Thu, 21 Nov 2024 04:19:40 -0600 Yom Chamishi, Chodesh Teshi'i 18, 6024 — יום חמישי חדש תשעי יח ו׳כד

Tanakh
Book of 1 Samuel, Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

1 Samuel

Chapter 1

ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃	א	1	Now there was a certain man of Ramathaim-zophim, of the hill-country of Ephraim, and his name was Elkanah, the son of Jeroham, the son of Elihu, the son of Tohu, the son of Zuph, an Ephraimite.
ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃	ב	2	And he had two wives: the name of the one was Hannah, and the name of the other Peninnah; and Peninnah had children, but Hannah had no children.
ועלה האיש ההוא מעירו מימים ׀ ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃	ג	3	And this man went up out of his city from year to year to worship and to sacrifice unto Yehovah of hosts in Shiloh. And the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were there priests unto Yehovah.
ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃	ד	4	And it came to pass upon a day, when Elkanah sacrificed, that he gave to Peninnah his wife, and to all her sons and her daughters, portions;
ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃	ה	5	but unto Hannah he gave a double portion; for he loved Hannah, but Yehovah had shut up her womb.
וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃	ו	6	And her rival vexed her sore, to make her fret, because Yehovah had shut up her womb.
וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃	ז	7	And as he did so year by year, when she went up to the house of Yehovah, so she vexed her; therefore she wept, and would not eat.
ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃	ח	8	And Elkanah her husband said unto her: 'Hannah, why weepest thou? and why eatest thou not? and why is thy heart grieved? am not I better to thee than ten sons?'
ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃	ט	9	So Hannah rose up after they had eaten in Shiloh, and after they had drunk--now Eli the priest sat upon his seat by the door-post of the temple of Yehovah;
והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃	י	10	and she was in bitterness of soul--and prayed unto Yehovah, and wept sore.
ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה ׀ בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃	יא	11	And she vowed a vow, and said: 'Yehovah of hosts, if Thou wilt indeed look on the affliction of Thy handmaid, and remember me, and not forget Thy handmaid, but wilt give unto Thy handmaid a man-child, then I will give him unto Yehovah all the days of his life, and there shall no razor come upon his head.'
והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃	יב	12	And it came to pass, as she prayed long before Yehovah, that Eli watched her mouth.
וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃	יג	13	Now Hannah, she spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard; therefore, Eli thought she had been drunken.
ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃	יד	14	And Eli said unto her: 'How long wilt thou be drunken? put away thy wine from thee.'
ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃	יה	15	And Hannah answered and said: 'No, my lord, I am a woman of a sorrowful spirit; I have drunk neither wine nor strong drink, but I poured out my soul before Yehovah.
אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃	יו	16	Count not thy handmaid for a wicked woman: for out of the abundance of my complaint and my vexation have I spoken hitherto.'
ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃	יז	17	Then Eli answered and said: 'Go in peace, and the God of Israel grant thy petition that thou hast asked of Him.'
ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃	יח	18	And she said: 'Let thy servant find favour in thy sight.' So the woman went her way, and did eat, and her countenance was no more sad.
וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃	יט	19	And they rose up in the morning early, and worshipped before Yehovah, and returned, and came to their house to Ramah; and Elkanah knew Hannah his wife; and Yehovah remembered her.
ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃	כ	20	And it came to pass, when the time was come about, that Hannah conceived, and bore a son; and she called his name Samuel: 'because I have asked him of Yehovah.'
ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃	כא	21	And the man Elkanah, and all his house, went up to offer unto Yehovah the yearly sacrifice, and his vow.
וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃	כב	22	But Hannah went not up; for she said unto her husband: 'Until the child be weaned, when I will bring him, that he may appear before Yehovah, and there abide for ever.'
ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה אתו׃	כג	23	And Elkanah her husband said unto her: 'Do what seemeth thee good; tarry until thou have weaned him; only Yehovah establish His word.' So the woman tarried and gave her son suck, until she weaned him.
ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃	כד	24	And when she had weaned him, she took him up with her, with three bullocks, and one ephah of meal, and a bottle of wine, and brought him unto the house of Yehovah in Shiloh; and the child was young.
וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃	כה	25	And when the bullock was slain, the child was brought to Eli.
ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃	כו	26	And she said: 'Oh, my lord, as thy soul liveth, my lord, I am the woman that stood by thee here, praying unto Yehovah.
אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃	כז	27	For this child I prayed; and Yehovah hath granted me my petition which I asked of Him;
וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃ פ	כח	28	therefore I also have lent him to Yehovah; as long as he liveth he is lent to Yehovah.' And he worshipped Yehovah there. {S}

