃ פ	יח	18	And they dwelt from Havilah unto Shur that is before Egypt, as thou goest toward Asshur: over against all his brethren he did settle. {P}
ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק׃	יט	19	And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begot Isaac.
ויהי יצחק בן־ארבעים שנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה׃	כ	20	And Isaac was forty years old when he took Rebekah, the daughter of Bethuel the Aramean, of Paddan-aram, the sister of Laban the Aramean, to be his wife.
ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו׃	כא	21	And Isaac entreated Yehovah for his wife, because she was barren; and Yehovah let Himself be entreated of him, and Rebekah his wife conceived.
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרש את־יהוה׃	כב	22	And the children struggled together within her; and she said: 'If it be so, wherefore do I live?' And she went to inquire of Yehovah.
ויאמר יהוה לה שני גוים גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃	כג	23	And Yehovah said unto her: Two nations are in thy womb, and two peoples shall be separated from thy bowels; and the one people shall be stronger than the other people; and the elder shall serve the younger.
וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה׃	כד	24	And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb.
ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו׃	כה	25	And the first came forth ruddy, all over like a hairy mantle; and they called his name Esau.
ואחרי־כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן־ששים שנה בלדת אתם׃	כו	26	And after that came forth his brother, and his hand had hold on Esau's heel; and his name was called Jacob. And Isaac was sixty years old when she bore them.
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים׃	כז	27	And the boys grew; and Esau was a cunning hunter, a man of the field; and Jacob was a quiet man, dwelling in tents.
ויאהב יצחק את־עשו כי־ציד בפיו ורבקה אהבת את־יעקב׃	כח	28	Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob.
ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן־השדה והוא עיף׃	כט	29	And Jacob sod pottage; and Esau came in from the field, and he was faint.
ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום׃	ל	30	And Esau said to Jacob: 'Let me swallow, I pray thee, some of this red, red pottage; for I am faint.' Therefore was his name called Edom.
ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי׃	לא	31	And Jacob said: 'Sell me first thy birthright.'
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה לי בכרה׃	לב	32	And Esau said: 'Behold, I am at the point to die; and what profit shall the birthright do to me?'
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את־בכרתו ליעקב׃	לג	33	And Jacob said: 'Swear to me first'; and he swore unto him; and he sold his birthright unto Jacob.
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה׃ ס	לד	34	And Jacob gave Esau bread and pottage of lentils; and he did eat and drink, and rose up, and went his way. So Esau despised his birthright. {P}

Chapter 26

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה׃	א	1	And there was a famine in the land, beside the first famine that was in the days of Abraham. And Isaac went unto Abimelech king of the Philistines unto Gerar.
וירא אליו יהוה ויאמר אל־תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃	ב	2	And Yehovah appeared unto him, and said: 'Go not down unto Egypt; dwell in the land which I shall tell thee of.
גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי־לך ולזרעך אתן את־כל־הארצת האל והקמתי את־השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃	ג	3	Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;
והרביתי את־זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל־הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃	ד	4	and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and will give unto thy seed all these lands; and by thy seed shall all the nations of the earth bless themselves;
עקב אשר־שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃	ה	5	because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My Torahs.'
וישב יצחק בגרר׃	ו	6	And Isaac dwelt in Gerar.
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן־יהרגני אנשי המקום על־רבקה כי־טובת מראה היא׃	ז	7	And the men of the place asked him of his wife; and he said: 'She is my sister'; for he feared to say: 'My wife'; 'lest the men of the place should kill me for Rebekah, because she is fair to look upon.'
ויהי כי ארכו־לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃	ח	8	And it came to pass, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was sporting with Rebekah his wife.
ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן־אמות עליה׃	ט	9	And Abimelech called Isaac, and said: 'Behold, of a surety she is thy wife; and how saidst thou: She is my sister?' And Isaac said unto him: 'Because I said: Lest I die because of her.'
ויאמר אבימלך מה־זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את־אשתך והבאת עלינו אשם׃	י	10	And Abimelech said: 'What is this thou hast done unto us? one of the people might easily have lain with thy wife, and thou wouldest have brought guiltiness upon us.'
ויצו אבימלך את־כל־העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃	יא	11	And Abimelech charged all the people, saying: 'He that toucheth this man or his wife shall surely be put to death.'
ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃	יב	12	And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundredfold; and Yehovah blessed him.
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי־גדל מאד׃	יג	13	And the man waxed great, and grew more and more until he became very great.
ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃	יד	14	And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him.
וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃	יה	15	Now all the wells which his father's servants had digged in the days of Abraham his father, the Philistines had stopped them, and filled them with earth.
ויאמר אבימלך אל־יצחק לך מעמנו כי־עצמת־ממנו מאד׃	יו	16	And Abimelech said unto Isaac: 'Go from us; for thou art much mightier than we.'
וילך משם יצחק ויחן בנחל־גרר וישב שם׃	יז	17	And Isaac departed thence, and encamped in the valley of Gerar, and dwelt there.
וישב יצחק ויחפר ׀ את־בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר־קרא להן אביו׃	יח	18	And Isaac digged again the wells of water, which they had digged in the days of Abraham his father; for the Philistines had stopped them after the death of Abraham; and he called their names after the names by which his father had called them.
ויחפרו עבדי־יצחק בנחל וימצאו־שם באר מים חיים׃	יט	19	And Isaac's servants digged in the valley, and found there a well of living water.
ויריבו רעי גרר עם־רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם־הבאר עשק כי התעשקו עמו׃	כ	20	And the herdmen of Gerar strove with Isaac's herdmen, saying: 'The water is ours.' And he called the name of the well Esek; because they contended with him.
ויחפרו באר אחרת ויריבו גם־עליה ויקרא שמה שטנה׃	כא	21	And they digged another well, and they strove for that also. And he called the name of it Sitnah.
ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי־עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃	כב	22	And he removed from thence, and digged another well; and for that they strove not. And he called the name of it Rehoboth; and he said: 'For now Yehovah hath made room for us, and we shall be fruitful in the land.'
ויעל משם באר שבע׃	כג	23	And he went up from thence to Beer-sheba.
וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל־תירא כי־אתך אנכי וברכתיך והרביתי את־זרעך בעבור אברהם עבדי׃	כד	24	And Yehovah appeared unto him the same night, and said: 'I am the God of Abraham thy father. Fear not, for I am with thee, and will bless thee, and multiply thy seed for My servant Abraham's sake.'
ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט־שם אהלו ויכרו־שם עבדי־יצחק באר׃	כה	25	And he builded an altar there, and called upon the name of Yehovah, and pitched his tent there; and there Isaac's servants digged a well.
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר־צבאו׃	כו	26	Then Abimelech went to him from Gerar, and Ahuzzath his friend, and Phicol the captain of his host.
ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃	כז	27	And Isaac said unto them: 'Wherefore are ye come unto me, seeing ye hate me, and have sent me away from you?'
ויאמרו ראו ראינו כי־היה יהוה ׀ עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃	כח	28	And they said: 'We saw plainly that Yehovah was with thee; and we said: Let there now be an oath betwixt us, even betwixt us and thee, and let us make a covenant with thee;
אם־תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק־טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃	כט	29	that thou wilt do us no hurt, as we have not touched thee, and as we have done unto thee nothing but good, and have sent thee away in peace; thou art now the blessed of Yehovah.'
ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃	ל	30	And he made them a feast, and they did eat and drink.
וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃	לא	31	And they rose up betimes in the morning, and swore one to another; and Isaac sent them away, and they departed from him in peace.
ויהי ׀ ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על־אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃	לב	32	And it came to pass the same day, that Isaac's servants came, and told him concerning the well which they had digged, and said unto him: 'We have found water.'
ויקרא אתה שבעה על־כן שם־העיר באר שבע עד היום הזה׃ ס	לג	33	And he called it Shibah. Therefore the name of the city is Beer-sheba unto this day. {S}
ויהי עשו בן־ארבעים שנה ויקח אשה את־יהודית בת־בארי החתי ואת־בשמת בת־אילן החתי׃	לד	34	And when Esau was forty years old, he took to wife Judith the daughter of Beeri the Hittite, and Basemath the daughter of Elon the Hittite.
ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃ ס	לה	35	And they were a bitterness of spirit unto Isaac and to Rebekah. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 27

ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו ׀ בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃	א	1	And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim, so that he could not see, he called Esau his elder son, and said unto him: 'My son'; and he said unto him: 'Here am I.'
ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃	ב	2	And he said: 'Behold now, I am old, I know not the day of my death.
ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד צידה׃	ג	3	Now therefore take, I pray thee, thy weapons, thy quiver and thy bow, and go out to the field, and take me venison;
ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות׃	ד	4	and make me savoury food, such as I love, and bring it to me, that I may eat; that my soul may bless thee before I die.'
ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃	ה	5	And Rebekah heard when Isaac spoke to Esau his son. And Esau went to the field to hunt for venison, and to bring it.
ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃	ו	6	And Rebekah spoke unto Jacob her son, saying: 'Behold, I heard thy father speak unto Esau thy brother, saying:
הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃	ז	7	Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before Yehovah before my death.
ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃	ח	8	Now therefore, my son, hearken to my voice according to that which I command thee.
לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃	ט	9	Go now to the flock, and fetch me from thence two good kids of the goats; and I will make them savoury food for thy father, such as he loveth;
והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו׃	י	10	and thou shalt bring it to thy father, that he may eat, so that he may bless thee before his death.'
ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃	יא	11	And Jacob said to Rebekah his mother: 'Behold, Esau my brother is a hairy man, and I am a smooth man.
אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃	יב	12	My father peradventure will feel me, and I shall seem to him as a mocker; and I shall bring a curse upon me, and not a blessing.'
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃	יג	13	And his mother said unto him: 'Upon me be thy curse, my son; only hearken to my voice, and go fetch me them.'
וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃	יד	14	And he went, and fetched, and brought them to his mother; and his mother made savoury food, such as his father loved.
ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃	יה	15	And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son.
ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃	יו	16	And she put the skins of the kids of the goats upon his hands, and upon the smooth of his neck.
ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃	יז	17	And she gave the savoury food and the bread, which she had prepared, into the hand of her son Jacob.
ויבא אל־אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃	יח	18	And he came unto his father, and said: 'My father'; and he said: 'Here am I; who art thou, my son?'
ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃	יט	19	And Jacob said unto his father: 'I am Esau thy first-born; I have done according as thou badest me. Arise, I pray thee, sit and eat of my venison, that thy soul may bless me.'
ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃	כ	20	And Isaac said unto his son: 'How is it that thou hast found it so quickly, my son?' And he said: 'Because Yehovah thy God sent me good speed.'
ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃	כא	21	And Isaac said unto Jacob: 'Come near, I pray thee, that I may feel thee, my son, whether thou be my very son Esau or not.'
ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃	כב	22	And Jacob went near unto Isaac his father; and he felt him, and said: 'The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau.'
ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃	כג	23	And he discerned him not, because his hands were hairy, as his brother Esau's hands; so he blessed him.
ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃	כד	24	And he said: 'Art thou my very son Esau?' And he said: 'I am.'
ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃	כה	25	And he said: 'Bring it near to me, and I will eat of my son's venison, that my soul may bless thee.' And he brought it near to him, and he did eat; and he brought him wine, and he drank.
ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃	כו	26	And his father Isaac said unto him: 'Come near now, and kiss me, my son.'
ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃	כז	27	And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son is as the smell of a field which Yehovah hath blessed.
ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃	כח	28	So God give thee of the dew of heaven, and of the fat places of the earth, and plenty of corn and wine.
יעבדוך עמים וישתחוו וישתחו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃	כט	29	Let peoples serve thee, and nations bow down to thee. Be lord over thy brethren, and let thy mother's sons bow down to thee. Cursed be every one that curseth thee, and blessed be every one that blesseth thee.
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃	ל	30	And it came to pass, as soon as Isaac had made an end of blessing Jacob, and Jacob was yet scarce gone out from the presence of Isaac his father, that Esau his brother came in from his hunting.
ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃	לא	31	And he also made savoury food, and brought it unto his father; and he said unto his father: 'Let my father arise, and eat of his son's venison, that thy soul may bless me.'
ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃	לב	32	And Isaac his father said unto him: 'Who art thou?' And he said: 'I am thy son, thy first-born, Esau.'
ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃	לג	33	And Isaac trembled very exceedingly, and said: 'Who then is he that hath taken venison, and brought it me, and I have eaten of all before thou camest, and have blessed him? yea, and he shall be blessed.'
כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃	לד	34	When Esau heard the words of his father, he cried with an exceeding great and bitter cry, and said unto his father: 'Bless me, even me also, O my father.'
ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃	לה	35	And he said: 'Thy brother came with guile, and hath taken away thy blessing.'
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃	לו	36	And he said: 'Is not he rightly named Jacob? for he hath supplanted me these two times: he took away my birthright; and, behold, now he hath taken away my blessing.' And he said: 'Hast thou not reserved a blessing for me?'
ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃	לז	37	And Isaac answered and said unto Esau: 'Behold, I have made him thy lord, and all his brethren have I given to him for servants; and with corn and wine have I sustained him; and what then shall I do for thee, my son?'
ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃	לח	38	And Esau said unto his father: 'Hast thou but one blessing, my father? bless me, even me also, O my father.' And Esau lifted up his voice, and wept.
ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃	לט	39	And Isaac his father answered and said unto him: Behold, of the fat places of the earth shall be thy dwelling, and of the dew of heaven from above;
ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃	מ	40	And by thy sword shalt thou live, and thou shalt serve thy brother; and it shall come to pass when thou shalt break loose, that thou shalt shake his yoke from off thy neck.
וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃	מא	41	And Esau hated Jacob because of the blessing wherewith his father blessed him. And Esau said in his heart: 'Let the days of mourning for my father be at hand; then will I slay my brother Jacob.'
ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃	מב	42	And the words of Esau her elder son were told to Rebekah; and she sent and called Jacob her younger son, and said unto him: 'Behold, thy brother Esau, as touching thee, doth comfort himself, purposing to kill thee.
ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃	מג	43	Now therefore, my son, hearken to my voice; and arise, flee thou to Laban my brother to Haran;
וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃	מד	44	and tarry with him a few days, until thy brother's fury turn away;
עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃	מה	45	until thy brother's anger turn away from thee, and he forget that which thou hast done to him; then I will send, and fetch thee from thence; why should I be bereaved of you both in one day?'
ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃	מו	46	And Rebekah said to Isaac: 'I am weary of my life because of the daughters of Heth. If Jacob take a wife of the daughters of Heth, such as these, of the daughters of the land, what good shall my life do me?'

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 28

ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃	א	1	And Isaac called Jacob, and blessed him, and charged him, and said unto him: 'Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan.
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃	ב	2	Arise, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel thy mother's father; and take thee a wife from thence of the daughters of Laban thy mother's brother.
ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃	ג	3	And God Almighty bless thee, and make thee fruitful, and multiply thee, that thou mayest be a congregation of peoples;
ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃	ד	4	and give thee the blessing of Abraham, to thee, and to thy seed with thee; that thou mayest inherit the land of thy sojournings, which God gave unto Abraham.'
וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃	ה	5	And Isaac sent away Jacob; and he went to Paddan-aram unto Laban, son of Bethuel the Aramean, the brother of Rebekah, Jacob's and Esau's mother.
וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃	ו	6	Now Esau saw that Isaac had blessed Jacob and sent him away to Paddan-aram, to take him a wife from thence; and that as he blessed him he gave him a charge, saying: 'Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan';
וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃	ז	7	and that Jacob hearkened to his father and his mother, and was gone to Paddan-aram;
וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃	ח	8	and Esau saw that the daughters of Canaan pleased not Isaac his father;
וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת ׀ בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃ ס	ט	9	so Esau went unto Ishmael, and took unto the wives that he had Mahalath the daughter of Ishmael Abraham's son, the sister of Nebaioth, to be his wife. {S}
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃	י	10	And Jacob went out from Beer-sheba, and went toward Haran.
ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃	יא	11	And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep.
ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃	יב	12	And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it.
והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃	יג	13	And, behold, Yehovah stood beside him, and said: 'I am Yehovah, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed.
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃	יד	14	And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed.
והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃	יה	15	And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.'
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃	יו	16	And Jacob awaked out of his sleep, and he said: 'Surely Yehovah is in this place; and I knew it not.'
ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃	יז	17	And he was afraid, and said: 'How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.'
וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃	יח	18	And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it.
ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃	יט	19	And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first.
וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃	כ	20	And Jacob vowed a vow, saying: 'If God will be with me, and will keep me in this way that I go, and will give me bread to eat, and raiment to put on,
ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃	כא	21	so that I come back to my father's house in peace, then shall Yehovah be my God,
והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃	כב	22	and this stone, which I have set up for a pillar, shall be God's house; and of all that Thou shalt give me I will surely give the tenth unto Thee.'