Chapter 2

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃	א	1	And Hannah prayed, and said: my heart exulteth in Yehovah, my horn is exalted in Yehovah; my mouth is enlarged over mine enemies; because I rejoice in Thy salvation.
אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃	ב	2	There is none holy as Yehovah, for there is none beside Thee; neither is there any rock like our God.
אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולו ולא נתכנו עללות׃	ג	3	Multiply not exceeding proud talk; let not arrogancy come out of your mouth; for Yehovah is a God of knowledge, and by Him actions are weighed.
קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃	ד	4	The bows of the mighty men are broken, and they that stumbled are girded with strength.
שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃	ה	5	They that were full have hired out themselves for bread; and they that were hungry have ceased; while the barren hath borne seven, she that had many children hath languished.
יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃	ו	6	Yehovah killeth, and maketh alive; He bringeth down to the grave, and bringeth up.
יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃	ז	7	Yehovah maketh poor, and maketh rich; He bringeth low, He also lifteth up.
מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃	ח	8	He raiseth up the poor out of the dust, He lifteth up the needy from the dung-hill, to make them sit with princes, and inherit the throne of glory; for the pillars of the earth are Yehovah's, and He hath set the world upon them.
רגלי חסידיו חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃	ט	9	He will keep the feet of His holy ones, but the wicked shall be put to silence in darkness; for not by strength shall man prevail.
יהוה יחתו מריביו מריבו עליו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃ פ	י	10	They that strive with Yehovah shall be broken to pieces; against them will He thunder in heaven; Yehovah will judge the ends of the earth; and He will give strength unto His king, and exalt the horn of His anointed. {P}
וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃	יא	11	And Elkanah went to Ramah to his house. And the child did minister unto Yehovah before Eli the priest.
ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃	יב	12	Now the sons of Eli were base men; they knew not Yehovah.
ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃	יג	13	And the custom of the priests with the people was, that, when any man offered sacrifice, the priest's servant came, while the flesh was in seething, with a flesh-hook of three teeth in his hand;
והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃	יד	14	and he struck it into the pan, or kettle, or caldron, or pot; all that the flesh-hook brought up the priest took therewith. So they did unto all the Israelites that came thither in Shiloh.
גם בטרם יקטרון את־החלב ובא ׀ נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃	יה	15	Yea, before the fat was made to smoke, the priest's servant came, and said to the man that sacrificed: 'Give flesh to roast for the priest; for he will not have sodden flesh of thee, but raw.'
ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר ׀ לא לו כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃	יו	16	And if the man said unto him: 'Let the fat be made to smoke first of all, and then take as much as thy soul desireth'; then he would say: 'Nay, but thou shalt give it me now; and if not, I will take it by force.'
ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃	יז	17	And the sin of the young men was very great before Yehovah; for the men dealt contemptuously with the offering of Yehovah.
ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃	יח	18	But Samuel ministered before Yehovah, being a child, girded with a linen ephod.
ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ׀ ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃	יט	19	Moreover his mother made him a little robe, and brought it to him from year to year, when she came up with her husband to offer the yearly sacrifice.
וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃	כ	20	And Eli would bless Elkanah and his wife, and say: 'Yehovah give thee seed of this woman for the loan which was lent to Yehovah.' And they would go unto their own home.
כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃ ס	כא	21	So Yehovah remembered Hannah, and she conceived, and bore three sons and two daughters. And the child Samuel grew before Yehovah. {S}
ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃	כב	22	Now Eli was very old; and he heard all that his sons did unto all Israel, and how that they lay with the women that did service at the door of the tent of meeting.
ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃	כג	23	And he said unto them: 'Why do ye such things? for I hear evil reports concerning you from all this people.
אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃	כד	24	Nay, my sons; for it is no good report which I hear Yehovah's people do spread abroad.
אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃	כה	25	If one man sin against another, God shall judge him; but if a man sin against Yehovah, who shall entreat for him?' But they hearkened not unto the voice of their father, because Yehovah would slay them.
והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃ ס	כו	26	And the child Samuel grew on, and increased in favour both with Yehovah, and also with men. {P}
ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃	כז	27	And there came a man of God unto Eli, and said unto him: 'Thus saith Yehovah: Did I reveal Myself unto the house of thy father, when they were in Egypt in bondage to Pharaoh's house?
ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃	כח	28	And did I choose him out of all the tribes of Israel to be My priest, to go up unto Mine altar, to burn incense, to wear an ephod before Me? and did I give unto the house of thy father all the offerings of the children of Israel made by fire?
למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃	כט	29	Wherefore kick ye at My sacrifice and at Mine offering, which I have commanded in My habitation; and honourest thy sons above Me, to make yourselves fat with the chiefest of all the offerings of Israel My people?
לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃	ל	30	Therefore Yehovah, the God of Israel, saith: I said indeed that thy house, and the house of thy father, should walk before Me for ever; but now Yehovah saith: Be it far from Me: for them that honour Me I will honour, and they that despise Me shall be lightly esteemed.
הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃	לא	31	Behold, the days come, that I will cut off thine arm, and the arm of thy father's house, that there shall not be an old man in thy house.
והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים׃	לב	32	And thou shalt behold a rival in My habitation, in all the good which shall be done to Israel; and there shall not be an old man in thy house for ever.
ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים׃	לג	33	Yet will I not cut off every man of thine from Mine altar, to make thine eyes to fail, and thy heart to languish; and all the increase of thy house shall die young men.
וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃	לד	34	And this shall be the sign unto thee, that which shall come upon thy two sons, on Hophni and Phinehas: in one day they shall die both of them.
והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃	לה	35	And I will raise Me up a faithful priest, that shall do according to that which is in My heart and in My mind; and I will build him a sure house; and he shall walk before Mine anointed for ever.
והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃ ס	לו	36	And it shall come to pass, that every one that is left in thy house shall come and bow down to him for a piece of silver and a loaf of bread, and shall say: Put me, I pray thee, into one of the priests' offices, that I may eat a morsel of bread.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

v	We read one or more vowels in L differently from BHS.

Chapter 3

והנער שמואל משרת את־יהוה לפני עלי ודבר־יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ׃ ס	א	1	And the child Samuel ministered unto Yehovah before Eli. And the word of Yehovah was precious in those days; there was no frequent vision. {S}
ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו ועיניו ועינו החלו כהות לא יוכל לראות׃	ב	2	And it came to pass at that time, when Eli was laid down in his place--now his eyes had begun to wax dim, that he could not see--
ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר־שם ארון אלהים׃ פ	ג	3	and the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was laid down to sleep in the temple of Yehovah, where the ark of God was, {P}
ויקרא יהוה אל־שמואל ויאמר הנני׃	ד	4	that Yehovah called Samuel; and he said: 'Here am I.'
וירץ אל־עלי ויאמר הנני כי־קראת לי ויאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב׃ ס	ה	5	And he ran unto Eli, and said: 'Here am I; for thou didst call me.' And he said: 'I called not; lie down again.' And he went and lay down. {S}
ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא־קראתי בני שוב שכב׃	ו	6	And Yehovah called yet again Samuel. And Samuel arose and went to Eli, and said: 'Here am I; for thou didst call me.' And he answered: 'I called not, my son; lie down again.'
ושמואל טרם ידע את־יהוה וטרם יגלה אליו דבר־יהוה׃	ז	7	Now Samuel did not yet know Yehovah, neither was the word of Yehovah yet revealed unto him.
ויסף יהוה קרא־שמואל בשלשית ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער׃	ח	8	And Yehovah called Samuel again the third time. And he arose and went to Eli, and said: 'Here am I; for thou didst call me.' And Eli perceived that Yehovah was calling the child.
ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם־יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו׃	ט	9	Therefore Eli said unto Samuel: 'Go, lie down; and it shall be, if thou be called, that thou shalt say: Speak, Yehovah; for Thy servant heareth.' So Samuel went and lay down in his place.
ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם־בפעם שמואל ׀ שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך׃ פ	י	10	And Yehovah came, and stood, and called as at other times: 'Samuel, Samuel.' Then Samuel said: 'Speak; for Thy servant heareth.' {P}
ויאמר יהוה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל־שמעו תצלינה שתי אזניו׃	יא	11	And Yehovah said to Samuel: 'Behold, I will do a thing in Israel, at which both the ears of every one that heareth it shall tingle.
ביום ההוא אקים אל־עלי את כל־אשר דברתי אל־ביתו החל וכלה׃	יב	12	In that day I will perform against Eli all that I have spoken concerning his house, from the beginning even unto the end.
והגדתי לו כי־שפט אני את־ביתו עד־עולם בעון אשר־ידע כי־מקללים להם בניו ולא כהה בם׃	יג	13	For I have told him that I will judge his house for ever, for the iniquity, in that he knew that his sons did bring a curse upon themselves, and he rebuked them not.
ולכן נשבעתי לבית עלי אם־יתכפר עון בית־עלי בזבח ובמנחה עד־עולם׃	יד	14	And therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli's house shall not be expiated with sacrifice nor offering for ever.'
וישכב שמואל עד־הבקר ויפתח את־דלתות בית־יהוה ושמואל ירא מהגיד את־המראה אל־עלי׃	יה	15	And Samuel lay until the morning, and opened the doors of the house of Yehovah. And Samuel feared to tell Eli the vision.
ויקרא עלי את־שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני׃	יו	16	Then Eli called Samuel, and said: 'Samuel, my son.' And he said: 'Here am I.'
ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל־נא תכחד ממני כה יעשה־לך אלהים וכה יוסיף אם־תכחד ממני דבר מכל־הדבר אשר־דבר אליך׃	יז	17	And he said: 'What is the thing that He hath spoken unto thee? I pray thee, hide it not from me, God do so to thee, and more also, if thou hide any thing from me of all the things that He spoke unto thee.'
ויגד־לו שמואל את־כל־הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו יעשה׃ פ	יח	18	And Samuel told him all the words, and hid nothing from him. And he said: 'It is Yehovah; let Him do what seemeth Him good.' {P}
ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא־הפיל מכל־דבריו ארצה׃	יט	19	And Samuel grew, and Yehovah was with him, and did let none of his words fall to the ground.
וידע כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה׃	כ	20	And all Israel from Dan even to Beer-sheba knew that Samuel was established to be a prophet of Yehovah. {S}
ויסף יהוה להראה בשלה כי־נגלה יהוה אל־שמואל בשלו בדבר יהוה׃ פ	כא	21	And Yehovah appeared again in Shiloh; for Yehovah revealed Himself to Samuel in Shiloh by the word of Yehovah. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 4