Chapter 29

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם׃	א	1	Then Jacob went on his journey, and came to the land of the children of the east.
וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר׃	ב	2	And he looked, and behold a well in the field, and, lo, three flocks of sheep lying there by it.--For out of that well they watered the flocks. And the stone upon the well's mouth was great.
ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה׃	ג	3	And thither were all the flocks gathered; and they rolled the stone from the well's mouth, and watered the sheep, and put the stone back upon the well's mouth in its place.--
ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃	ד	4	And Jacob said unto them: 'My brethren, whence are ye?' And they said: 'Of Haran are we.'
ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו׃	ה	5	And he said unto them: 'Know ye Laban the son of Nahor?' And they said: 'We know him.'
ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן׃	ו	6	And he said unto them: 'Is it well with him?' And they said: 'It is well; and, behold, Rachel his daughter cometh with the sheep.'
ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃	ז	7	And he said: 'Lo, it is yet high day, neither is it time that the cattle should be gathered together; water ye the sheep, and go and feed them.'
ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃	ח	8	And they said: 'We cannot, until all the flocks be gathered together, and they roll the stone from the well's mouth; then we water the sheep.'
עודנו מדבר עמם ורחל ׀ באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃	ט	9	While he was yet speaking with them, Rachel came with her father's sheep; for she tended them.
ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו׃	י	10	And it came to pass, when Jacob saw Rachel the daughter of Laban his mother's brother, and the sheep of Laban his mother's brother, that Jacob went near, and rolled the stone from the well's mouth, and watered the flock of Laban his mother's brother.
וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך׃	יא	11	And Jacob kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept.
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃	יב	12	And Jacob told Rachel that he was her father's brother, and that he was Rebekah's son; and she ran and told her father.
ויהי כשמע לבן את־שמע ׀ יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה׃	יג	13	And it came to pass, when Laban heard the tidings of Jacob his sister's son, that he ran to meet him, and embraced him, and kissed him, and brought him to his house. And he told Laban all these things.
ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃	יד	14	And Laban said to him: 'Surely thou art my bone and my flesh.' And he abode with him the space of a month.
ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך׃	יה	15	And Laban said unto Jacob: 'Because thou art my brother, shouldest thou therefore serve me for nought? tell me, what shall thy wages be?'
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃	יו	16	Now Laban had two daughters: the name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel.
ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה׃	יז	17	And Leah's eyes were weak; but Rachel was of beautiful form and fair to look upon.
ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃	יח	18	And Jacob loved Rachel; and he said: 'I will serve thee seven years for Rachel thy younger daughter.'
ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃	יט	19	And Laban said: 'It is better that I give her to thee, than that I should give her to another man; abide with me.'
ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃	כ	20	And Jacob served seven years for Rachel; and they seemed unto him but a few days, for the love he had to her.
ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃	כא	21	And Jacob said unto Laban: 'Give me my wife, for my days are filled, that I may go in unto her.'
ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה׃	כב	22	And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast.
ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃	כג	23	And it came to pass in the evening, that he took Leah his daughter, and brought her to him; and he went in unto her.
ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃	כד	24	And Laban gave Zilpah his handmaid unto his daughter Leah for a handmaid.
ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃	כה	25	And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah; and he said to Laban: 'What is this thou hast done unto me? did not I serve with thee for Rachel? wherefore then hast thou beguiled me?'
ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃	כו	26	And Laban said: 'It is not so done in our place, to give the younger before the first-born.
מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות׃	כז	27	Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.'
ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה׃	כח	28	And Jacob did so, and fulfilled her week; and he gave him Rachel his daughter to wife.
ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה׃	כט	29	And Laban gave to Rachel his daughter Bilhah his handmaid to be her handmaid.
ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות׃	ל	30	And he went in also unto Rachel, and he loved Rachel more than Leah, and served with him yet seven other years.
וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה׃	לא	31	And Yehovah saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.
ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃	לב	32	And Leah conceived, and bore a son, and she called his name Reuben; for she said: 'Because Yehovah hath looked upon my affliction; for now my husband will love me.'
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון׃	לג	33	And she conceived again, and bore a son; and said: 'Because Yehovah hath heard that I am hated, He hath therefore given me this son also.' And she called his name Simeon.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי׃	לד	34	And she conceived again, and bore a son; and said: 'Now this time will my husband be joined unto me, because I have borne him three sons.' Therefore was his name called Levi.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃	לה	35	And she conceived again, and bore a son; and she said: 'This time will I praise Yehovah.' Therefore she called his name Judah; and she left off bearing.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 30

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל־יעקב הבה־לי בנים ואם־אין מתה אנכי׃	א	1	And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: 'Give me children, or else I die.'
ויחר־אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר־מנע ממך פרי־בטן׃	ב	2	And Jacob's anger was kindled against Rachel; and he said: 'Am I in God's stead, who hath withheld from thee the fruit of the womb?'
ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על־ברכי ואבנה גם־אנכי ממנה׃	ג	3	And she said: 'Behold my maid Bilhah, go in unto her; that she may bear upon my knees, and I also may be builded up through her.'
ותתן־לו את־בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב׃	ד	4	And she gave him Bilhah her handmaid to wife; and Jacob went in unto her.
ותהר בלהה ותלד ליעקב בן׃	ה	5	And Bilhah conceived, and bore Jacob a son.
ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן־לי בן על־כן קראה שמו דן׃	ו	6	And Rachel said: 'God hath judged me, and hath also heard my voice, and hath given me a son.' Therefore called she his name Dan.
ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב׃	ז	7	And Bilhah Rachel's handmaid conceived again, and bore Jacob a second son.
ותאמר רחל נפתולי אלהים ׀ נפתלתי עם־אחתי גם־יכלתי ותקרא שמו נפתלי׃	ח	8	And Rachel said: 'With mighty wrestlings have I wrestled with my sister, and have prevailed.' And she called his name Naphtali.
ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את־זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה׃	ט	9	When Leah saw that she had left off bearing, she took Zilpah her handmaid, and gave her to Jacob to wife.
ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן׃	י	10	And Zilpah Leah's handmaid bore Jacob a son.
ותאמר לאה בא גד בגד ותקרא את־שמו גד׃	יא	11	And Leah said: 'Fortune is come!' And she called his name Gad.
ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב׃	יב	12	And Zilpah Leah's handmaid bore Jacob a second son.
ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את־שמו אשר׃	יג	13	And Leah said: 'Happy am I! for the daughters will call me happy.' And she called his name Asher.
וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך׃	יד	14	And Reuben went in the days of wheat harvest, and found mandrakes in the field, and brought them unto his mother Leah. Then Rachel said to Leah: 'Give me, I pray thee, of thy son's mandrakes.'
ותאמר לה המעט קחתך את־אישי ולקחת גם את־דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך׃	יה	15	And she said unto her: 'Is it a small matter that thou hast taken away my husband? and wouldest thou take away my son's mandrakes also?' And Rachel said: 'Therefore he shall lie with thee to-night for thy son's mandrakes.'
ויבא יעקב מן־השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא׃	יו	16	And Jacob came from the field in the evening, and Leah went out to meet him, and said: 'Thou must come in unto me; for I have surely hired thee with my son's mandrakes.' And he lay with her that night.
וישמע אלהים אל־לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי׃	יז	17	And God hearkened unto Leah, and she conceived, and bore Jacob a fifth son.
ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר־נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר׃	יח	18	And Leah said: 'God hath given me my hire, because I gave my handmaid to my husband. And she called his name Issachar.
ותהר עוד לאה ותלד בן־ששי ליעקב׃	יט	19	And Leah conceived again, and bore a sixth son to Jacob.
ותאמר לאה זבדני אלהים ׀ אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי־ילדתי לו ששה בנים ותקרא את־שמו זבלון׃	כ	20	And Leah said: 'God hath endowed me with a good dowry; now will my husband dwell with me, because I have borne him six sons.' And she called his name Zebulun.
ואחר ילדה בת ותקרא את־שמה דינה׃	כא	21	And afterwards she bore a daughter, and called her name Dinah.
ויזכר אלהים את־רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את־רחמה׃	כב	22	And God remembered Rachel, and God hearkened to her, and opened her womb.
ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את־חרפתי׃	כג	23	And she conceived, and bore a son, and said: 'God hath taken away my reproach.'
ותקרא את־שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר׃	כד	24	And she called his name Joseph, saying: 'Yehovah add to me another son.'
ויהי כאשר ילדה רחל את־יוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי׃	כה	25	And it came to pass, when Rachel had borne Joseph, that Jacob said unto Laban: 'Send me away, that I may go unto mine own place, and to my country.
תנה את־נשי ואת־ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את־עבדתי אשר עבדתיך׃	כו	26	Give me my wives and my children for whom I have served thee, and let me go; for thou knowest my service wherewith I have served thee.'
ויאמר אליו לבן אם־נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך׃	כז	27	And Laban said unto him: 'If now I have found favour in thine eyes--I have observed the signs, and Yehovah hath blessed me for thy sake.'
ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה׃	כח	28	And he said: 'Appoint me thy wages, and I will give it.'
ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר־היה מקנך אתי׃	כט	29	And he said unto him: 'Thou knowest how I have served thee, and how thy cattle have fared with me.
כי מעט אשר־היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם־אנכי לביתי׃	ל	30	For it was little which thou hadst before I came, and it hath increased abundantly; and Yehovah hath blessed thee whithersoever I turned. And now when shall I provide for mine own house also?'
ויאמר מה אתן־לך ויאמר יעקב לא־תתן־לי מאומה אם־תעשה־לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר׃	לא	31	And he said: 'What shall I give thee?' And Jacob said: 'Thou shalt not give me aught; if thou wilt do this thing for me, I will again feed thy flock and keep it.
אעבר בכל־צאנך היום הסר משם כל־שה ׀ נקד וטלוא וכל־שה־חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי׃	לב	32	I will pass through all thy flock to-day, removing from thence every speckled and spotted one, and every dark one among the sheep, and the spotted and speckled among the goats; and of such shall be my hire.
וענתה־בי צדקתי ביום מחר כי־תבוא על־שכרי לפניך כל אשר־איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי׃	לג	33	So shall my righteousness witness against me hereafter, when thou shalt come to look over my hire that is before thee: every one that is not speckled and spotted among the goats, and dark among the sheep, that if found with me shall be counted stolen.'
ויאמר לבן הן לו יהי כדברך׃	לד	34	And Laban said: 'Behold, would it might be according to thy word.'
ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו׃	לה	35	And he removed that day the he-goats that were streaked and spotted, and all the she-goats that were speckled and spotted, every one that had white in it, and all the dark ones among the sheep, and gave them into the hand of his sons.
וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את־צאן לבן הנותרת׃	לו	36	And he set three days' journey betwixt himself and Jacob. And Jacob fed the rest of Laban's flocks.
ויקח־לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על־המקלות׃	לז	37	And Jacob took him rods of fresh poplar, and of the almond and of the plane-tree; and peeled white streaks in them, making the white appear which was in the rods.
ויצג את־המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות׃	לח	38	And he set the rods which he had peeled over against the flocks in the gutters in the watering-troughs where the flocks came to drink; and they conceived when they came to drink.
ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים׃	לט	39	And the flocks conceived at the sight of the rods, and the flocks brought forth streaked, speckled, and spotted.
והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל־עקד וכל־חום בצאן לבן וישת־לו עדרים לבדו ולא שתם על־צאן לבן׃	מ	40	And Jacob separated the lambs--he also set the faces of the flocks toward the streaked and all the dark in the flock of Laban--and put his own droves apart, and put them not unto Laban's flock.
והיה בכל־יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את־המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות׃	מא	41	And it came to pass, whensoever the stronger of the flock did conceive, that Jacob laid the rods before the eyes of the flock in the gutters, that they might conceive among the rods;
ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב׃	מב	42	but when the flock were feeble, he put them not in; so the feebler were Laban's, and the stronger Jacob's.
ויפרץ האיש מאד מאד ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים׃	מג	43	And the man increased exceedingly, and had large flocks, and maid-servants and men-servants, and camels and asses.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 31

וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃	א	1	And he heard the words of Laban's sons, saying: 'Jacob hath taken away all that was our father's; and of that which was our father's hath he gotten all this wealth.'
וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃	ב	2	And Jacob beheld the countenance of Laban, and, behold, it was not toward him as beforetime.
ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃	ג	3	And Yehovah said unto Jacob: 'Return unto the land of thy fathers, and to thy kindred; and I will be with thee.'
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃	ד	4	And Jacob sent and called Rachel and Leah to the field unto his flock,
ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃	ה	5	and said unto them: 'I see your father's countenance, that it is not toward me as beforetime; but the God of my father hath been with me.
ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃	ו	6	And ye know that with all my power I have served your father.
ואביכן התל בי והחלף את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃	ז	7	And your father hath mocked me, and changed my wages ten times; but God suffered him not to hurt me.
אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃	ח	8	If he said thus: The speckled shall be thy wages; then all the flock bore speckled; and if he said thus: The streaked shall be thy wages; then bore all the flock streaked.
ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃	ט	9	Thus God hath taken away the cattle of your father, and given them to me.
ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃	י	10	And it came to pass at the time that the flock conceived, that I lifted up mine eyes, and saw in a dream, and, behold, the he-goats which leaped upon the flock were streaked, speckled, and grizzled.
ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃	יא	11	And the angel of God said unto me in the dream: Jacob; and I said: Here am I.
ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃	יב	12	And he said: Lift up now thine eyes, and see, all the he-goats which leap upon the flock are streaked, speckled, and grizzled; for I have seen all that Laban doeth unto thee.
אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃	יג	13	I am the God of Beth-el, where thou didst anoint a pillar, where thou didst vow a vow unto Me. Now arise, get thee out from this land, and return unto the land of thy nativity.'
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃	יד	14	And Rachel and Leah answered and said unto him: 'Is there yet any portion or inheritance for us in our father's house?
הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃	יה	15	Are we not accounted by him strangers? for he hath sold us, and hath also quite devoured our price.
כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃	יו	16	For all the riches which God hath taken away from our father, that is ours and our children's. Now then, whatsoever God hath said unto thee, do.'
ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃	יז	17	Then Jacob rose up, and set his sons and his wives upon the camels;
וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃	יח	18	and he carried away all his cattle, and all his substance which he had gathered, the cattle of his getting, which he had gathered in Paddan-aram, to go to Isaac his father unto the land of Canaan.
ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃	יט	19	Now Laban was gone to shear his sheep. And Rachel stole the teraphim that were her father's.
ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃	כ	20	And Jacob outwitted Laban the Aramean, in that he told him not that he fled.
ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃	כא	21	So he fled with all that he had; and he rose up, and passed over the River, and set his face toward the mountain of Gilead.
ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃	כב	22	And it was told Laban on the third day that Jacob was fled.
ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃	כג	23	And he took his brethren with him, and pursued after him seven days' journey; and he overtook him in the mountain of Gilead.
ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃	כד	24	And God came to Laban the Aramean in a dream of the night, and said unto him: 'Take heed to thyself that thou speak not to Jacob either good or bad.'
וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃	כה	25	And Laban came up with Jacob. Now Jacob had pitched his tent in the mountain; and Laban with his brethren pitched in the mountain of Gilead.
ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃	כו	26	And Laban said to Jacob: 'What hast thou done, that thou hast outwitted me, and carried away my daughters as though captives of the sword?
למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃	כז	27	Wherefore didst thou flee secretly, and outwit me; and didst not tell me, that I might have sent thee away with mirth and with songs, with tabret and with harp;
ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃	כח	28	and didst not suffer me to kiss my sons and my daughters? now hast thou done foolishly.
יש־לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש ׀ אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃	כט	29	It is in the power of my hand to do you hurt; but the God of your father spoke unto me yesternight, saying: Take heed to thyself that thou speak not to Jacob either good or bad.
ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃	ל	30	And now that thou art surely gone, because thou sore longest after thy father's house, wherefore hast thou stolen my gods?'
ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃	לא	31	And Jacob answered and said to Laban: 'Because I was afraid; for I said: Lest thou shouldest take thy daughters from me by force.
עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃	לב	32	With whomsoever thou findest thy gods, he shall not live; before our brethren discern thou what is thine with me, and take it to thee.'--For Jacob knew not that Rachel had stolen them.--
ויבא לבן באהל יעקב ׀ ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃	לג	33	And Laban went into Jacob's tent, and into Leah's tent, and into the tent of the two maid-servants; but he found them not. And he went out of Leah's tent, and entered into Rachel's tent.
ורחל לקחה את־התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃	לד	34	Now Rachel had taken the teraphim, and put them in the saddle of the camel, and sat upon them. And Laban felt about all the tent, but found them not.
ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃	לה	35	And she said to her father: 'Let not my lord be angry that I cannot rise up before thee; for the manner of women is upon me.' And he searched, but found not the teraphim.
ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃	לו	36	And Jacob was wroth, and strove with Laban. And Jacob answered and said to Laban: 'What is my trespass? what is my sin, that thou hast hotly pursued after me?
כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃	לז	37	Whereas thou hast felt about all my stuff, what hast thou found of all thy household stuff? Set it here before my brethren and thy brethren, that they may judge betwixt us two.
זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי׃	לח	38	These twenty years have I been with thee; thy ewes and thy she-goats have not cast their young, and the rams of thy flocks have I not eaten.
טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃	לט	39	That which was torn of beasts I brought not unto thee; I bore the loss of it; of my hand didst thou require it, whether stolen by day or stolen by night.
הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃	מ	40	Thus I was: in the day the drought consumed me, and the frost by night; and my sleep fled from mine eyes.
זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃	מא	41	These twenty years have I been in thy house: I served thee fourteen years for thy two daughters, and six years for thy flock; and thou hast changed my wages ten times.
לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃	מב	42	Except the God of my father, the God of Abraham, and the Fear of Isaac, had been on my side, surely now hadst thou sent me away empty. God hath seen mine affliction and the labour of my hands, and gave judgment yesternight.'
ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃	מג	43	And Laban answered and said unto Jacob: 'The daughters are my daughters, and the children are my children, and the flocks are my flocks, and all that thou seest is mine; and what can I do this day for these my daughters, or for their children whom they have borne?
ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃	מד	44	And now come, let us make a covenant, I and thou; and let it be for a witness between me and thee.'
ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃	מה	45	And Jacob took a stone, and set it up for a pillar.
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃	מו	46	And Jacob said unto his brethren: 'Gather stones'; and they took stones, and made a heap. And they did eat there by the heap.
ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃	מז	47	And Laban called it Jegar-sahadutha; but Jacob called it Galeed.
ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃	מח	48	And Laban said: 'This heap is witness between me and thee this day.' Therefore was the name of it called Galeed;
והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃	מט	49	and Mizpah, for he said: 'Yehovah watch between me and thee, when we are absent one from another.
אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃	נ	50	If thou shalt afflict my daughters, and if thou shalt take wives beside my daughters, no man being with us; see, God is witness betwixt me and thee.'
ויאמר לבן ליעקב הנה ׀ הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃	נא	51	And Laban said to Jacob: 'Behold this heap, and behold the pillar, which I have set up betwixt me and thee.
עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃	נב	52	This heap be witness, and the pillar be witness, that I will not pass over this heap to thee, and that thou shalt not pass over this heap and this pillar unto me, for harm.
אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃	נג	53	The God of Abraham, and the God of Nahor, the God of their father, judge betwixt us.' And Jacob swore by the Fear of his father Isaac.
ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃	נד	54	And Jacob offered a sacrifice in the mountain, and called his brethren to eat bread; and they did eat bread, and tarried all night in the mountain.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.
v	We read one or more vowels in L differently from BHS.

Chapter 32

וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃	א	1	And early in the morning Laban rose up, and kissed his sons and his daughters, and blessed them. And Laban departed, and returned unto his place.
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו־בו מלאכי אלהים׃	ב	2	And Jacob went on his way, and the angels of God met him.
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם־המקום ההוא מחנים׃ פ	ג	3	And Jacob said when he saw them: 'This is God's camp.' And he called the name of that place Mahanaim. {P}
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל־עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום׃	ד	4	And Jacob sent messengers before him to Esau his brother unto the land of Seir, the field of Edom.
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם־לבן גרתי ואחר עד־עתה׃	ה	5	And he commanded them, saying: 'Thus shall ye say unto my lord Esau: Thus saith thy servant Jacob: I have sojourned with Laban, and stayed until now.
ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא־חן בעיניך׃	ו	6	And I have oxen, and asses and flocks, and men-servants and maid-servants; and I have sent to tell my lord, that I may find favour in thy sight.'
וישבו המלאכים אל־יעקב לאמר באנו אל־אחיך אל־עשו וגם הלך לקראתך וארבע־מאות איש עמו׃	ז	7	And the messengers returned to Jacob, saying: 'We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.'
ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות׃	ח	8	Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps.
ויאמר אם־יבוא עשו אל־המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה׃	ט	9	And he said: 'If Esau come to the one camp, and smite it, then the camp which is left shall escape.'
ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך׃	י	10	And Jacob said: 'O God of my father Abraham, and God of my father Isaac, Yehovah, who saidst unto me: Return unto thy country, and to thy kindred, and I will do thee good;
קטנתי מכל החסדים ומכל־האמת אשר עשית את־עבדך כי במקלי עברתי את־הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות׃	יא	11	I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps.
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי־ירא אנכי אתו פן־יבוא והכני אם על־בנים׃	יב	12	Deliver me, I pray Thee, from the hand of my brother, from the hand of Esau; for I fear him, lest he come and smite me, the mother with the children.
ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את־זרעך כחול הים אשר לא־יספר מרב׃	יג	13	And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.'
וילן שם בלילה ההוא ויקח מן־הבא בידו מנחה לעשו אחיו׃	יד	14	And he lodged there that night; and took of that which he had with him a present for Esau his brother:
עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים׃	יה	15	two hundred she-goats and twenty he-goats, two hundred ewes and twenty rams,
גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה׃	יו	16	thirty milch camels and their colts, forty kine and ten bulls, twenty she-asses and ten foals.
ויתן ביד־עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל־עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר׃	יז	17	And he delivered them into the hand of his servants, every drove by itself; and said unto his servants: 'Pass over before me, and put a space betwixt drove and drove.'
ויצו את־הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי־אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך׃	יח	18	And he commanded the foremost, saying: 'When Esau my brother meeteth thee, and asketh thee, saying: Whose art thou? and whither goest thou? and whose are these before thee?
ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם־הוא אחרינו׃	יט	19	then thou shalt say: They are thy servant Jacob's; it is a present sent unto my lord, even unto Esau; and, behold, he also is behind us.'
ויצו גם את־השני גם את־השלישי גם את־כל־ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל־עשו במצאכם אתו׃	כ	20	And he commanded also the second, and the third, and all that followed the droves, saying: 'In this manner shall ye speak unto Esau, when ye find him;
ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי־אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי־כן אראה פניו אולי ישא פני׃	כא	21	and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.' For he said: 'I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.'
ותעבר המנחה על־פניו והוא לן בלילה־ההוא במחנה׃	כב	22	So the present passed over before him; and he himself lodged that night in the camp.
ויקם ׀ בלילה הוא ויקח את־שתי נשיו ואת־שתי שפחתיו ואת־אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק׃	כג	23	And he rose up that night, and took his two wives, and his two handmaids, and his eleven children, and passed over the ford of the Jabbok.
ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו׃	כד	24	And he took them, and sent them over the stream, and sent over that which he had.
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃	כה	25	And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day.
וירא כי לא יכל לו ויגע בכף־ירכו ותקע כף־ירך יעקב בהאבקו עמו׃	כו	26	And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob's thigh was strained, as he wrestled with him.
ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם־ברכתני׃	כז	27	And he said: 'Let me go, for the day breaketh.' And he said: 'I will not let thee go, except thou bless me.'
ויאמר אליו מה־שמך ויאמר יעקב׃	כח	28	And he said unto him: 'What is thy name?' And he said: 'Jacob.'
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם־ישראל כי־שרית עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל׃	כט	29	And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.'
וישאל יעקב ויאמר הגידה־נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃	ל	30	And Jacob asked him, and said: 'Tell me, I pray thee, thy name.' And he said: 'Wherefore is it that thou dost ask after my name?' And he blessed him there.
ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי־ראיתי אלהים פנים אל־פנים ותנצל נפשי׃	לא	31	And Jacob called the name of the place Peniel: 'for I have seen God face to face, and my life is preserved.'
ויזרח־לו השמש כאשר עבר את־פנואל והוא צלע על־ירכו׃	לב	32	And the sun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh.
על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה׃	לג	33	Therefore the children of Israel eat not the sinew of the thigh-vein which is upon the hollow of the thigh, unto this day; because he touched the hollow of Jacob's thigh, even in the sinew of the thigh-vein.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 33

וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את־הילדים על־לאה ועל־רחל ועל שתי השפחות׃	א	1	And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids.
וישם את־השפחות ואת־ילדיהן ראשנה ואת־לאה וילדיה אחרנים ואת־רחל ואת־יוסף אחרנים׃	ב	2	And he put the handmaids and their children foremost, and Leah and her children after, and Rachel and Joseph hindermost.
והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד־גשתו עד־אחיו׃	ג	3	And he himself passed over before them, and bowed himself to the ground seven times, until he came near to his brother.
וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על־צוארו וישקהו ויבכו׃	ד	4	And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept.
וישא את־עיניו וירא את־הנשים ואת־הילדים ויאמר מי־אלה לך ויאמר הילדים אשר־חנן אלהים את־עבדך׃	ה	5	And he lifted up his eyes, and saw the women and the children; and said: 'Who are these with thee?' And he said: 'The children whom God hath graciously given thy servant.'
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין׃	ו	6	Then the handmaids came near, they and their children, and they bowed down.
ותגש גם־לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו׃	ז	7	And Leah also and her children came near, and bowed down; and after came Joseph near and Rachel, and they bowed down.
ויאמר מי לך כל־המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא־חן בעיני אדני׃	ח	8	And he said: 'What meanest thou by all this camp which I met?' And he said: 'To find favour in the sight of my lord.'
ויאמר עשו יש־לי רב אחי יהי לך אשר־לך׃	ט	9	And Esau said: 'I have enough; my brother, let that which thou hast be thine.'
ויאמר יעקב אל־נא אם־נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על־כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני׃	י	10	And Jacob said: 'Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me.
קח־נא את־ברכתי אשר הבאת לך כי־חנני אלהים וכי יש־לי־כל ויפצר־בו ויקח׃	יא	11	Take, I pray thee, my gift that is brought to thee; because God hath dealt graciously with me, and because I have enough.' And he urged him, and he took it.
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך׃	יב	12	And he said: 'Let us take our journey, and let us go, and I will go before thee.'
ויאמר אליו אדני ידע כי־הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל־הצאן׃	יג	13	And he said unto him: 'My lord knoweth that the children are tender, and that the flocks and herds giving suck are a care to me; and if they overdrive them one day, all the flocks will die.
יעבר־נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר־לפני ולרגל הילדים עד אשר־אבא אל־אדני שעירה׃	יד	14	Let my lord, I pray thee, pass over before his servant; and I will journey on gently, according to the pace of the cattle that are before me and according to the pace of the children, until I come unto my lord unto Seir.'
ויאמר עשו אציגה־נא עמך מן־העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא־חן בעיני אדני׃	יה	15	And Esau said: 'Let me now leave with thee some of the folk that are with me.' And he said: 'What needeth it? let me find favour in the sight of my lord.'
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה׃	יו	16	So Esau returned that day on his way unto Seir.
ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על־כן קרא שם־המקום סכות׃ ס	יז	17	And Jacob journeyed to Succoth, and built him a house, and made booths for his cattle. Therefore the name of the place is called Succoth. {S}
ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את־פני העיר׃	יח	18	And Jacob came in peace to the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Paddan-aram; and encamped before the city.
ויקן את־חלקת השדה אשר נטה־שם אהלו מיד בני־חמור אבי שכם במאה קשיטה׃	יט	19	And he bought the parcel of ground, where he had spread his tent, at the hand of the children of Hamor, Shechem's father, for a hundred pieces of money.
ויצב־שם מזבח ויקרא־לו אל אלהי ישראל׃ ס	כ	20	And he erected there an altar, and called it El-elohe-Israel. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

4	Puncta extraordinaria -- a ׄ is used to mark such marks in the text when they are above the line and a ׅ when they are below the line.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.
q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 34

ותצא דינה בת־לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃	א	1	And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land.
וירא אתה שכם בן־חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃	ב	2	And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and humbled her.
ותדבק נפשו בדינה בת־יעקב ויאהב את־הנער וידבר על־לב הנער׃	ג	3	And his soul did cleave unto Dinah the daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spoke comfortingly unto the damsel.
ויאמר שכם אל־חמור אביו לאמר קח־לי את־הילדה הזאת לאשה׃	ד	4	And Shechem spoke unto his father Hamor, saying: 'Get me this damsel to wife.'
ויעקב שמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את־מקנהו בשדה והחרש יעקב עד־באם׃	ה	5	Now Jacob heard that he had defiled Dinah his daughter; and his sons were with his cattle in the field; and Jacob held his peace until they came.
ויצא חמור אבי־שכם אל־יעקב לדבר אתו׃	ו	6	And Hamor the father of Shechem went out unto Jacob to speak with him.
ובני יעקב באו מן־השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי־נבלה עשה בישראל לשכב את־בת־יעקב וכן לא יעשה׃	ז	7	And the sons of Jacob came in from the field when they heard it; and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob's daughter; which thing ought not to be done.
וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃	ח	8	And Hamor spoke with them, saying 'The soul of my son Shechem longeth for your daughter. I pray you give her unto him to wife.
והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו־לנו ואת־בנתינו תקחו לכם׃	ט	9	And make ye marriages with us; give your daughters unto us, and take our daughters unto you.
ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃	י	10	And ye shall dwell with us; and the land shall be before you; dwell and trade ye therein, and get you possessions therein.'
ויאמר שכם אל־אביה ואל־אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃	יא	11	And Shechem said unto her father and unto her brethren: 'Let me find favour in your eyes, and what ye shall say unto me I will give.
הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו־לי את־הנער לאשה׃	יב	12	Ask me never so much dowry and gift, and I will give according as ye shall say unto me; but give me the damsel to wife.'
ויענו בני־יעקב את־שכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃	יג	13	And the sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father with guile, and spoke, because he had defiled Dinah their sister,
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את־אחתנו לאיש אשר־לו ערלה כי־חרפה הוא לנו׃	יד	14	and said unto them: 'We cannot do this thing, to give our sister to one that is uncircumcised; for that were a reproach unto us.
אך־בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל־זכר׃	יה	15	Only on this condition will we consent unto you: if ye will be as we are, that every male of you be circumcised;
ונתנו את־בנתינו לכם ואת־בנתיכם נקח־לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃	יו	16	then will we give our daughters unto you, and we will take your daughters to us, and we will dwell with you, and we will become one people.
ואם־לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את־בתנו והלכנו׃	יז	17	But if ye will not hearken unto us, to be circumcised; then will we take our daughter, and we will be gone.'
וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן־חמור׃	יח	18	And their words pleased Hamor, and Shechem Hamor's son.
ולא־אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃	יט	19	And the young man deferred not to do the thing, because he had delight in Jacob's daughter. And he was honoured above all the house of his father.
ויבא חמור ושכם בנו אל־שער עירם וידברו אל־אנשי עירם לאמר׃	כ	20	And Hamor and Shechem his son came unto the gate of their city, and spoke with the men of their city, saying:
האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואת־בנתינו נתן להם׃	כא	21	'These men are peaceable with us; therefore let them dwell in the land, and trade therein; for, behold, the land is large enough for them; let us take their daughters to us for wives, and let us give them our daughters.
אך־בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשר הם נמלים׃	כב	22	Only on this condition will the men consent unto us to dwell with us, to become one people, if every male among us be circumcised, as they are circumcised.
מקנהם וקנינם וכל־בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃	כג	23	Shall not their cattle and their substance and all their beasts be ours? only let us consent unto them, and they will dwell with us.'
וישמעו אל־חמור ואל־שכם בנו כל־יצאי שער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שער עירו׃	כד	24	And unto Hamor and unto Shechem his son hearkened all that went out of the gate of his city; and every male was circumcised, all that went out of the gate of his city.
ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני־בני־יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על־העיר בטח ויהרגו כל־זכר׃	כה	25	And it came to pass on the third day, when they were in pain, that two of the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah's brethren, took each man his sword, and came upon the city unawares, and slew all the males.
ואת־חמור ואת־שכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שכם ויצאו׃	כו	26	And they slew Hamor and Shechem his son with the edge of the sword, and took Dinah out of Shechem's house, and went forth.
בני יעקב באו על־החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃	כז	27	The sons of Jacob came upon the slain, and spoiled the city, because they had defiled their sister.
את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה לקחו׃	כח	28	They took their flocks and their herds and their asses, and that which was in the city and that which was in the field;
ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו ויבזו ואת כל־אשר בבית׃	כט	29	and all their wealth, and all their little ones and their wives, took they captive and spoiled, even all that was in the house.
ויאמר יעקב אל־שמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃	ל	30	And Jacob said to Simeon and Levi: 'Ye have troubled me, to make me odious unto the inhabitants of the land, even unto the Canaanites and the Perizzites; and, I being few in number, they will gather themselves together against me and smite me; and I shall be destroyed, I and my house.'
ויאמרו הכזונה יעשה את־אחותנו׃ פ	לא	31	And they said: 'Should one deal with our sister as with a harlot?' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 35

ויאמר אלהים אל־יעקב קום עלה בית־אל ושב־שם ועשה־שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך׃	א	1	And God said unto Jacob: 'Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.'
ויאמר יעקב אל־ביתו ואל כל־אשר עמו הסרו את־אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם׃	ב	2	Then Jacob said unto his household, and to all that were with him: 'Put away the strange gods that are among you, and purify yourselves, and change your garments;
ונקומה ונעלה בית־אל ואעשה־שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי׃	ג	3	and let us arise, and go up to Beth-el; and I will make there an altar unto God, who answered me in the day of my distress, and was with me in the way which I went.'
ויתנו אל־יעקב את כל־אלהי הנכר אשר בידם ואת־הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם־שכם׃	ד	4	And they gave unto Jacob all the foreign gods which were in their hand, and the rings which were in their ears; and Jacob hid them under the terebinth which was by Shechem.
ויסעו ויהי ׀ חתת אלהים על־הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב׃	ה	5	And they journeyed; and a terror of God was upon the cities that were round about them, and they did not pursue after the sons of Jacob.
ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית־אל הוא וכל־העם אשר־עמו׃	ו	6	So Jacob came to Luz, which is in the land of Canaan--the same is Beth-el--he and all the people that were with him.
ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית־אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו׃	ז	7	And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him, when he fled from the face of his brother.
ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות׃ פ	ח	8	And Deborah Rebekah's nurse died, and she was buried below Beth-el under the oak; and the name of it was called Allon-bacuth. {P}
וירא אלהים אל־יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו׃	ט	9	And God appeared unto Jacob again, when he came from Paddan-aram, and blessed him.
ויאמר־לו אלהים שמך יעקב לא־יקרא שמך עוד יעקב כי אם־ישראל יהיה שמך ויקרא את־שמו ישראל׃	י	10	And God said unto him: 'Thy name is Jacob: thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name'; and He called his name Israel.
ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו׃	יא	11	And God said unto him: 'I am God Almighty. Be fruitful and multiply; a nation and a company of nations shall be of thee, and kings shall come out of thy loins;
ואת־הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את־הארץ׃	יב	12	and the land which I gave unto Abraham and Isaac, to thee I will give it, and to thy seed after thee will I give the land.'
ויעל מעליו אלהים במקום אשר־דבר אתו׃	יג	13	And God went up from him in the place where He spoke with him.
ויצב יעקב מצבה במקום אשר־דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן׃	יד	14	And Jacob set up a pillar in the place where He spoke with him, a pillar of stone, and he poured out a drink-offering thereon, and poured oil thereon.
ויקרא יעקב את־שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית־אל׃	יה	15	And Jacob called the name of the place where God spoke with him, Beth-el.
ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה׃	יו	16	And they journeyed from Beth-el; and there was still some way to come to Ephrath; and Rachel travailed, and she had hard labour.
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל־תיראי כי־גם־זה לך בן׃	יז	17	And it came to pass, when she was in hard labour, that the mid-wife said unto her: 'Fear not; for this also is a son for thee.'
ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן־אוני ואביו קרא־לו בנימין׃	יח	18	And it came to pass, as her soul was in departing--for she died--that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin.
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם׃	יט	19	And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath--the same is Beth-lehem.
ויצב יעקב מצבה על־קברתה הוא מצבת קברת־רחל עד־היום׃	כ	20	And Jacob set up a pillar upon her grave; the same is the pillar of Rachel's grave unto this day.
ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל־עדר׃	כא	21	And Israel journeyed, and spread his tent beyond Migdal-eder.
ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את־בלהה פילגש אביו וישמע ישראל פויהיו בני־יעקב שנים עשר׃	כב	22	And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father's concubine; and Israel heard of it. {P} Now the sons of Jacob were twelve:
בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן׃	כג	23	the sons of Leah: Reuben, Jacob's first-born, and Simeon, and Levi, and Judah, and Issachar, and Zebulun;
בני רחל יוסף ובנימן׃	כד	24	the sons of Rachel: Joseph and Benjamin;
ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי׃	כה	25	and the sons of Bilhah, Rachel's handmaid: Dan and Naphtali;
ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד־לו בפדן ארם׃	כו	26	and the sons of Zilpah, Leah's handmaid: Gad and Asher. These are the sons of Jacob, that were born to him in Paddan-aram.
ויבא יעקב אל־יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר־גר־שם אברהם ויצחק׃	כז	27	And Jacob came unto Isaac his father to Mamre, to Kiriatharba--the same is Hebron--where Abraham and Isaac sojourned.
ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה׃	כח	28	And the days of Isaac were a hundred and eighty years.
ויגוע יצחק וימת ויאסף אל־עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו׃ פ	כט	29	And Isaac expired, and died, and was gathered unto his people, old and full of days; and Esau and Jacob his sons buried him. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.
q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 36