ויהי דבר־שמואל לכל־ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על־האבן העזר ופלשתים חנו באפק׃	א	1	And the word of Samuel came to all Israel. Now Israel went out against the Philistines to battle, and pitched beside Eben-ezer; and the Philistines pitched in Aphek.
ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש׃	ב	2	And the Philistines put themselves in array against Israel; and when the battle was spread, Israel was smitten before the Philistines; and they slew of the army in the field about four thousand men.
ויבא העם אל־המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את־ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו׃	ג	3	And when the people were come into the camp, the elders of Israel said: 'Wherefore hath Yehovah smitten us to-day before the Philistines? Let us fetch the ark of the covenant of Yehovah out of Shiloh unto us, that He may come among us, and save us out of the hand of our enemies.'
וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלהים חפני ופינחס׃	ד	4	So the people sent to Shiloh, and they brought from thence the ark of the covenant of Yehovah of hosts, who sitteth upon the cherubim; and the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were there with the ark of the covenant of God.
ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה וירעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ׃	ה	5	And when the ark of the covenant of Yehovah came into the camp, all Israel shouted with a great shout, so that the earth rang.
וישמעו פלשתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה׃	ו	6	And when the Philistines heard the noise of the shout, they said: 'What meaneth the noise of this great shout in the camp of the Hebrews?' And they knew that the ark of Yehovah was come into the camp.
ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם׃	ז	7	And the Philistines were afraid, for they said: 'God is come into the camp.' And they said: 'Woe unto us! for there was not such a thing yesterday and the day before.
אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר׃	ח	8	Woe unto us! who shall deliver us out of the hand of these mighty gods? these are the gods that smote the Egyptians with all manner of plagues and in the wilderness.
התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם׃	ט	9	Be strong, and quit yourselves like men, O ye Philistines, that ye be not servants unto the Hebrews, as they have been to you; quit yourselves like men, and fight.'
וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי׃	י	10	And the Philistines fought, and Israel was smitten, and they fled every man to his tent; and there was a very great slaughter; for there fell of Israel thirty thousand footmen.
וארון אלהים נלקח ושני בני־עלי מתו חפני ופינחס׃	יא	11	And the ark of God was taken; and the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were slain.
וירץ איש־בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על־ראשו׃	יב	12	And there ran a man of Benjamin out of the army, and came to Shiloh the same day with his clothes rent, and with earth upon his head.
ויבוא והנה עלי ישב על־הכסא יד יך דרך מצפה כי־היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל־העיר׃	יג	13	And when he came, lo, Eli sat upon his seat by the wayside watching; for his heart trembled for the ark of God. And when the man came into the city, and told it, all the city cried out.
וישמע עלי את־קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי׃	יד	14	And when Eli heard the noise of the crying, he said: 'What meaneth the noise of this tumult?' And the man made haste, and came and told Eli.
ועלי בן־תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות׃	יה	15	Now Eli was ninety and eight years old; and his eyes were set, that he could not see.
ויאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־המערכה ואני מן־המערכה נסתי היום ויאמר מה־היה הדבר בני׃	יו	16	And the man said unto Eli: 'I am he that came out of the army, and I fled to-day out of the army.' And he said: 'How went the matter, my son?'
ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם־שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה׃ פ	יז	17	And he that brought the tidings answered and said: 'Israel is fled before the Philistines, and there hath been also a great slaughter among the people, and thy two sons also, Hophni and Phinehas, are dead, and the ark of God is taken.' {P}
ויהי כהזכירו ׀ את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד ׀ יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה׃	יח	18	And it came to pass, when he made mention of the ark of God, that he fell from off his seat backward by the side of the gate, and his neck broke, and he died; for he was an old man, and heavy. And he had judged Israel forty years.
וכלתו אשת־פינחס הרה ללת ותשמע את־השמעה אל־הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי־נהפכו עליה צריה׃	יט	19	And his daughter-in-law, Phinehas' wife, was with child, near to be delivered; and when she heard the tidings that the ark of God was taken, and that her father-in-law and her husband were dead, she bowed herself and brought forth; for her pains came suddenly upon her.
וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל־תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא־שתה לבה׃	כ	20	And about the time of her death the women that stood by her said unto her: 'Fear not; for thou hast brought forth a son.' But she answered not, neither did she regard it.
ותקרא לנער אי־כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל־הלקח ארון האלהים ואל־חמיה ואישה׃	כא	21	And she named the child Ichabod, saying: 'The glory is departed from Israel'; because the ark of God was taken, and because of her father-in-law and her husband.
ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים׃ פ	כב	22	And she said: 'The glory is departed from Israel; for the ark of God is taken.' {P}