ואלה תלדות עשו הוא אדום׃	א	1	Now these are the generations of Esau--the same is Edom.
עשו לקח את־נשיו מבנות כנען את־עדה בת־אילון החתי ואת־אהליבמה בת־ענה בת־צבעון החוי׃	ב	2	Esau took his wives of the daughters of Canaan; Adah the daughter of Elon the Hittite, and Oholibamah the daughter of Anah, the daughter of Zibeon the Hivite,
ואת־בשמת בת־ישמעאל אחות נביות׃	ג	3	and Basemath Ishmael's daughter, sister of Nebaioth.
ותלד עדה לעשו את־אליפז ובשמת ילדה את־רעואל׃	ד	4	And Adah bore to Esau Eliphaz; and Basemath bore Reuel;
ואהליבמה ילדה את־יעוש יעיש ואת־יעלם ואת־קרח אלה בני עשו אשר ילדו־לו בארץ כנען׃	ה	5	and Oholibamah bore Jeush, and Jalam, and Korah. These are the sons of Esau, that were born unto him in the land of Canaan.
ויקח עשו את־נשיו ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־כל־נפשות ביתו ואת־מקנהו ואת־כל־בהמתו ואת כל־קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל־ארץ מפני יעקב אחיו׃	ו	6	And Esau took his wives, and his sons, and his daughters, and all the souls of his house, and his cattle, and all his beasts, and all his possessions, which he had gathered in the land of Canaan; and went into a land away from his brother Jacob.
כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם׃	ז	7	For their substance was too great for them to dwell together; and the land of their sojournings could not bear them because of their cattle.
וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום׃	ח	8	And Esau dwelt in the mountain-land of Seir--Esau is Edom.
ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃	ט	9	And these are the generations of Esau the father of the Edomites in the mountain-land of Seir.
אלה שמות בני־עשו אליפז בן־עדה אשת עשו רעואל בן־בשמת אשת עשו׃	י	10	These are the names of Esau's sons: Eliphaz the son of Adah the wife of Esau, Reuel the son of Basemath the wife of Esau.
ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז׃	יא	11	And the sons of Eliphaz were Teman, Omar, Zepho, and Gatam, and Kenaz.
ותמנע ׀ היתה פילגש לאליפז בן־עשו ותלד לאליפז את־עמלק אלה בני עדה אשת עשו׃	יב	12	And Timna was concubine to Eliphaz Esau's son; and she bore to Eliphaz Amalek. These are the sons of Adah Esau's wife.
ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה היו בני בשמת אשת עשו׃	יג	13	And these are the sons of Reuel: Nahath, and Zerah, Shammah, and Mizzah. These were the sons of Basemath Esau's wife.
ואלה היו בני אהליבמה בת־ענה בת־צבעון אשת עשו ותלד לעשו את־יעוש יעיש ואת־יעלם ואת־קרח׃	יד	14	And these were the sons of Oholibamah the daughter of Anah, the daughter of Zibeon, Esau's wife; and she bore to Esau Jeush, and Jalam, and Korah.
אלה אלופי בני־עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז׃	יה	15	These are the chiefs of the sons of Esau: the sons of Eliphaz the first-born of Esau: the chief of Teman, the chief of Omar, the chief of Zepho, the chief of Kenaz,
אלוף־קרח אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני עדה׃	יו	16	the chief of Korah, the chief of Gatam, the chief of Amalek. These are the chiefs that came of Eliphaz in the land of Edom. These are the sons of Adah.
ואלה בני רעואל בן־עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו׃	יז	17	And these are the sons of Reuel Esau's son: the chief of Nahath, the chief of Zerah, the chief of Shammah, the chief of Mizzah. These are the chiefs that came of Reuel in the land of Edom. These are the sons of Basemath Esau's wife.
ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת־ענה אשת עשו׃	יח	18	And these are the sons of Oholibamah Esau's wife: the chief of Jeush, the chief of Jalam, the chief of Korah. These are the chiefs that came of Oholibamah the daughter of Anah, Esau's wife.
אלה בני־עשו ואלה אלופיהם הוא אדום׃ ס	יט	19	These are the sons of Esau, and these are their chiefs; the same is Edom. {S}
אלה בני־שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה׃	כ	20	These are the sons of Seir the Horite, the inhabitants of the land: Lotan and Shobal and Zibeon and Anah,
ודשון ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ אדום׃	כא	21	and Dishon and Ezer and Dishan. These are the chiefs that came of the Horites, the children of Seir in the land of Edom.
ויהיו בני־לוטן חרי והימם ואחות לוטן תמנע׃	כב	22	And the children of Lotan were Hori and Hemam; and Lotan's sister was Timna.
ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם׃	כג	23	And these are the children of Shobal: Alvan and Manahath and Ebal, Shepho and Onam.
ואלה בני־צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את־הימם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו׃	כד	24	And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah--this is Anah who found the hot springs in the wilderness, as he fed the asses of Zibeon his father.
ואלה בני־ענה דשן ואהליבמה בת־ענה׃	כה	25	And these are the children of Anah: Dishon and Oholibamah the daughter of Anah.
ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן׃	כו	26	And these are the children of Dishon: Hemdan and Eshban and Ithran and Cheran.
אלה בני־אצר בלהן וזעון ועקן׃	כז	27	These are the children of Ezer: Bilhan and Zaavan and Akan.
אלה בני־דישן עוץ וארן׃	כח	28	These are the children of Dishan: Uz and Aran.
אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה׃	כט	29	These are the chiefs that came of the Horites: the chief of Lotan, the chief of Shobal, the chief of Zibeon, the chief of Anah,
אלוף דשן אלוף אצר אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ שעיר׃ פ	ל	30	the chief of Dishon, the chief of Ezer, the chief of Dishan. These are the chiefs that came of the Horites, according to their chiefs in the land of Seir. {P}
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך־מלך לבני ישראל׃	לא	31	And these are the kings that reigned in the land of Edom, before there reigned any king over the children of Israel.
וימלך באדום בלע בן־בעור ושם עירו דנהבה׃	לב	32	And Bela the son of Beor reigned in Edom; and the name of his city was Dinhabah.
וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן־זרח מבצרה׃	לג	33	And Bela died, and Jobab the son of Zerah of Bozrah reigned in his stead.
וימת יובב וימלך תחתיו חשם מארץ התימני׃	לד	34	And Jobab died, and Husham of the land of the Temanites reigned in his stead.
וימת חשם וימלך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדין בשדה מואב ושם עירו עוית׃	לה	35	And Husham died, and Hadad the son of Bedad, who smote Midian in the field of Moab, reigned in his stead; and the name of his city was Avith.
וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה׃	לו	36	And Hadad died, and Samlah of Masrekah reigned in his stead.
וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר׃	לז	37	And Samlah died, and Shaul of Rehoboth by the River reigned in his stead.
וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן־עכבור׃	לח	38	And Shaul died, and Baal-hanan the son of Achbor reigned in his stead.
וימת בעל חנן בן־עכבור וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת־מטרד בת מי זהב׃	לט	39	And Baal-hanan the son of Achbor died, and Hadar reigned in his stead; and the name of the city was Pau; and his wife's name was Mehetabel, the daughter of Matred, the daughter of Me-zahab.
ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת׃	מ	40	And these are the names of the chiefs that came of Esau, according to their families, after their places, by their names: the chief of Timna, the chief of Alvah, the chief of Jetheth;
אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן׃	מא	41	the chief of Oholibamah, the chief of Elah, the chief of Pinon;
אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃	מב	42	the chief of Kenaz, the chief of Teman, the chief of Mibzar;
אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה ׀ אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום׃ פ	מג	43	the chief of Magdiel, the chief of Iram. These are the chiefs of Edom, according to their habitations in the land of their possession. This is Esau the father of the Edomites. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 37

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃	א	1	And Jacob dwelt in the land of his father's sojournings, in the land of Canaan.
אלה ׀ תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם׃	ב	2	These are the generations of Jacob. Joseph, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren, being still a lad even with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father's wives; and Joseph brought evil report of them unto their father.
וישראל אהב את־יוסף מכל־בניו כי־בן־זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃	ג	3	Now Israel loved Joseph more than all his children, because he was the son of his old age; and he made him a coat of many colours.
ויראו אחיו כי־אתו אהב אביהם מכל־אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃	ד	4	And when his brethren saw that their father loved him more than all his brethren, they hated him, and could not speak peaceably unto him.
ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃	ה	5	And Joseph dreamed a dream, and he told it to his brethren; and they hated him yet the more.
ויאמר אליהם שמעו־נא החלום הזה אשר חלמתי׃	ו	6	And he said unto them: 'Hear, I pray you, this dream which I have dreamed:
והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם־נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃	ז	7	for, behold, we were binding sheaves in the field, and, lo, my sheaf arose, and also stood upright; and, behold, your sheaves came round about, and bowed down to my sheaf.'
ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם־משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על־חלמתיו ועל־דבריו׃	ח	8	And his brethren said to him: 'Shalt thou indeed reign over us? or shalt thou indeed have dominion over us?' And they hated him yet the more for his dreams, and for his words.
ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃	ט	9	And he dreamed yet another dream, and told it to his brethren, and said: 'Behold, I have dreamed yet a dream: and, behold, the sun and the moon and eleven stars bowed down to me.'
ויספר אל־אביו ואל־אחיו ויגער־בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃	י	10	And he told it to his father, and to his brethren; and his father rebuked him, and said unto him: 'What is this dream that thou hast dreamed? Shall I and thy mother and thy brethren indeed come to bow down to thee to the earth?'
ויקנאו־בו אחיו ואביו שמר את־הדבר׃	יא	11	And his brethren envied him; but his father kept the saying in mind.
וילכו אחיו לרעות את־צאן אביהם בשכם׃	יב	12	And his brethren went to feed their father's flock in Shechem.
ויאמר ישראל אל־יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃	יג	13	And Israel said unto Joseph: 'Do not thy brethren feed the flock in Shechem? come, and I will send thee unto them.' And he said to him: 'Here am I.'
ויאמר לו לך־נא ראה את־שלום אחיך ואת־שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃	יד	14	And he said to him: 'Go now, see whether it is well with thy brethren, and well with the flock; and bring me back word.' So he sent him out of the vale of Hebron, and he came to Shechem.
וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה־תבקש׃	יה	15	And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying: 'What seekest thou?'
ויאמר את־אחי אנכי מבקש הגידה־נא לי איפה הם רעים׃	יו	16	And he said: 'I seek my brethren. Tell me, I pray thee, where they are feeding the flock.'
ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃	יז	17	And the man said: 'They are departed hence; for I heard them say: Let us go to Dothan.' And Joseph went after his brethren, and found them in Dothan.
ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃	יח	18	And they saw him afar off, and before he came near unto them, they conspired against him to slay him.
ויאמרו איש אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃	יט	19	And they said one to another: 'Behold, this dreamer cometh.
ועתה ׀ לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו חלמתיו׃	כ	20	Come now therefore, and let us slay him, and cast him into one of the pits, and we will say: An evil beast hath devoured him; and we shall see what will become of his dreams.'
וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃	כא	21	And Reuben heard it, and delivered him out of their hand; and said: 'Let us not take his life.'
ויאמר אלהם ׀ ראובן אל־תשפכו־דם השליכו אתו אל־הבור הזה אשר במדבר ויד אל־תשלחו־בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל־אביו׃	כב	22	And Reuben said unto them: 'Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but lay no hand upon him'--that he might deliver him out of their hand, to restore him to his father.
ויהי כאשר־בא יוסף אל־אחיו ויפשיטו את־יוסף את־כתנתו את־כתנת הפסים אשר עליו׃	כג	23	And it came to pass, when Joseph was come unto his brethren, that they stripped Joseph of his coat, the coat of many colours that was on him;
ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃	כד	24	and they took him, and cast him into the pit--and the pit was empty, there was no water in it.
וישבו לאכל־לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃	כה	25	And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites came from Gilead, with their camels bearing spicery and balm and ladanum, going to carry it down to Egypt.
ויאמר יהודה אל־אחיו מה־בצע כי נהרג את־אחינו וכסינו את־דמו׃	כו	26	And Judah said unto his brethren: 'What profit is it if we slay our brother and conceal his blood?
לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל־תהי־בו כי־אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃	כז	27	Come, and let us sell him to the Ishmaelites, and let not our hand be upon him; for he is our brother, our flesh.' And his brethren hearkened unto him.
ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את־יוסף מן־הבור וימכרו את־יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את־יוסף מצרימה׃	כח	28	And there passed by Midianites, merchantmen; and they drew and lifted up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Ishmaelites for twenty shekels of silver. And they brought Joseph into Egypt.
וישב ראובן אל־הבור והנה אין־יוסף בבור ויקרע את־בגדיו׃	כט	29	And Reuben returned unto the pit; and, behold, Joseph was not in the pit; and he rent his clothes.
וישב אל־אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני־בא׃	ל	30	And he returned unto his brethren, and said: 'The child is not; and as for me, whither shall I go?'
ויקחו את־כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את־הכתנת בדם׃	לא	31	And they took Joseph's coat, and killed a he-goat, and dipped the coat in the blood;
וישלחו את־כתנת הפסים ויביאו אל־אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר־נא הכתנת בנך הוא אם־לא׃	לב	32	and they sent the coat of many colours, and they brought it to their father; and said: 'This have we found. Know now whether it is thy son's coat or not.'
ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃	לג	33	And he knew it, and said: 'It is my son's coat; an evil beast hath devoured him; Joseph is without doubt torn in pieces.'
ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על־בנו ימים רבים׃	לד	34	And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days.
ויקמו כל־בניו וכל־בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי־ארד אל־בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃	לה	35	And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: 'Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.' And his father wept for him.
והמדנים מכרו אתו אל־מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃ פ	לו	36	And the Midianites sold him into Egypt unto Potiphar, an officer of Pharaoh's, the captain of the guard. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

4	Puncta extraordinaria -- a ׄ is used to mark such marks in the text when they are above the line and a ׅ when they are below the line.

Chapter 38

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה׃	א	1	And it came to pass at that time, that Judah went down from his brethren, and turned in to a certain Adullamite, whose name was Hirah.
וירא־שם יהודה בת־איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה׃	ב	2	And Judah saw there a daughter of a certain Canaanite whose name was Shua; and he took her, and went in unto her.
ותהר ותלד בן ויקרא את־שמו ער׃	ג	3	And she conceived, and bore a son; and he called his name Er.
ותהר עוד ותלד בן ותקרא את־שמו אונן׃	ד	4	And she conceived again, and bore a son; and she called his name Onan.
ותסף עוד ותלד בן ותקרא את־שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו׃	ה	5	And she yet again bore a son, and called his name Shelah; and he was at Chezib, when she bore him.
ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר׃	ו	6	And Judah took a wife for Er his first-born, and her name was Tamar.
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה׃	ז	7	And Er, Judah's first-born, was wicked in the sight of Yehovah; and Yehovah slew him.
ויאמר יהודה לאונן בא אל־אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך׃	ח	8	And Judah said unto Onan: 'Go in unto thy brother's wife, and perform the duty of a husband's brother unto her, and raise up seed to thy brother.'
וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם־בא אל־אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן־זרע לאחיו׃	ט	9	And Onan knew that the seed would not be his; and it came to pass when he went in unto his brother's wife, that he spilled it on the ground, lest he should give seed to his brother.
וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם־אתו׃	י	10	And the thing which he did was evil in the sight of Yehovah; and He slew him also.
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית־אביך עד־יגדל שלה בני כי אמר פן־ימות גם־הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה׃	יא	11	Then said Judah to Tamar his daughter-in-law: 'Remain a widow in thy father's house, till Shelah my son be grown up'; for he said: 'Lest he also die, like his brethren.' And Tamar went and dwelt in her father's house.
וירבו הימים ותמת בת־שוע אשת־יהודה וינחם יהודה ויעל על־גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה׃	יב	12	And in process of time Shua's daughter, the wife of Judah, died; and Judah was comforted, and went up unto his sheep-shearers to Timnah, he and his friend Hirah the Adullamite.
ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו׃	יג	13	And it was told Tamar, saying: 'Behold, thy father-in-law goeth up to Timnah to shear his sheep.'
ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על־דרך תמנתה כי ראתה כי־גדל שלה והוא לא־נתנה לו לאשה׃	יד	14	And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim, which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife.
ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה׃	יה	15	When Judah saw her, he thought her to be a harlot; for she had covered her face.
ויט אליה אל־הדרך ויאמר הבה־נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה־תתן־לי כי תבוא אלי׃	יו	16	And he turned unto her by the way, and said: 'Come, I pray thee, let me come in unto thee'; for he knew not that she was his daughter-in-law. And she said: 'What wilt thou give me, that thou mayest come in unto me?'
ויאמר אנכי אשלח גדי־עזים מן־הצאן ותאמר אם־תתן ערבון עד שלחך׃	יז	17	And he said: 'I will send thee a kid of the goats from the flock.' And she said: 'Wilt thou give me a pledge, till thou send it?'
ויאמר מה הערבון אשר אתן־לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן־לה ויבא אליה ותהר לו׃	יח	18	And he said: 'What pledge shall I give thee?' And she said: 'Thy signet and thy cord, and thy staff that is in thy hand.' And he gave them to her, and came in unto her, and she conceived by him.
ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה׃	יט	19	And she arose, and went away, and put off her veil from her, and put on the garments of her widowhood.
וישלח יהודה את־גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה׃	כ	20	And Judah sent the kid of the goats by the hand of his friend the Adullamite, to receive the pledge from the woman's hand; but he found her not.
וישאל את־אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על־הדרך ויאמרו לא־היתה בזה קדשה׃	כא	21	Then he asked the men of her place, saying: 'Where is the harlot, that was at Enaim by the wayside?' And they said: 'There hath been no harlot here.'
וישב אל־יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא־היתה בזה קדשה׃	כב	22	And he returned to Judah, and said: 'I have not found her; and also the men of the place said: There hath been no harlot here.'
ויאמר יהודה תקח־לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה׃	כג	23	And Judah said: 'Let her take it, lest we be put to shame; behold, I sent this kid, and thou hast not found her.'
ויהי ׀ כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף׃	כד	24	And it came to pass about three months after, that it was told Judah, saying: 'Tamar thy daughter-in-law hath played the harlot; and moreover, behold, she is with child by harlotry.' And Judah said: 'Bring her forth, and let her be burnt.'
הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה׃	כה	25	When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: 'By the man, whose these are, am I with child'; and she said: 'Discern, I pray thee, whose are these, the signet, and the cords, and the staff.'
ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי־על־כן לא־נתתיה לשלה בני ולא־יסף עוד לדעתה׃	כו	26	And Judah acknowledged them, and said: 'She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son.' And he knew her again no more.
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה׃	כז	27	And it came to pass in the time of her travail, that, behold, twins were in her womb.
ויהי בלדתה ויתן־יד ותקח המילדת ותקשר על־ידו שני לאמר זה יצא ראשנה׃	כח	28	And it came to pass, when she travailed, that one put out a hand; and the midwife took and bound upon his hand a scarlet thread, saying: 'This came out first.'
ויהי ׀ כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה־פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ׃	כט	29	And it came to pass, as he drew back his hand, that, behold his brother came out; and she said: 'Wherefore hast thou made a breach for thyself?' Therefore his name was called Perez.
ואחר יצא אחיו אשר על־ידו השני ויקרא שמו זרח׃ ס	ל	30	And afterward came out his brother, that had the scarlet thread upon his hand; and his name was called Zerah. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 39

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה׃	א	1	And Joseph was brought down to Egypt; and Potiphar, an officer of Pharaoh's, the captain of the guard, an Egyptian, bought him of the hand of the Ishmaelites, that had brought him down thither.
ויהי יהוה את־יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי׃	ב	2	And Yehovah was with Joseph, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master the Egyptian.
וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר־הוא עשה יהוה מצליח בידו׃	ג	3	And his master saw that Yehovah was with him, and that Yehovah made all that he did to prosper in his hand.
וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על־ביתו וכל־יש־לו נתן בידו׃	ד	4	And Joseph found favour in his sight, and he ministered unto him. And he appointed him overseer over his house, and all that he had he put into his hand.
ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל־אשר יש־לו ויברך יהוה את־בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל־אשר יש־לו בבית ובשדה׃	ה	5	And it came to pass from the time that he appointed him overseer in his house, and over all that he had, that Yehovah blessed the Egyptian's house for Joseph's sake; and the blessing of Yehovah was upon all that he had, in the house and in the field.
ויעזב כל־אשר־לו ביד־יוסף ולא־ידע אתו מאומה כי אם־הלחם אשר־הוא אוכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה׃	ו	6	And he left all that he had in Joseph's hand; and, having him, he knew not aught save the bread which he did eat. And Joseph was of beautiful form, and fair to look upon.
ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת־אדניו את־עיניה אל־יוסף ותאמר שכבה עמי׃	ז	7	And it came to pass after these things, that his master's wife cast her eyes upon Joseph; and she said: 'Lie with me.'
וימאן ׀ ויאמר אל־אשת אדניו הן אדני לא־ידע אתי מה־בבית וכל אשר־יש־לו נתן בידי׃	ח	8	But he refused, and said unto his master's wife: 'Behold, my master, having me, knoweth not what is in the house, and he hath put all that he hath into my hand;
איננו גדול בבית הזה ממני ולא־חשך ממני מאומה כי אם־אותך באשר את־אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים׃	ט	9	he is not greater in this house than I; neither hath he kept back any thing from me but thee, because thou art his wife. How then can I do this great wickedness, and sin against God?'
ויהי כדברה אל־יוסף יום ׀ יום ולא־שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה׃	י	10	And it came to pass, as she spoke to Joseph day by day, that he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her.
ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית׃	יא	11	And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work, and there was none of the men of the house there within,
ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה׃	יב	12	that she caught him by his garment, saying: 'Lie with me.' And he left his garment in her hand, and fled, and got him out.
ויהי כראותה כי־עזב בגדו בידה וינס החוצה׃	יג	13	And it came to pass, when she saw that he had left his garment in her hand, and was fled forth,
ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול׃	יד	14	that she called unto the men of her house, and spoke unto them, saying: 'See, he hath brought in a Hebrew unto us to mock us; he came in unto me to lie with me, and I cried with a loud voice.
ויהי כשמעו כי־הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה׃	יה	15	And it came to pass, when he heard that I lifted up my voice and cried, that he left his garment by me, and fled, and got him out.'
ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו׃	יו	16	And she laid up his garment by her, until his master came home.
ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא־אלי העבד העברי אשר־הבאת לנו לצחק בי׃	יז	17	And she spoke unto him according to these words, saying: 'The Hebrew servant, whom thou hast brought unto us, came in unto me to mock me.
ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה׃	יח	18	And it came to pass, as I lifted up my voice and cried, that he left his garment by me, and fled out.'
ויהי כשמע אדניו את־דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו׃	יט	19	And it came to pass, when his master heard the words of his wife, which she spoke unto him, saying: 'After this manner did thy servant to me'; that his wrath was kindled.
ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל־בית הסהר מקום אשר־אסירי אסורי המלך אסורים ויהי־שם בבית הסהר׃	כ	20	And Joseph's master took him, and put him into the prison, the place where the king's prisoners were bound; and he was there in the prison.
ויהי יהוה את־יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית־הסהר׃	כא	21	But Yehovah was with Joseph, and showed kindness unto him, and gave him favour in the sight of the keeper of the prison.
ויתן שר בית־הסהר ביד־יוסף את כל־האסירם אשר בבית הסהר ואת כל־אשר עשים שם הוא היה עשה׃	כב	22	And the keeper of the prison committed to Joseph's hand all the prisoners that were in the prison; and whatsoever they did there, he was the doer of it.
אין ׀ שר בית־הסהר ראה את־כל־מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר־הוא עשה יהוה מצליח׃ ס	כג	23	The keeper of the prison looked not to any thing that was under his hand, because Yehovah was with him; and that which he did, Yehovah made it to prosper. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 40

ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך־מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים׃	א	1	And it came to pass after these things, that the butler of the king of Egypt and his baker offended their lord the king of Egypt.
ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים׃	ב	2	And Pharaoh was wroth against his two officers, against the chief of the butlers, and against the chief of the bakers.
ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל־בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם׃	ג	3	And he put them in ward in the house of the captain of the guard, into the prison, the place where Joseph was bound.
ויפקד שר הטבחים את־יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר׃	ד	4	And the captain of the guard charged Joseph to be with them, and he ministered unto them; and they continued a season in ward.
ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר׃	ה	5	And they dreamed a dream both of them, each man his dream, in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison.
ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים׃	ו	6	And Joseph came in unto them in the morning, and saw them, and, behold, they were sad.
וישאל את־סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום׃	ז	7	And he asked Pharaoh's officers that were with him in the ward of his master's house, saying: 'Wherefore look ye so sad to-day?'
ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו־נא לי׃	ח	8	And they said unto him: 'We have dreamed a dream, and there is none that can interpret it.' And Joseph said unto them: 'Do not interpretations belong to God? tell it me, I pray you.'
ויספר שר־המשקים את־חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה־גפן לפני׃	ט	9	And the chief butler told his dream to Joseph, and said to him: 'In my dream, behold, a vine was before me;
ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים׃	י	10	and in the vine were three branches; and as it was budding, its blossoms shot forth, and the clusters thereof brought forth ripe grapes,
וכוס פרעה בידי ואקח את־הענבים ואשחט אתם אל־כוס פרעה ואתן את־הכוס על־כף פרעה׃	יא	11	and Pharaoh's cup was in my hand; and I took the grapes, and pressed them into Pharaoh's cup, and I gave the cup into Pharaoh's hand.'
ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם׃	יב	12	And Joseph said unto him: 'This is the interpretation of it: the three branches are three days;
בעוד ׀ שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך והשיבך על־כנך ונתת כוס־פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו׃	יג	13	within yet three days shall Pharaoh lift up thy head, and restore thee unto thine office; and thou shalt give Pharaoh's cup into his hand, after the former manner when thou wast his butler.
כי אם־זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית־נא עמדי חסד והזכרתני אל־פרעה והוצאתני מן־הבית הזה׃	יד	14	But have me in thy remembrance when it shall be well with thee, and show kindness, I pray thee, unto me, and make mention of me unto Pharaoh, and bring me out of this house.
כי־גנב גנבתי מארץ העברים וגם־פה לא־עשיתי מאומה כי־שמו אתי בבור׃	יה	15	For indeed I was stolen away out of the land of the Hebrews; and here also have I done nothing that they should put me into the dungeon.'
וירא שר־האפים כי טוב פתר ויאמר אל־יוסף אף־אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על־ראשי׃	יו	16	When the chief baker saw that the interpretation was good, he said unto Joseph: 'I also saw in my dream, and, behold, three baskets of white bread were on my head;
ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן־הסל מעל ראשי׃	יז	17	and in the uppermost basket there was of all manner of baked food for Pharaoh; and the birds did eat them out of the basket upon my head.'
ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם׃	יח	18	And Joseph answered and said: 'This is the interpretation thereof: the three baskets are three days;
בעוד ׀ שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך מעליך ותלה אותך על־עץ ואכל העוף את־בשרך מעליך׃	יט	19	within yet three days shall Pharaoh lift up thy head from off thee, and shall hang thee on a tree; and the birds shall eat thy flesh from off thee.'
ויהי ׀ ביום השלישי יום הלדת את־פרעה ויעש משתה לכל־עבדיו וישא את־ראש ׀ שר המשקים ואת־ראש שר האפים בתוך עבדיו׃	כ	20	And it came to pass the third day, which was Pharaoh's birthday, that he made a feast unto all his servants; and he lifted up the head of the chief butler and the head of the chief baker among his servants.
וישב את־שר המשקים על־משקהו ויתן הכוס על־כף פרעה׃	כא	21	And he restored the chief butler back unto his butlership; and he gave the cup into Pharaoh's hand.
ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף׃	כב	22	But he hanged the chief baker, as Joseph had interpreted to them.
ולא־זכר שר־המשקים את־יוסף וישכחהו׃ פ	כג	23	Yet did not the chief butler remember Joseph, but forgot him. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 41

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על־היאר׃	א	1	And it came to pass at the end of two full years, that Pharaoh dreamed: and, behold, he stood by the river.
והנה מן־היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃	ב	2	And, behold, there came up out of the river seven kine, well-favoured and fat-fleshed; and they fed in the reed-grass.
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן־היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על־שפת היאר׃	ג	3	And, behold, seven other kine came up after them out of the river, ill favoured and lean-fleshed; and stood by the other kine upon the brink of the river.
ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃	ד	4	And the ill-favoured and lean-fleshed kine did eat up the seven well-favoured and fat kine. So Pharaoh awoke.
ויישן ויחלם שנית והנה ׀ שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃	ה	5	And he slept and dreamed a second time: and, behold, seven ears of corn came up upon one stalk, rank and good.
והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃	ו	6	And, behold, seven ears, thin and blasted with the east wind, sprung up after them.
ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃	ז	7	And the thin ears swallowed up the seven rank and full ears. And Pharaoh awoke, and, behold, it was a dream.
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את־כל־חרטמי מצרים ואת־כל־חכמיה ויספר פרעה להם את־חלמו ואין־פותר אותם לפרעה׃	ח	8	And it came to pass in the morning that his spirit was troubled; and he sent and called for all the magicians of Egypt, and all the wise men thereof; and Pharaoh told them his dream; but there was none that could interpret them unto Pharaoh.
וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום׃	ט	9	Then spoke the chief butler unto Pharaoh, saying: 'I make mention of my faults this day:
פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃	י	10	Pharaoh was wroth with his servants, and put me in the ward of the house of the captain of the guard, me and the chief baker.
ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃	יא	11	And we dreamed a dream in one night, I and he; we dreamed each man according to the interpretation of his dream.
ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר׃	יב	12	And there was with us there a young man, a Hebrew, servant to the captain of the guard; and we told him, and he interpreted to us our dreams; to each man according to his dream he did interpret.
ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה׃	יג	13	And it came to pass, as he interpreted to us, so it was: I was restored unto mine office, and he was hanged.'
וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה׃	יד	14	Then Pharaoh sent and called Joseph, and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved himself, and changed his raiment, and came in unto Pharaoh.
ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃	יה	15	And Pharaoh said unto Joseph: 'I have dreamed a dream, and there is none that can interpret it; and I have heard say of thee, that when thou hearest a dream thou canst interpret it.'
ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה׃	יו	16	And Joseph answered Pharaoh, saying: 'It is not in me; God will give Pharaoh an answer of peace.'
וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר׃	יז	17	And Pharaoh spoke unto Joseph: 'In my dream, behold, I stood upon the brink of the river.
והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃	יח	18	And, behold, there came up out of the river seven kine, fat-fleshed and well-favoured; and they fed in the reed-grass.
והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע׃	יט	19	And, behold, seven other kine came up after them, poor and very ill-favoured and lean-fleshed, such as I never saw in all the land of Egypt for badness.
ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃	כ	20	And the lean and ill-favoured kine did eat up the first seven fat kine.
ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃	כא	21	And when they had eaten them up, it could not be known that they had eaten them; but they were still ill-favoured as at the beginning. So I awoke.
וארא בחלמי והנה ׀ שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃	כב	22	And I saw in my dream, and, behold, seven ears came up upon one stalk, full and good.
והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃	כג	23	And, behold, seven ears, withered, thin, and blasted with the east wind, sprung up after them.
ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי׃	כד	24	And the thin ears swallowed up the seven good ears. And I told it unto the magicians; but there was none that could declare it to me.'
ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃	כה	25	And Joseph said unto Pharaoh: 'The dream of Pharaoh is one; what God is about to do He hath declared unto Pharaoh.
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃	כו	26	The seven good kine are seven years; and the seven good ears are seven years: the dream is one.
ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃	כז	27	And the seven lean and ill-favoured kine that came up after them are seven years, and also the seven empty ears blasted with the east wind; they shall be seven years of famine.
הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה׃	כח	28	That is the thing which I spoke unto Pharaoh: what God is about to do He hath shown unto Pharaoh.
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים׃	כט	29	Behold, there come seven years of great plenty throughout all the land of Egypt.
וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ׃	ל	30	And there shall arise after them seven years of famine; and all the plenty shall be forgotten in the land of Egypt; and the famine shall consume the land;
ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד׃	לא	31	and the plenty shall not be known in the land by reason of that famine which followeth; for it shall be very grievous.
ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃	לב	32	And for that the dream was doubled unto Pharaoh twice, it is because the thing is established by God, and God will shortly bring it to pass.
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים׃	לג	33	Now therefore let Pharaoh look out a man discreet and wise, and set him over the land of Egypt.
יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע׃	לד	34	Let Pharaoh do this, and let him appoint overseers over the land, and take up the fifth part of the land of Egypt in the seven years of plenty.
ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו׃	לה	35	And let them gather all the food of these good years that come, and lay up corn under the hand of Pharaoh for food in the cities, and let them keep it.
והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב׃	לו	36	And the food shall be for a store to the land against the seven years of famine, which shall be in the land of Egypt; that the land perish not through the famine.'
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו׃	לז	37	And the thing was good in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of all his servants.
ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃	לח	38	And Pharaoh said unto his servants: 'Can we find such a one as this, a man in whom the spirit of God is?'
ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך׃	לט	39	And Pharaoh said unto Joseph: 'Forasmuch as God hath shown thee all this, there is none so discreet and wise as thou.
אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך׃	מ	40	Thou shalt be over my house, and according unto thy word shall all my people be ruled; only in the throne will I be greater than thou.'
ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים׃	מא	41	And Pharaoh said unto Joseph: 'See, I have set thee over all the land of Egypt.'
ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו׃	מב	42	And Pharaoh took off his signet ring from his hand, and put it upon Joseph's hand, and arrayed him in vestures of fine linen, and put a gold chain about his neck.
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים׃	מג	43	And he made him to ride in the second chariot which he had; and they cried before him: 'Abrech'; and he set him over all the land of Egypt.
ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים׃	מד	44	And Pharaoh said unto Joseph: 'I am Pharaoh, and without thee shall no man lift up his hand or his foot in all the land of Egypt.'
ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים׃	מה	45	And Pharaoh called Joseph's name Zaphenath-paneah; and he gave him to wife Asenath the daughter of Poti-phera priest of On. And Joseph went out over the land of Egypt.--
ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים׃	מו	46	And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh king of Egypt.--And Joseph went out from the presence of Pharaoh, and went throughout all the land of Egypt.
ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃	מז	47	And in the seven years of plenty the earth brought forth in heaps.
ויקבץ את־כל־אכל ׀ שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃	מח	48	And he gathered up all the food of the seven years which were in the land of Egypt, and laid up the food in the cities; the food of the field, which was round about every city, laid he up in the same.
ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר׃	מט	49	And Joseph laid up corn as the sand of the sea, very much, until they left off numbering; for it was without number.
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און׃	נ	50	And unto Joseph were born two sons before the year of famine came, whom Asenath the daughter of Poti-phera priest of On bore unto him.
ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי׃	נא	51	And Joseph called the name of the first-born Manasseh: 'for God hath made me forget all my toil, and all my father's house.'
ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי׃	נב	52	And the name of the second called he Ephraim: 'for God hath made me fruitful in the land of my affliction.'
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃	נג	53	And the seven years of plenty, that was in the land of Egypt, came to an end.
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם׃	נד	54	And the seven years of famine began to come, according as Joseph had said; and there was famine in all lands; but in all the land of Egypt there was bread.
ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו׃	נה	55	And when all the land of Egypt was famished, the people cried to Pharaoh for bread; and Pharaoh said unto all the Egyptians: 'Go unto Joseph; what he saith to you, do.'
והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃	נו	56	And the famine was over all the face of the earth; and Joseph opened all the storehouses, and sold unto the Egyptians; and the famine was sore in the land of Egypt.
וכל־הארץ באו מצרימה לשבר אל־יוסף כי־חזק הרעב בכל־הארץ׃	נז	57	And all countries came into Egypt to Joseph to buy corn; because the famine was sore in all the earth.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 42

וירא יעקב כי יש־שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃	א	1	Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: 'Why do ye look one upon another?'
ויאמר הנה שמעתי כי יש־שבר במצרים רדו־שמה ושברו־לנו משם ונחיה ולא נמות׃	ב	2	And he said: 'Behold, I have heard that there is corn in Egypt. Get you down thither, and buy for us from thence; that we may live, and not die.'
וירדו אחי־יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃	ג	3	And Joseph's ten brethren went down to buy corn from Egypt.
ואת־בנימין אחי יוסף לא־שלח יעקב את־אחיו כי אמר פן־יקראנו אסון׃	ד	4	But Benjamin, Joseph's brother, Jacob sent not with his brethren; for he said: 'Lest peradventure harm befall him.'
ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ כנען׃	ה	5	And the sons of Israel came to buy among those that came; for the famine was in the land of Canaan.
ויוסף הוא השליט על־הארץ הוא המשביר לכל־עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו־לו אפים ארצה׃	ו	6	And Joseph was the governor over the land; he it was that sold to all the people of the land. And Joseph's brethren came, and bowed down to him with their faces to the earth.
וירא יוסף את־אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר־אכל׃	ז	7	And Joseph saw his brethren, and he knew them, but made himself strange unto them, and spoke roughly with them; and he said unto them: 'Whence come ye?' And they said: 'From the land of Canaan to buy food.'
ויכר יוסף את־אחיו והם לא הכרהו׃	ח	8	And Joseph knew his brethren, but they knew him not.
ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם׃	ט	9	And Joseph remembered the dreams which he dreamed of them, and said unto them: 'Ye are spies; to see the nakedness of the land ye are come.'
ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר־אכל׃	י	10	And they said unto him: 'Nay, my lord, but to buy food are thy servants come.
כלנו בני איש־אחד נחנו כנים אנחנו לא־היו עבדיך מרגלים׃	יא	11	We are all one man's sons; we are upright men, thy servants are no spies.'
ויאמר אלהם לא כי־ערות הארץ באתם לראות׃	יב	12	And he said unto them: 'Nay, but to see the nakedness of the land ye are come.'
ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים ׀ אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען והנה הקטן את־אבינו היום והאחד איננו׃	יג	13	And they said: 'We thy servants are twelve brethren, the sons of one man in the land of Canaan; and, behold, the youngest is this day with our father, and one is not.'
ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃	יד	14	And Joseph said unto them: 'That is it that I spoke unto you, saying: Ye are spies.
בזאת תבחנו חי פרעה אם־תצאו מזה כי אם־בבוא אחיכם הקטן הנה׃	יה	15	Hereby ye shall be proved, as Pharaoh liveth, ye shall not go forth hence, except your youngest brother come hither.
שלחו מכם אחד ויקח את־אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם־לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃	יו	16	Send one of you, and let him fetch your brother, and ye shall be bound, that your words may be proved, whether there be truth in you; or else, as Pharaoh liveth, surely ye are spies.'
ויאסף אתם אל־משמר שלשת ימים׃	יז	17	And he put them all together into ward three days.
ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את־האלהים אני ירא׃	יח	18	And Joseph said unto them the third day. 'This do, and live; for I fear God:
אם־כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃	יט	19	if ye be upright men, let one of your brethren be bound in your prison-house; but go ye, carry corn for the famine of your houses;
ואת־אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־כן׃	כ	20	and bring your youngest brother unto me; so shall your words be verified, and ye shall not die.' And they did so.
ויאמרו איש אל־אחיו אבל אשמים ׀ אנחנו על־אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על־כן באה אלינו הצרה הזאת׃	כא	21	And they said one to another: 'We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.'
ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם ׀ לאמר אל־תחטאו בילד ולא שמעתם וגם־דמו הנה נדרש׃	כב	22	And Reuben answered them, saying: 'Spoke I not unto you, saying: Do not sin against the child; and ye would not hear? therefore also, behold, his blood is required.'
והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃	כג	23	And they knew not that Joseph understood them; for the interpreter was between them.
ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את־שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃	כד	24	And he turned himself about from them, and wept; and he returned to them, and spoke to them, and took Simeon from among them, and bound him before their eyes.
ויצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃	כה	25	Then Joseph commanded to fill their vessels with corn, and to restore every man's money into his sack, and to give them provision for the way; and thus was it done unto them.
וישאו את־שברם על־חמריהם וילכו משם׃	כו	26	And they laded their asses with their corn, and departed thence.
ויפתח האחד את־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנה־הוא בפי אמתחתו׃	כז	27	And as one of them opened his sack to give his ass provender in the lodging-place, he espied his money; and, behold, it was in the mouth of his sack.
ויאמר אל־אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל־אחיו לאמר מה־זאת עשה אלהים לנו׃	כח	28	And he said unto his brethren: 'My money is restored; and, lo, it is even in my sack.' And their heart failed them, and they turned trembling one to another, saying: 'What is this that God hath done unto us?'
ויבאו אל־יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל־הקרת אתם לאמר׃	כט	29	And they came unto Jacob their father unto the land of Canaan, and told him all that had befallen them, saying:
דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את־הארץ׃	ל	30	'The man, the lord of the land, spoke roughly with us, and took us for spies of the country.
ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃	לא	31	And we said unto him: We are upright men; we are no spies.
שנים־עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את־אבינו בארץ כנען׃	לב	32	We are twelve brethren, sons of our father; one is not, and the youngest is this day with our father in the land of Canaan.
ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו׃	לג	33	And the man, the lord of the land, said unto us: Hereby shall I know that ye are upright men: leave one of your brethren with me, and take corn for the famine of your houses, and go your way.
והביאו את־אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את־אחיכם אתן לכם ואת־הארץ תסחרו׃	לד	34	And bring your youngest brother unto me; then shall I know that ye are no spies, but that ye are upright men; so will I deliver you your brother, and ye shall traffic in the land.'
ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש צרור־כספו בשקו ויראו את־צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃	לה	35	And it came to pass as they emptied their sacks, that, behold, every man's bundle of money was in his sack; and when they and their father saw their bundles of money, they were afraid.
ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת־בנימן תקחו עלי היו כלנה׃	לו	36	And Jacob their father said unto them: 'Me have ye bereaved of my children: Joseph is not, and Simeon is not, and ye will take Benjamin away; upon me are all these things come.'
ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך׃	לז	37	And Reuben spoke unto his father, saying: 'Thou shalt slay my two sons, if I bring him not to thee; deliver him into my hand, and I will bring him back to thee.'
ויאמר לא־ירד בני עמכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה והורדתם את־שיבתי ביגון שאולה׃	לח	38	And he said: 'My son shall not go down with you; for his brother is dead, and he only is left; if harm befall him by the way in which ye go, then will ye bring down my gray hairs with sorrow to the grave.

Chapter 43

והרעב כבד בארץ׃	א	1	And the famine was sore in the land.
ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃	ב	2	And it came to pass, when they had eaten up the corn which they had brought out of Egypt, that their father said unto them: 'Go again, buy us a little food.'
ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃	ג	3	And Judah spoke unto him, saying: 'The man did earnestly forewarn us, saying: Ye shall not see my face, except your brother be with you.
אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃	ד	4	If thou wilt send our brother with us, we will go down and buy thee food;
ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃	ה	5	but if thou wilt not send him, we will not go down, for the man said unto us: Ye shall not see my face, except your brother be with you.'
ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃	ו	6	And Israel said: 'Wherefore dealt ye so ill with me, as to tell the man whether ye had yet a brother?'
ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃	ז	7	And they said: 'The man asked straitly concerning ourselves, and concerning our kindred, saying: Is your father yet alive? have ye another brother? and we told him according to the tenor of these words; could we in any wise know that he would say: Bring your brother down?'
ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃	ח	8	And Judah said unto Israel his father: 'Send the lad with me, and we will arise and go, that we may live, and not die, both we, and thou, and also our little ones.
אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃	ט	9	I will be surety for him; of my hand shalt thou require him; if I bring him not unto thee, and set him before thee, then let me bear the blame for ever.
כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃	י	10	For except we had lingered, surely we had now returned a second time.'
ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן ׀ אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃	יא	11	And their father Israel said unto them: 'If it be so now, do this: take of the choice fruits of the land in your vessels, and carry down the man a present, a little balm, and a little honey, spicery and ladanum, nuts, and almonds;
וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃	יב	12	and take double money in your hand; and the money that was returned in the mouth of your sacks carry back in your hand; peradventure it was an oversight;
ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃	יג	13	take also your brother, and arise, go again unto the man;
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃	יד	14	and God Almighty give you mercy before the man, that he may release unto you your other brother and Benjamin. And as for me, if I be bereaved of my children, I am bereaved.'
ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃	יה	15	And the men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and rose up, and went down to Egypt, and stood before Joseph.
וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃	יו	16	And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: 'Bring the men into the house, and kill the beasts, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon.'
ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃	יז	17	And the man did as Joseph bade; and the man brought the men into Joseph's house.
וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃	יח	18	And the men were afraid, because they were brought into Joseph's house; and they said: 'Because of the money that was returned in our sacks at the first time are we brought in; that he may seek occasion against us, and fall upon us, and take us for bondmen, and our asses.'
ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃	יט	19	And they came near to the steward of Joseph's house, and they spoke unto him at the door of the house,
ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃	כ	20	and said: 'Oh my lord, we came indeed down at the first time to buy food.
ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃	כא	21	And it came to pass, when we came to the lodging-place, that we opened our sacks, and, behold, every man's money was in the mouth of his sack, our money in full weight; and we have brought it back in our hand.
וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃	כב	22	And other money have we brought down in our hand to buy food. We know not who put our money in our sacks.'
ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃	כג	23	And he said: 'Peace be to you, fear not; your God, and the God of your father, hath given you treasure in your sacks; I had your money.' And he brought Simeon out unto them.
ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃	כד	24	And the man brought the men into Joseph's house, and gave them water, and they washed their feet; and he gave their asses provender.
ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃	כה	25	And they made ready the present against Joseph's coming at noon; for they heard that they should eat bread there.
ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃	כו	26	And when Joseph came home, they brought him the present which was in their hand into the house, and bowed down to him to the earth.
וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃	כז	27	And he asked them of their welfare, and said: 'Is your father well, the old man of whom ye spoke? Is he yet alive?'
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחוו וישתחו׃	כח	28	And they said: 'Thy servant our father is well, he is yet alive.' And they bowed the head, and made obeisance.
וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃	כט	29	And he lifted up his eyes, and saw Benjamin his brother, his mother's son, and said: 'Is this your youngest brother of whom ye spoke unto me?' And he said: 'God be gracious unto thee, my son.'
וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃	ל	30	And Joseph made haste; for his heart yearned toward his brother; and he sought where to weep; and he entered into his chamber, and wept there.
וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃	לא	31	And he washed his face, and came out; and he refrained himself, and said: 'Set on bread.'
וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃	לב	32	And they set on for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians, that did eat with him, by themselves; because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews; for that is an abomination unto the Egyptians.
וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃	לג	33	And they sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth; and the men marvelled one with another.
וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃	לד	34	And portions were taken unto them from before him; but Benjamin's portion was five times so much as any of theirs. And they drank, and were merry with him.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 44

ויצו את־אשר על־ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף־איש בפי אמתחתו׃	א	1	And he commanded the steward of his house, saying: 'Fill the men's sacks with food, as much as they can carry, and put every man's money in his sack's mouth.
ואת־גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃	ב	2	And put my goblet, the silver goblet, in the sack's mouth of the youngest, and his corn money.' And he did according to the word that Joseph had spoken.
הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃	ג	3	As soon as the morning was light, the men were sent away, they and their asses.
הם יצאו את־העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על־ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃	ד	4	And when they were gone out of the city, and were not yet far off, Joseph said unto his steward: 'Up, follow after the men; and when thou dost overtake them, say unto them: Wherefore have ye rewarded evil for good?
הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃	ה	5	Is not this it in which my lord drinketh, and whereby he indeed divineth? ye have done evil in so doing.'
וישגם וידבר אלהם את־הדברים האלה׃	ו	6	And he overtook them, and he spoke unto them these words.
ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃	ז	7	And they said unto him: 'Wherefore speaketh my lord such words as these? Far be it from thy servants that they should do such a thing.
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃	ח	8	Behold, the money, which we found in our sacks' mouths, we brought back unto thee out of the land of Canaan; how then should we steal out of thy lord's house silver or gold?
אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃	ט	9	With whomsoever of thy servants it be found, let him die, and we also will be my lord's bondmen.'
ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשר ימצא אתו יהיה־לי עבד ואתם תהיו נקים׃	י	10	And he said: 'Now also let it be according unto your words: he with whom it is found shall be my bondman; and ye shall be blameless.'
וימהרו ויורדו איש את־אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃	יא	11	Then they hastened, and took down every man his sack to the ground, and opened every man his sack.
ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃	יב	12	And he searched, beginning at the eldest, and leaving off at the youngest; and the goblet was found in Benjamin's sack.
ויקרעו שמלתם ויעמס איש על־חמרו וישבו העירה׃	יג	13	And they rent their clothes, and laded every man his ass, and returned to the city.
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃	יד	14	And Judah and his brethren came to Joseph's house, and he was yet there; and they fell before him on the ground.
ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי־נחש ינחש איש אשר כמני׃	יה	15	And Joseph said unto them: 'What deed is this that ye have done? know ye not that such a man as I will indeed divine?'
ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני מה־נדבר ומה־נצטדק האלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו׃	יו	16	And Judah said: 'What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord's bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.'
ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביכם׃ פ	יז	17	And he said: 'Far be it from me that I should do so; the man in whose hand the goblet is found, he shall be my bondman; but as for you, get you up in peace unto your father.' {S}
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃	יח	18	Then Judah came near unto him, and said: 'Oh my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord's ears, and let not thine anger burn against thy servant; for thou art even as Pharaoh.
אדני שאל את־עבדיו לאמר היש־לכם אב או־אח׃	יט	19	My lord asked his servants, saying: Have ye a father, or a brother?
ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃	כ	20	And we said unto my lord: We have a father, an old man, and a child of his old age, a little one; and his brother is dead, and he alone is left of his mother, and his father loveth him.
ותאמר אל־עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃	כא	21	And thou saidst unto thy servants: Bring him down unto me, that I may set mine eyes upon him.
ונאמר אל־אדני לא־יוכל הנער לעזב את־אביו ועזב את־אביו ומת׃	כב	22	And we said unto my lord: The lad cannot leave his father; for if he should leave his father, his father would die.
ותאמר אל־עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃	כג	23	And thou saidst unto thy servants: Except your youngest brother come down with you, ye shall see my face no more.
ויהי כי עלינו אל־עבדך אבי ונגד־לו את דברי אדני׃	כד	24	And it came to pass when we came up unto thy servant my father, we told him the words of my lord.
ויאמר אבינו שבו שברו־לנו מעט־אכל׃	כה	25	And our father said: Go again, buy us a little food.
ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃	כו	26	And we said: We cannot go down; if our youngest brother be with us, then will we go down; for we may not see the man's face, except our youngest brother be with us.
ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה־לי אשתי׃	כז	27	And thy servant my father said unto us: Ye know that my wife bore me two sons;
ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה׃	כח	28	and the one went out from me, and I said: Surely he is torn in pieces; and I have not seen him since;
ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה׃	כט	29	and if ye take this one also from me, and harm befall him, ye will bring down my gray hairs with sorrow to the grave.
ועתה כבאי אל־עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃	ל	30	Now therefore when I come to thy servant my father, and the lad is not with us; seeing that his soul is bound up with the lad's soul;
והיה כראותו כי־אין הנער ומת והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃	לא	31	it will come to pass, when he seeth that the lad is not with us, that he will die; and thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father with sorrow to the grave.
כי עבדך ערב את־הנער מעם אבי לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל־הימים׃	לב	32	For thy servant became surety for the lad unto my father, saying: If I bring him not unto thee, then shall I bear the blame to my father for ever.
ועתה ישב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם־אחיו׃	לג	33	Now therefore, let thy servant, I pray thee, abide instead of the lad a bondman to my lord; and let the lad go up with his brethren.
כי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את־אבי׃	לד	34	For how shall I go up to my father, if the lad be not with me? lest I look upon the evil that shall come on my father.'

Chapter 45

ולא־יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל־איש מעלי ולא־עמד איש אתו בהתודע יוסף אל־אחיו׃	א	1	Then Joseph could not refrain himself before all them that stood by him; and he cried: 'Cause every man to go out from me.' And there stood no man with him, while Joseph made himself known unto his brethren.
ויתן את־קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃	ב	2	And he wept aloud; and the Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard.
ויאמר יוסף אל־אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא־יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃	ג	3	And Joseph said unto his brethren: 'I am Joseph; doth my father yet live?' And his brethren could not answer him; for they were affrighted at his presence.
ויאמר יוסף אל־אחיו גשו־נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר־מכרתם אתי מצרימה׃	ד	4	And Joseph said unto his brethren: 'Come near to me, I pray you.' And they came near. And he said: 'I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt.
ועתה ׀ אל־תעצבו ואל־יחר בעיניכם כי־מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃	ה	5	And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life.
כי־זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין־חריש וקציר׃	ו	6	For these two years hath the famine been in the land; and there are yet five years, in which there shall be neither plowing nor harvest.
וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃	ז	7	And God sent me before you to give you a remnant on the earth, and to save you alive for a great deliverance.
ועתה לא־אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל־ביתו ומשל בכל־ארץ מצרים׃	ח	8	So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
מהרו ועלו אל־אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל־מצרים רדה אלי אל־תעמד׃	ט	9	Hasten ye, and go up to my father, and say unto him: Thus saith thy son Joseph: God hath made me lord of all Egypt; come down unto me, tarry not.
וישבת בארץ־גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל־אשר־לך׃	י	10	And thou shalt dwell in the land of Goshen, and thou shalt be near unto me, thou, and thy children, and thy children's children, and thy flocks, and thy herds, and all that thou hast;
וכלכלתי אתך שם כי־עוד חמש שנים רעב פן־תורש אתה וביתך וכל־אשר־לך׃	יא	11	and there will I sustain thee; for there are yet five years of famine; lest thou come to poverty, thou, and thy household, and all that thou hast.
והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי־פי המדבר אליכם׃	יב	12	And, behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin, that it is my mouth that speaketh unto you.
והגדתם לאבי את־כל־כבודי במצרים ואת כל־אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את־אבי הנה׃	יג	13	And ye shall tell my father of all my glory in Egypt, and of all that ye have seen; and ye shall hasten and bring down my father hither.'
ויפל על־צוארי בנימן־אחיו ויבך ובנימן בכה על־צואריו׃	יד	14	And he fell upon his brother Benjamin's neck, and wept; and Benjamin wept upon his neck.
וינשק לכל־אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃	יה	15	And he kissed all his brethren, and wept upon them; and after that his brethren talked with him.
והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃	יו	16	And the report thereof was heard in Pharaoh's house, saying: 'Joseph's brethren are come'; and it pleased Pharaoh well, and his servants.
ויאמר פרעה אל־יוסף אמר אל־אחיך זאת עשו טענו את־בעירכם ולכו־באו ארצה כנען׃	יז	17	And Pharaoh said unto Joseph: 'Say unto thy brethren: This do ye: lade your beasts, and go, get you unto the land of Canaan;
וקחו את־אביכם ואת־בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את־טוב ארץ מצרים ואכלו את־חלב הארץ׃	יח	18	and take your father and your households, and come unto me; and I will give you the good of the land of Egypt, and ye shall eat the fat of the land.
ואתה צויתה זאת עשו קחו־לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את־אביכם ובאתם׃	יט	19	Now thou art commanded, this do ye: take you wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come.
ועינכם אל־תחס על־כליכם כי־טוב כל־ארץ מצרים לכם הוא׃	כ	20	Also regard not your stuff; for the good things of all the land of Egypt are yours.'
ויעשו־כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על־פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃	כא	21	And the sons of Israel did so; and Joseph gave them wagons, according to the commandment of Pharaoh, and gave them provision for the way.
לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃	כב	22	To all of them he gave each man changes of raiment; but to Benjamin he gave three hundred shekels of silver, and five changes of raiment.
ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃	כג	23	And to his father he sent in like manner ten asses laden with the good things of Egypt, and ten she-asses laden with corn and bread and victual for his father by the way.
וישלח את־אחיו וילכו ויאמר אלהם אל־תרגזו בדרך׃	כד	24	So he sent his brethren away, and they departed; and he said unto them: 'See that ye fall not out by the way.'
ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל־יעקב אביהם׃	כה	25	And they went up out of Egypt, and came into the land of Canaan unto Jacob their father.
ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי־הוא משל בכל־ארץ מצרים ויפג לבו כי לא־האמין להם׃	כו	26	And they told him, saying: 'Joseph is yet alive, and he is ruler over all the land of Egypt.' And his heart fainted, for he believed them not.
וידברו אליו את כל־דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את־העגלות אשר־שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃	כז	27	And they told him all the words of Joseph, which he had said unto them; and when he saw the wagons which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob their father revived.
ויאמר ישראל רב עוד־יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃	כח	28	And Israel said: 'It is enough; Joseph my son is yet alive; I will go and see him before I die.'

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 46

ויסע ישראל וכל־אשר־לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק׃	א	1	And Israel took his journey with all that he had, and came to Beer-sheba, and offered sacrifices unto the God of his father Isaac.
ויאמר אלהים ׀ לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב ׀ יעקב ויאמר הנני׃	ב	2	And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said: 'Jacob, Jacob.' And he said: 'Here am I.'
ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל־תירא מרדה מצרימה כי־לגוי גדול אשימך שם׃	ג	3	And He said: 'I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation.
אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם־עלה ויוסף ישית ידו על־עיניך׃	ד	4	I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.'
ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני־ישראל את־יעקב אביהם ואת־טפם ואת־נשיהם בעגלות אשר־שלח פרעה לשאת אתו׃	ה	5	And Jacob rose up from Beer-sheba; and the sons of Israel carried Jacob their father, and their little ones, and their wives, in the wagons which Pharaoh had sent to carry him.
ויקחו את־מקניהם ואת־רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה יעקב וכל־זרעו אתו׃	ו	6	And they took their cattle, and their goods, which they had gotten in the land of Canaan, and came into Egypt, Jacob, and all his seed with him;
בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל־זרעו הביא אתו מצרימה׃ ס	ז	7	his sons, and his sons' sons with him, his daughters, and his sons' daughters, and all his seed brought he with him into Egypt. {S}
ואלה שמות בני־ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן׃	ח	8	And these are the names of the children of Israel, who came into Egypt, Jacob and his sons: Reuben, Jacob's first-born.
ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרון וכרמי׃	ט	9	And the sons of Reuben: Hanoch, and Pallu, and Hezron, and Carmi.
ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית׃	י	10	And the sons of Simeon: Jemuel, and Jamin, and Ohad, and Jachin, and Zohar, and Shaul the son of a Canaanitish woman.
ובני לוי גרשון קהת ומררי׃	יא	11	And the sons of Levi: Gershon, Kohath, and Merari.
ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני־פרץ חצרון וחמול׃	יב	12	And the sons of Judah: Er, and Onan, and Shelah, and Perez, and Zerah; but Er and Onan died in the land of Canaan. And the sons of Perez were Hezron and Hamul.
ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון׃	יג	13	And the sons of Issachar: Tola, and Puvah, and Iob, and Shimron.
ובני זבולן סרד ואלון ויחלאל׃	יד	14	And the sons of Zebulun: Sered, and Elon, and Jahleel.
אלה ׀ בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל־נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש׃	יה	15	These are the sons of Leah, whom she bore unto Jacob in Paddan-aram, with his daughter Dinah; all the souls of his sons and his daughters were thirty and three.
ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי׃	יו	16	And the sons of Gad: Ziphion, and Haggi, Shuni, and Ezbon, Eri, and Arodi, and Areli.
ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל׃	יז	17	And the sons of Asher: Imnah, and Ishvah, and Ishvi, and Beriah, and Serah their sister; and the sons of Beriah: Heber, and Malchiel.
אלה בני זלפה אשר־נתן לבן ללאה בתו ותלד את־אלה ליעקב שש עשרה נפש׃	יח	18	These are the sons of Zilpah, whom Laban gave to Leah his daughter, and these she bore unto Jacob, even sixteen souls.
בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן׃	יט	19	The sons of Rachel Jacob's wife: Joseph and Benjamin.
ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן אן את־מנשה ואת־אפרים׃	כ	20	And unto Joseph in the land of Egypt were born Manasseh and Ephraim, whom Asenath the daughter of Poti-phera priest of On bore unto him.
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד׃	כא	21	And the sons of Benjamin: Bela, and Becher, and Ashbel, Gera, and Naaman, Ehi, and Rosh, Muppim, and Huppim, and Ard.
אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל־נפש ארבעה עשר׃	כב	22	These are the sons of Rachel, who were born to Jacob; all the souls were fourteen.
ובני־דן חשים׃	כג	23	And the sons of Dan: Hushim.
ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם׃	כד	24	And the sons of Naphtali: Jahzeel, and Guni, and Jezer, and Shillem.
אלה בני בלהה אשר־נתן לבן לרחל בתו ותלד את־אלה ליעקב כל־נפש שבעה׃	כה	25	These are the sons of Bilhah, whom Laban gave unto Rachel his daughter, and these she bore unto Jacob; all the souls were seven.
כל־הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני־יעקב כל־נפש ששים ושש׃	כו	26	All the souls belonging to Jacob that came into Egypt, that came out of his loins, besides Jacob's sons' wives, all the souls were sixty-six.
ובני יוסף אשר־ילד־לו במצרים נפש שנים כל־הנפש לבית־יעקב הבאה מצרימה שבעים׃ פ	כז	27	And the sons of Joseph, who were born to him in Egypt, were two souls; all the souls of the house of Jacob, that came into Egypt, were seventy. {S}
ואת־יהודה שלח לפניו אל־יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן׃	כח	28	And he sent Judah before him unto Joseph, to show the way before him unto Goshen; and they came into the land of Goshen.
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת־ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על־צואריו ויבך על־צואריו עוד׃	כט	29	And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while.
ויאמר ישראל אל־יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את־פניך כי עודך חי׃	ל	30	And Israel said unto Joseph: 'Now let me die, since I have seen thy face, that thou art yet alive.'
ויאמר יוסף אל־אחיו ואל־בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית־אבי אשר בארץ־כנען באו אלי׃	לא	31	And Joseph said unto his brethren, and unto his father's house: 'I will go up, and tell Pharaoh, and will say unto him: My brethren, and my father's house, who were in the land of Canaan, are come unto me;
והאנשים רעי צאן כי־אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל־אשר להם הביאו׃	לב	32	and the men are shepherds, for they have been keepers of cattle; and they have brought their flocks, and their herds, and all that they have.
והיה כי־יקרא לכם פרעה ואמר מה־מעשיכם׃	לג	33	And it shall come to pass, when Pharaoh shall call you, and shall say: What is your occupation?
ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד־עתה גם־אנחנו גם־אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי־תועבת מצרים כל־רעה צאן׃	לד	34	that ye shall say: Thy servants have been keepers of cattle from our youth even until now, both we, and our fathers; that ye may dwell in the land of Goshen; for every shepherd is an abomination unto the Egyptians.'

Chapter 47

ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל־אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן׃	א	1	Then Joseph went in and told Pharaoh, and said: 'My father and my brethren, and their flocks, and their herds, and all that they have, are come out of the land of Canaan; and, behold, they are in the land of Goshen.'
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה׃	ב	2	And from among his brethren he took five men, and presented them unto Pharaoh.
ויאמר פרעה אל־אחיו מה־מעשיכם ויאמרו אל־פרעה רעה צאן עבדיך גם־אנחנו גם־אבותינו׃	ג	3	And Pharaoh said unto his brethren: 'What is your occupation?' And they said unto Pharaoh: 'Thy servants are shepherds, both we, and our fathers.'
ויאמרו אל־פרעה לגור בארץ באנו כי־אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי־כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו־נא עבדיך בארץ גשן׃	ד	4	And they said unto Pharaoh: 'To sojourn in the land are we come; for there is no pasture for thy servants' flocks; for the famine is sore in the land of Canaan. Now therefore, we pray thee, let thy servants dwell in the land of Goshen.'
ויאמר פרעה אל־יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך׃	ה	5	And Pharaoh spoke unto Joseph, saying: 'Thy father and thy brethren are come unto thee;
ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את־אביך ואת־אחיך ישבו בארץ גשן ואם־ידעת ויש־בם אנשי־חיל ושמתם שרי מקנה על־אשר־לי׃	ו	6	the land of Egypt is before thee; in the best of the land make thy father and thy brethren to dwell; in the land of Goshen let them dwell. And if thou knowest any able men among them, then make them rulers over my cattle.'
ויבא יוסף את־יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את־פרעה׃	ז	7	And Joseph brought in Jacob his father, and set him before Pharaoh. And Jacob blessed Pharaoh.
ויאמר פרעה אל־יעקב כמה ימי שני חייך׃	ח	8	And Pharaoh said unto Jacob: 'How many are the days of the years of thy life?'
ויאמר יעקב אל־פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את־ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם׃	ט	9	And Jacob said unto Pharaoh: 'The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years; few and evil have been the days of the years of my life, and they have not attained unto the days of the years of the life of my fathers in the days of their sojournings.'
ויברך יעקב את־פרעה ויצא מלפני פרעה׃	י	10	And Jacob blessed Pharaoh, and went out from the presence of Pharaoh.
ויושב יוסף את־אביו ואת־אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה׃	יא	11	And Joseph placed his father and his brethren, and gave them a possession in the land of Egypt, in the best of the land, in the land of Rameses, as Pharaoh had commanded.
ויכלכל יוסף את־אביו ואת־אחיו ואת כל־בית אביו לחם לפי הטף׃	יב	12	And Joseph sustained his father, and his brethren, and all his father's household, with bread, according to the want of their little ones.
ולחם אין בכל־הארץ כי־כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב׃	יג	13	And there was no bread in all the land; for the famine was very sore, so that the land of Egypt and the land of Canaan languished by reason of the famine.
וילקט יוסף את־כל־הכסף הנמצא בארץ־מצרים ובארץ כנען בשבר אשר־הם שברים ויבא יוסף את־הכסף ביתה פרעה׃	יד	14	And Joseph gathered up all the money that was found in the land of Egypt, and in the land of Canaan, for the corn which they bought; and Joseph brought the money into Pharaoh's house.
ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל־מצרים אל־יוסף לאמר הבה־לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף׃	יה	15	And when the money was all spent in the land of Egypt, and in the land of Canaan, all the Egyptians came unto Joseph, and said: 'Give us bread; for why should we die in thy presence? for our money faileth.'
ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם־אפס כסף׃	יו	16	And Joseph said: 'Give your cattle, and I will give you [bread] for your cattle, if money fail.'
ויביאו את־מקניהם אל־יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל־מקנהם בשנה ההוא׃	יז	17	And they brought their cattle unto Joseph. And Joseph gave them bread in exchange for the horses, and for the flocks, and for the herds, and for the asses; and he fed them with bread in exchange for all their cattle for that year.
ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו׃	יח	18	And when that year was ended, they came unto him the second year, and said unto him: 'We will not hide from my lord, how that our money is all spent; and the herds of cattle are my lord's; there is nought left in the sight of my lord, but our bodies, and our lands.
למה נמות לעיניך גם־אנחנו גם אדמתנו קנה־אתנו ואת־אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן־זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם׃	יט	19	Wherefore should we die before thine eyes, both we and our land? buy us and our land for bread, and we and our land will be bondmen unto Pharaoh; and give us seed, that we may live, and not die, and that the land be not desolate.'
ויקן יוסף את־כל־אדמת מצרים לפרעה כי־מכרו מצרים איש שדהו כי־חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה׃	כ	20	So Joseph bought all the land of Egypt for Pharaoh; for the Egyptians sold every man his field, because the famine was sore upon them; and the land became Pharaoh's.
ואת־העם העביר אתו לערים מקצה גבול־מצרים ועד־קצהו׃	כא	21	And as for the people, he removed them city by city, from one end of the border of Egypt even to the other end thereof.
רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את־חקם אשר נתן להם פרעה על־כן לא מכרו את־אדמתם׃	כב	22	Only the land of the priests bought he not, for the priests had a portion from Pharaoh, and did eat their portion which Pharaoh gave them; wherefore they sold not their land.
ויאמר יוסף אל־העם הן קניתי אתכם היום ואת־אדמתכם לפרעה הא־לכם זרע וזרעתם את־האדמה׃	כג	23	Then Joseph said unto the people: 'Behold, I have bought you this day and your land for Pharaoh. Lo, here is seed for you, and ye shall sow the land.
והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם׃	כד	24	And it shall come to pass at the ingatherings, that ye shall give a fifth unto Pharaoh, and four parts shall be your own, for seed of the field, and for your food, and for them of your households, and for food for your little ones.'
ויאמרו החיתנו נמצא־חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה׃	כה	25	And they said: 'Thou hast saved our lives. Let us find favour in the sight of my lord, and we will be Pharaoh's bondmen.'
וישם אתה יוסף לחק עד־היום הזה על־אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה׃	כו	26	And Joseph made it a statute concerning the land of Egypt unto this day, that Pharaoh should have the fifth; only the land of the priests alone became not Pharaoh's.
וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד׃	כז	27	And Israel dwelt in the land of Egypt, in the land of Goshen; and they got them possessions therein, and were fruitful, and multiplied exceedingly.
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה׃	כח	28	And Jacob lived in the land of Egypt seventeen years; so the days of Jacob, the years of his life, were a hundred forty and seven years.
ויקרבו ימי־ישראל למות ויקרא ׀ לבנו ליוסף ויאמר לו אם־נא מצאתי חן בעיניך שים־נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל־נא תקברני במצרים׃	כט	29	And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: 'If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt.
ושכבתי עם־אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך׃	ל	30	But when I sleep with my fathers, thou shalt carry me out of Egypt, and bury me in their burying-place.' And he said: 'I will do as thou hast said.'
ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על־ראש המטה׃ פ	לא	31	And he said: 'Swear unto me.' And he swore unto him. And Israel bowed down upon the bed's head. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 48

ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את־שני בניו עמו את־מנשה ואת־אפרים׃	א	1	And it came to pass after these things, that one said to Joseph: 'Behold, thy father is sick.' And he took with him his two sons, Manasseh and Ephraim.
ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על־המטה׃	ב	2	And one told Jacob, and said: 'Behold, thy son Joseph cometh unto thee.' And Israel strengthened himself, and sat upon the bed.
ויאמר יעקב אל־יוסף אל שדי נראה־אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי׃	ג	3	And Jacob said unto Joseph: 'God Almighty appeared unto me at Luz in the land of Canaan, and blessed me,
ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את־הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם׃	ד	4	and said unto me: Behold, I will make thee fruitful, and multiply thee, and I will make of thee a company of peoples; and will give this land to thy seed after thee for an everlasting possession.
ועתה שני־בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד־באי אליך מצרימה לי־הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו־לי׃	ה	5	And now thy two sons, who were born unto thee in the land of Egypt before I came unto thee into Egypt, are mine; Ephraim and Manasseh, even as Reuben and Simeon, shall be mine.
ומולדתך אשר־הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם׃	ו	6	And thy issue, that thou begettest after them, shall be thine; they shall be called after the name of their brethren in their inheritance.
ואני ׀ בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת־ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם׃	ז	7	And as for me, when I came from Paddan, Rachel died unto me in the land of Canaan in the way, when there was still some way to come unto Ephrath; and I buried her there in the way to Ephrath--the same is Beth-lehem.'
וירא ישראל את־בני יוסף ויאמר מי־אלה׃	ח	8	And Israel beheld Joseph's sons, and said: 'Who are these?'
ויאמר יוסף אל־אביו בני הם אשר־נתן־לי אלהים בזה ויאמר קחם־נא אלי ואברכם׃	ט	9	And Joseph said unto his father: 'They are my sons, whom God hath given me here.' And he said: 'Bring them, I pray thee, unto me, and I will bless them.'
ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם׃	י	10	Now the eyes of Israel were dim for age, so that he could not see. And he brought them near unto him; and he kissed them, and embraced them.
ויאמר ישראל אל־יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את־זרעך׃	יא	11	And Israel said unto Joseph: 'I had not thought to see thy face; and, lo, God hath let me see thy seed also.'
ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה׃	יב	12	And Joseph brought them out from between his knees; and he fell down on his face to the earth.
ויקח יוסף את־שניהם את־אפרים בימינו משמאל ישראל ואת־מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו׃	יג	13	And Joseph took them both, Ephraim in his right hand toward Israel's left hand, and Manasseh in his left hand toward Israel's right hand, and brought them near unto him.
וישלח ישראל את־ימינו וישת על־ראש אפרים והוא הצעיר ואת־שמאלו על־ראש מנשה שכל את־ידיו כי מנשה הבכור׃	יד	14	And Israel stretched out his right hand, and laid it upon Ephraim's head, who was the younger, and his left hand upon Manasseh's head, guiding his hands wittingly; for Manasseh was the first-born.
ויברך את־יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודי עד־היום הזה׃	יה	15	And he blessed Joseph, and said: 'The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God who hath been my shepherd all my life long unto this day,
המלאך הגאל אתי מכל־רע יברך את־הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ׃	יו	16	the angel who hath redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named in them, and the name of my fathers Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude in the midst of the earth.'
וירא יוסף כי־ישית אביו יד־ימינו על־ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד־אביו להסיר אתה מעל ראש־אפרים על־ראש מנשה׃	יז	17	And when Joseph saw that his father was laying his right hand upon the head of Ephraim, it displeased him, and he held up his father's hand, to remove it from Ephraim's head unto Manasseh's head.
ויאמר יוסף אל־אביו לא־כן אבי כי־זה הבכר שים ימינך על־ראשו׃	יח	18	And Joseph said unto his father: 'Not so, my father, for this is the first-born; put thy right hand upon his head.'
וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם־הוא יהיה־לעם וגם־הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא־הגוים׃	יט	19	And his father refused, and said: 'I know it, my son, I know it; he also shall become a people, and he also shall be great; howbeit his younger brother shall be greater than he, and his seed shall become a multitude of nations.'
ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את־אפרים לפני מנשה׃	כ	20	And he blessed them that day, saying: 'By thee shall Israel bless, saying: God make thee as Ephraim and as Manasseh.' And he set Ephraim before Manasseh.
ויאמר ישראל אל־יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל־ארץ אבתיכם׃	כא	21	And Israel said unto Joseph: 'Behold, I die; but God will be with you, and bring you back unto the land of your fathers.
ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי׃ פ	כב	22	Moreover I have given to thee one portion above thy brethren, which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow.' {P}

Chapter 49

ויקרא יעקב אל־בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר־יקרא אתכם באחרית הימים׃	א	1	And Jacob called unto his sons, and said: 'Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days.
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל־ישראל אביכם׃	ב	2	Assemble yourselves, and hear, ye sons of Jacob; and hearken unto Israel your father.
ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃	ג	3	Reuben, thou art my first-born, my might, and the first-fruits of my strength; the excellency of dignity, and the excellency of power.
פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׃ פ	ד	4	Unstable as water, have not thou the excellency; because thou wentest up to thy father's bed; then defiledst thou it--he went up to my couch. {P}
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם׃	ה	5	Simeon and Levi are brethren; weapons of violence their kinship.
בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור׃	ו	6	Let my soul not come into their council; unto their assembly let my glory not be united; for in their anger they slew men, and in their self-will they houghed oxen.
ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל׃ ס	ז	7	Cursed be their anger, for it was fierce, and their wrath, for it was cruel; I will divide them in Jacob, and scatter them in Israel. {P}
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך׃	ח	8	Judah, thee shall thy brethren praise; thy hand shall be on the neck of thine enemies; thy father's sons shall bow down before thee.
גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו׃	ט	9	Judah is a lion's whelp; from the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, and as a lioness; who shall rouse him up?
לא־יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי־יבא שילו שילה ולו יקהת עמים׃	י	10	The staff shall not depart from Judah nor decrees from between his foot unto the coming of his peace; and to him shall the obedience of the peoples be.
אסרי לגפן עירו עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים סותו סותה׃	יא	11	Binding his foal unto the vine, and his ass's colt unto the choice vine; he washeth his garments in wine, and his vesture in the blood of grapes;
חכלילי עינים מיין ולבן־שנים מחלב׃ פ	יב	12	His eyes shall be red with wine, and his teeth white with milk. {P}
זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על־צידן׃ ס	יג	13	Zebulun shall dwell at the shore of the sea, and he shall be a shore for ships, and his flank shall be upon Zidon. {P}
יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים׃	יד	14	Issachar is a large-boned ass, couching down between the sheep-folds.
וירא מנחה כי טוב ואת־הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס־עבד׃ ס	יה	15	For he saw a resting-place that it was good, and the land that it was pleasant; and he bowed his shoulder to bear, and became a servant under task-work. {S}
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׃	יו	16	Dan shall judge his people, as one of the tribes of Israel.
יהי־דן נחש עלי־דרך שפיפן עלי־ארח הנשך עקבי־סוס ויפל רכבו אחור׃	יז	17	Dan shall be a serpent in the way, a horned snake in the path, that biteth the horse's heels, so that his rider falleth backward.
לישועתך קויתי יהוה׃	יח	18	I wait for Thy salvation, Yehovah. {S}
גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב׃ ס	יט	19	Gad, a troop shall troop upon him; but he shall troop upon their heel. {S}
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני־מלך׃ ס	כ	20	As for Asher, his bread shall be fat, and he shall yield royal dainties. {S}
נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי־שפר׃ ס	כא	21	Naphtali is a hind let loose: he giveth goodly words. {S}
בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שור׃	כב	22	Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain; its branches run over the wall.
וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים׃	כג	23	The archers have dealt bitterly with him, and shot at him, and hated him;
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל׃	כד	24	But his bow abode firm, and the arms of his hands were made supple, by the hands of the Mighty One of Jacob, from thence, from the Shepherd, the Stone of Israel,
מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם׃	כה	25	Even by the God of thy father, who shall help thee, and by the Almighty, who shall bless thee, with blessings of heaven above, blessings of the deep that coucheth beneath, blessings of the breasts, and of the womb.
ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ פ	כו	26	The blessings of thy father are mighty beyond the blessings of my progenitors unto the utmost bound of the everlasting hills; they shall be on the head of Joseph, and on the crown of the head of the prince among his brethren. {P}
בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל׃	כז	27	Benjamin is a wolf that raveneth; in the morning he devoureth the prey, and at even he divideth the spoil.'
כל־אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר־דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם׃	כח	28	All these are the twelve tribes of Israel, and this is it that their father spoke unto them and blessed them; every one according to his blessing he blessed them.
ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל־עמי קברו אתי אל־אבתי אל־המערה אשר בשדה עפרון החתי׃	כט	29	And he charged them, and said unto them: 'I am to be gathered unto my people; bury me with my fathers in the cave that is in the field of Ephron the Hittite,
במערה אשר בשדה המכפלה אשר על־פני־ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את־השדה מאת עפרן החתי לאחזת־קבר׃	ל	30	in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre, in the land of Canaan, which Abraham bought with the field from Ephron the Hittite for a possession of a burying-place.
שמה קברו את־אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את־יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את־לאה׃	לא	31	There they buried Abraham and Sarah his wife; there they buried Isaac and Rebekah his wife; and there I buried Leah.
מקנה השדה והמערה אשר־בו מאת בני־חת׃	לב	32	The field and the cave that is therein, which was purchased from the children of Heth.'
ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו׃	לג	33	And when Jacob made an end of charging his sons, he gathered up his feet into the bed, and expired, and was gathered unto his people.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 50

ויפל יוסף על־פני אביו ויבך עליו וישק־לו׃	א	1	And Joseph fell upon his father's face, and wept upon him, and kissed him.
ויצו יוסף את־עבדיו את־הרפאים לחנט את־אביו ויחנטו הרפאים את־ישראל׃	ב	2	And Joseph commanded his servants the physicians to embalm his father. And the physicians embalmed Israel.
וימלאו־לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום׃	ג	3	And forty days were fulfilled for him; for so are fulfilled the days of embalming. And the Egyptians wept for him seventy days.
ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל־בית פרעה לאמר אם־נא מצאתי חן בעיניכם דברו־נא באזני פרעה לאמר׃	ד	4	And when the days of weeping for him were past, Joseph spoke unto the house of Pharaoh, saying: 'If now I have found favour in your eyes, speak, I pray you, in the ears of Pharaoh, saying:
אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה־נא ואקברה את־אבי ואשובה׃	ה	5	My father made me swear, saying: Lo, I die; in my grave which I have digged for me in the land of Canaan, there shalt thou bury me. Now therefore let me go up, I pray thee, and bury my father, and I will come back.'
ויאמר פרעה עלה וקבר את־אביך כאשר השביעך׃	ו	6	And Pharaoh said: 'Go up, and bury thy father, according as he made thee swear.'
ויעל יוסף לקבר את־אביו ויעלו אתו כל־עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ־מצרים׃	ז	7	And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt,
וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן׃	ח	8	and all the house of Joseph, and his brethren, and his father's house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen.
ויעל עמו גם־רכב גם־פרשים ויהי המחנה כבד מאד׃	ט	9	And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company.
ויבאו עד־גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו־שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים׃	י	10	And they came to the threshing-floor of Atad, which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days.
וירא יושב הארץ הכנעני את־האבל בגרן האטד ויאמרו אבל־כבד זה למצרים על־כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן׃	יא	11	And when the inhabitants of the land, the Canaanites, saw the mourning in the floor of Atad, they said: 'This is a grievous mourning to the Egyptians.' Wherefore the name of it was called Abel-mizraim, which is beyond the Jordan.
ויעשו בניו לו כן כאשר צום׃	יב	12	And his sons did unto him according as he commanded them.
וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את־השדה לאחזת־קבר מאת עפרן החתי על־פני ממרא׃	יג	13	For his sons carried him into the land of Canaan, and buried him in the cave of the field of Machpelah, which Abraham bought with the field, for a possession of a burying-place, of Ephron the Hittite, in front of Mamre.
וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל־העלים אתו לקבר את־אביו אחרי קברו את־אביו׃	יד	14	And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren, and all that went up with him to bury his father, after he had buried his father.
ויראו אחי־יוסף כי־מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל־הרעה אשר גמלנו אתו׃	יה	15	And when Joseph's brethren saw that their father was dead, they said: 'It may be that Joseph will hate us, and will fully requite us all the evil which we did unto him.'
ויצוו אל־יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר׃	יו	16	And they sent a message unto Joseph, saying: 'Thy father did command before he died, saying:
כה־תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי־רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו׃	יז	17	So shall ye say unto Joseph: Forgive, I pray thee now, the transgression of thy brethren, and their sin, for that they did unto thee evil. And now, we pray thee, forgive the transgression of the servants of the God of thy father.' And Joseph wept when they spoke unto him.
וילכו גם־אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים׃	יח	18	And his brethren also went and fell down before his face; and they said: 'Behold, we are thy bondmen.'
ויאמר אלהם יוסף אל־תיראו כי התחת אלהים אני׃	יט	19	And Joseph said unto them: 'Fear not; for am I in the place of God?
ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם־רב׃	כ	20	And as for you, ye meant evil against me; but God meant it for good, to bring to pass, as it is this day, to save much people alive.
ועתה אל־תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת־טפכם וינחם אותם וידבר על־לבם׃	כא	21	Now therefore fear ye not; I will sustain you, and your little ones.' And he comforted them, and spoke kindly unto them.
וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים׃	כב	22	And Joseph dwelt in Egypt, he, and his father's house; and Joseph lived a hundred and ten years.
וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן־מנשה ילדו על־ברכי יוסף׃	כג	23	And Joseph saw Ephraim's children of the third generation; the children also of Machir the son of Manasseh were born upon Joseph's knees.
ויאמר יוסף אל־אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן־הארץ הזאת אל־הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב׃	כד	24	And Joseph said unto his brethren: 'I die; but God will surely remember you, and bring you up out of this land unto the land which He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.'
וישבע יוסף את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את־עצמתי מזה׃	כה	25	And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: 'God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence.'
וימת יוסף בן־מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים׃	כו	26	So Joseph died, being a hundred and ten years old. And they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt. {P}

Tanakh
Book of Genesis, Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50

TRANSLATION / PUBLICATION NOTES:

Tanakh (Hebrew Scriptures) :

Leningrad Codex Based Tanakh (aka Hebrew Scriptures) derived from:
"Electronic" Leningrad Codex obtained from www.tanach.us
Source for the Westminster Leningrad Codex (WLC) — Groves Center:
Maintained by the J.Alan Groves Center For Advanced Biblical Research.
(WLC) Unicode Conversion to Hebrew Font Encoding For Web Pages:
Written In C++ Programming Language
By Robert M. Pill
Copyright © 2005–2023 By Robert M. Pill, All Rights Reserved.

QERE — KETIV
(What is Read —What is Written) :

Qere and Ketiv, from the Aramaic qere or q're, קְרֵי‎ ("[what is] read") and ketiv, or ketib, kethib, kethibh, kethiv, כְּתִיב‎ ("[what is] written"), also known as "keri uchesiv" or "keri uchetiv," refers to a system for marking differences between what is written in the consonantal text of the Hebrew Bible, as preserved by scribal tradition, and what is read. In such situations, the Qere is the technical orthographic device used to indicate the pronunciation of the words in the Masoretic text of the Hebrew language scriptures (Tanakh), while the Ketiv indicates their written form, as inherited from tradition.
SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Qere_and_Ketiv

Q. What is the Qere and Ketiv and how does it relate to the Masoretes?
( see: http://jbtc.org/v08/Graves2003.html )

For PDF Of Above Link Click This Line!

A. Qere and Ketiv are orthographic devices that were used by the Masoretes,
i.e., Jewish scribes from the 6-10th centuries.

Qere means, "what is read," and ketiv means, "what is written".

It is found in existing Masoretic manuscripts dating to the 9th and 10th centuries, CE.

There are several forms of Qere / Ketiv, including:
ordinary, vowel, omitted, added, euphemistic, split, and qere perpetuum.

The ketiv that is most relevant is the vowel qere. In this case, the consonants are unchanged,
but different vowel signs are added and only the qere, i.e., what is read, is vocalized. ...

I Challenge The Rabbinic QERE–KETIV System!

In January 2022, beginning with the "Accented" (Full Trop and Vowels), rendering I chose to repair defects in the html encodings which occurred with my mechanical conversion of the unicode multi-wide encoding from http://tanach.us. I also decided to rearrange the Qere–Ketiv "system" with what I consider was the Masoretic intent in the first place!

The New KETIV–qere Hebrew Rendering (ACCENTS)!

Thus, this current version uses the Ketiv, what is written, as the predominant rendering, while making the Qere, what the "rabbis" have commanded as Must Be Read instead, to be a minimalist secondary format (much as rabbis appear to have intended the Ketiv to be!).

One of the reasons I decided to take on this new rendering effort is that in my efforts to understand the nature of the rabbinic Qere–Ketiv system I have not truly found a satisfactory explanation of why the "Qere" should always take precedence over the "Ketiv" in reading the Tanakh.

In fact, as I understand it, rabbinic "scribes", in examining the actual Aleppo and Leningrad Codices, appear to have taken upon themselves to adding the consonant only Qere in the margins upon the original manuscripts, where, in their "infinite wisdom" they have presumed themselves to be the greater authority!

Moreover, as rabbinic sources seem to indicate that the "Ketiv" should never be uttered, I have found instances, such as in Exodus 21:8, where I believe the "Qere" is blatantly INCORRECT — and that the "Ketiv" should be the preferred "reading", as if the Masoretes actually knew what they were doing all along!

In my own regular reading (Stone Edition Tanakh, Koren Publications Tanakh), my preference has been to read the "Ketiv" (what is written) and pretty much minimize the "Qere"! This is not easy to do because the predominant Qere is rendered as if it is the normative form, and the Ketiv follows, typically within brackets, as if it is the offensive variant (Stone Edition Tanakh)! In the Koren Publications Tanakh, the "Ketiv" is what is rendered in the margin, while the "Qere" is found in the regular text! Obviously, normal reading will typically ignore what the Masoretes wrote, the "Ketiv"!

As of January, 2022, and going forward, I intend to render the rabbinic additions of Qere in their current KETIV–qere form found in the accented version. I consider this as to convey the intent of the Masoretes. However, I acknowledge that rabbis (talmudists) have expended much effort to obscure the written Torah as part of their regular practice; as they appear, to me, to view themselves collectively as אֱלֹהִ֔ים Elohim. That is, I believe that those talmudists (rabbis), consider themselves collectively to be God!!! They certainly demand that their edicts (tachanot) are followed as if they are divinely inspired law!

If you find this of interest, please view the page on KETIV–QERE Variants

English Scripture Passages From:
"The Holy Scriptures Tanakh 1917 edition
According To The Masoretic Text (JPS 1917 Edition)"

The Jewish Publication Society of America "The Holy Scriptures According To The Masoretic Text (JPS 1917)" is in the public domain, and may be freely copied.

Notable Modifications
To The JPS 1917 Based English Scripture
In The-Iconoclast.org's Hebrew–English Tanakh:

THE TEN COMMANDMENTS!

In The-Iconoclast.org Modified Version Of the JPS 1917 Text, The Verse numbering has been altered to match the corresponding verses in the original Hebrew Scriptures of the actual Leningrad Codex for "The Ten Commandments" in Exodus 20 and Deuteronomy 5!

For More Information Regarding 'The Ten Commandments', See the Page, Comparing The Ten Commandments Exodus 20 & Deuteronomy 5 In The Leningrad Codex

The Name יְהֹוָה Yehovah

"Yehovah", The Name Of G-d In The Hebrew Scripures ('YHVH': י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He', aka Tetragamaton) Is Used Instead of "LORD" (note: ALL CAPITAL LETTERS) As Found In The Original JPS 1917 Tanakh.

For More Information Regarding 'The Name', See the Page, The Name יְהֹוָה [Yehovah] In The Aleppo And Leningrad Codices.

In Converting "LORD" to "Yehovah", I Counted A Total Of 5,553 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה ha Adon Yehovah

The Hebrew Phrase הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה Occurs In Only Two Places, In Exodus 23:17 and 34:23. In Those Cases, I Have Changed The Translation Wording From "Lord GOD" To "Lord GOD [ha Adon Yehovah]".

אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Adonai Yehovi

Typically Translated As "Lord GOD", It Is A Much Less Common Form Of The Divine Name, יְהֹוָה [Yehovah].

This Form אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Is, Nevertheless, Quite Important In Understanding Pronounciation For The Divine Name, Especially Since The Hebrew Form For It Has NOT Undergone The Intense Scrutiny Of rabbinic Censorship As Has "Yehovah". Accordingly, The Hebrew Text For This Form Of 'The Name' Typically HAS NOT BEEN ALTERED In Jewish Publications That Actually Keep The Vowel Pointers From The Masoretic Text!

In Converting "Lord GOD" to "Lord GOD [Adonai Yehovi]", I Counted A Total Of 284 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh. Of All Of Its Occurrences, The Fully Voweled Form Of The Hebrew אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Appears 31 Times, And The Non–Fully Voweled Form אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה (The Same Hebrew Letters, Minus Just The One 'Oh' Sounding Character, "The Holem", Which Follows The First 'He' In ( י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He' ), Make Up All Other Occurrences.

תורה Torah

The Word "Law" (Capital and lower case), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To "Torah" Where The Base Hebrew Letters תורה Correspond To The Matching Verse In The Leningrad Codex (Masoretic Text)!

In Converting "Law" to "Torah", I Counted A Total Of 223 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Yerushalam, Yerush'lem and Yerushalayim

יְרוּשָׁלִַ֖ם "Yerushalam"

The Word "Jerusalem" (the name of capital city in ancient Israel), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To Its Transliterated Equivalent, "Yerushalam" (note the 'am' ending), In All Places Where It Corresponds To [ יְרוּשָׁלִַ֖ם ] In The Hebrew Text.

יְרוּשְׁלֶֽם "Yerush'lem"

A Rare, Second Transliterated Form, "Yerush'lem" (note the 'em' ending), Has Been Changed From "Jerusalem" Where The Hebrew Letters Spell Out The Aramaic Form [ יְרוּשְׁלֶֽם ] Found In Aramaic Parts Of Daniel And Ezra.

ירוּשָׁלַ֙יִם֙ "Yerushalayim"

The Extremely Rare, Third Transliterated Form, "Yerushalayim" (note the 'ayim' ending), Has Been Changed From The JPS 1917 "Jerusalem" To Correspond To The Hebrew [ ירוּשָׁלַ֙יִם֙ ].

Noteworthy Is That This Rarest Form Appears In Only Four (4) Places In The Entire Hebrew Scriptures, Yet, It Is The Most Common Pronunciation For The Name Of The Ancient City! Its Four (Out Of Over 600) Appearances Are:
1) Jeremiah 26:18, 2) Esther 2:6, 3) I Chronicles 3:5, and 4) II Chronicles 25:1.

In Converting "Jerusalem" To Its Transliterated Equivalents, I Counted A Total Of 625 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Site Last Updated: Last Israel New Moon: Copyright © 2007–2024— Email WebMaster:	November 4, 2024 2024-11-03 [9] Robert M. Pill WebMaster