Chapter 5

ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה׃	א	1	Now the Philistines had taken the ark of God, and they brought it from Eben-ezer unto Ashdod.
ויקחו פלשתים את־ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון׃	ב	2	And the Philistines took the ark of God, and brought it into the house of Dagon, and set it by Dagon.
וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את־דגון וישבו אתו למקומו׃	ג	3	And when they of Ashdod arose early on the morrow, behold, Dagon was fallen upon his face to the ground before the ark of Yehovah. And they took Dagon, and set him in his place again.
וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי ׀ כפות ידיו כרתות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו׃	ד	4	And when they arose early on the morrow morning, behold, Dagon was fallen upon his face to the ground before the ark of Yehovah; and the head of Dagon and both the palms of his hands lay cut off upon the threshold; only the trunk of Dagon was left to him.
על־כן לא־ידרכו כהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה׃ ס	ה	5	Therefore neither the priests of Dagon, nor any that come into Dagon's house, tread on the threshold of Dagon in Ashdod unto this day. {P}
ותכבד יד־יהוה אל־האשדודים וישמם ויך אתם בטחרים בעפלים את־אשדוד ואת־גבוליה׃	ו	6	But the hand of Yehovah was heavy upon them of Ashdod, and He destroyed them, and smote them with emerods, even Ashdod and the borders thereof.
ויראו אנשי־אשדוד כי־כן ואמרו לא־ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי־קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃	ז	7	And when the men of Ashdod saw that it was so, they said: 'The ark of the God of Israel shall not abide with us; for His hand is sore upon us, and upon Dagon our god.'
וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את־ארון אלהי ישראל׃ ס	ח	8	They sent therefore and gathered all the lords of the Philistines unto them, and said: 'What shall we do with the ark of the God of Israel?' And they answered: 'Let the ark of the God of Israel be carried about unto Gath.' And they carried the ark of the God of Israel about thither. {S}
ויהי אחרי ׀ הסבו אתו ותהי יד־יהוה ׀ בעיר מהומה גדולה מאד ויך את־אנשי העיר מקטן ועד־גדול וישתרו להם טחרים עפלים׃	ט	9	And it was so, that, after they had carried it about, the hand of Yehovah was against the city with a very great discomfiture; and He smote the men of the city, both small and great, and emerods broke out upon them.
וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את־ארון אלהי ישראל להמיתני ואת־עמי׃	י	10	So they sent the ark of God to Ekron. And it came to pass, as the ark of God came to Ekron, that the Ekronites cried out, saying: 'They have brought about the ark of the God of Israel to us, to slay us and our people.'
וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא־ימית אתי ואת־עמי כי־היתה מהומת־מות בכל־העיר כבדה מאד יד האלהים שם׃	יא	11	They sent therefore and gathered together all the lords of the Philistines, and they said: 'Send away the ark of the God of Israel, and let it go back to its own place, that it slay us not, and our people'; for there was a deadly discomfiture throughout all the city; the hand of God was very heavy there.
והאנשים אשר לא־מתו הכו בטחרים בעפלים ותעל שועת העיר השמים׃	יב	12	And the men that died not were smitten with the emerods; and the cry of the city went up to heaven. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 6

ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים׃	א	1	And the ark of Yehovah was in the country of the Philistines seven months.
ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה־נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו׃	ב	2	And the Philistines called for the priests and the diviners, saying: 'What shall we do with the ark of Yehovah? declare unto us wherewith we shall send it to its place.' {S}
ויאמרו אם־משלחים את־ארון אלהי ישראל אל־תשלחו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא־תסור ידו מכם׃	ג	3	And they said: 'If ye send away the ark of the God of Israel, send it not empty; but in any wise return Him a guilt-offering; then ye shall be healed, and it shall be known to you why His hand is not removed from you.'
ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה טחרי עפלי זהב וחמשה עכברי זהב כי־מגפה אחת לכלם ולסרניכם׃	ד	4	Then said they: 'What shall be the guilt-offering which we shall return to Him?' And they said: 'Five golden emerods, and five golden mice, according to the number of the lords of the Philistines; for one plague was on you all, and on your lords.
ועשיתם צלמי טחריכם עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את־הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את־ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם׃	ה	5	Wherefore ye shall make images of your emerods, and images of your mice that mar the land; and ye shall give glory unto the God of Israel; peradventure He will lighten His hand from off you, and from off your gods, and from off your land.
ולמה תכבדו את־לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את־לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו׃	ו	6	Wherefore then do ye harden your hearts, as the Egyptians and Pharaoh hardened their hearts? when He had wrought among them, did they not let the people go, and they departed?
ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא־עלה עליהם על ואסרתם את־הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה׃	ז	7	Now therefore take and prepare you a new cart, and two milch kine, on which there hath come no yoke, and tie the kine to the cart, and bring their calves home from them.
ולקחתם את־ארון יהוה ונתתם אתו אל־העגלה ואת ׀ כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך׃	ח	8	And take the ark of Yehovah, and lay it upon the cart; and put the jewels of gold, which ye return Him for a guilt-offering, in a coffer by the side thereof; and send it away, that it may go.
וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו׃	ט	9	And see, if it goeth up by the way of its own border to Beth-shemesh, then He hath done us this great evil; but if not, then we shall know that it is not His hand that smote us; it was a chance that happened to us.'
ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית׃	י	10	And the men did so; and took two milch kine, and tied them to the cart, and shut up their calves at home.
וישמו את־ארון יהוה אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם׃	יא	11	And they put the ark of Yehovah upon the cart, and the coffer with the mice of gold and the images of their emerods.
וישרנה הפרות בדרך על־דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא־סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד־גבול בית שמש׃	יב	12	And the kine took the straight way by the way to Beth-shemesh; they went along the highway, lowing as they went, and turned not aside to the right hand or to the left; and the lords of the Philistines went after them unto the border of Beth-shemesh.
ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק וישאו את־עיניהם ויראו את־הארון וישמחו לראות׃	יג	13	And they of Beth-shemesh were reaping their wheat harvest in the valley; and they lifted up their eyes, and saw the ark, and rejoiced to see it.
והעגלה באה אל־שדה יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות העלו עלה ליהוה׃ ס	יד	14	And the cart came into the field of Joshua the Beth-shemite, and stood there, where there was a great stone; and they cleaved the wood of the cart, and offered up the kine for a burnt-offering unto Yehovah. {S}
והלוים הורידו ׀ את־ארון יהוה ואת־הארגז אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב וישמו אל־האבן הגדולה ואנשי בית־שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה׃	יה	15	And the Levites took down the ark of Yehovah, and the coffer that was with it, wherein the jewels of gold were, and put them on the great stone; and the men of Beth-shemesh offered burnt-offerings and sacrificed sacrifices the same day unto Yehovah.
וחמשה סרני־פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא׃ ס	יו	16	And when the five lords of the Philistines had seen it, they returned to Ekron the same day. {S}
ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד׃ ס	יז	17	And these are the golden emerods which the Philistines returned for a guilt-offering unto Yehovah: for Ashdod one, for Gaza one, for Ashkelon one, for Gath one, for Ekron one;
ועכברי הזהב מספר כל־ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד ׀ אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון יהוה עד היום הזה בשדה יהושע בית־השמשי׃	יח	18	and the golden mice, according to the number of all the cities of the Philistines belonging to the five lords, both of fortified cities and of country villages, even unto Abel by the great stone, whereon they set down the ark of Yehovah, which stone remaineth unto this day in the field of Joshua the Beth-shemite.
ויך באנשי בית־שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי־הכה יהוה בעם מכה גדולה	יט	19	And He smote of the men of Beth-shemesh, because they had gazed upon the ark of Yehovah, even He smote of the people seventy men, and fifty thousand men; and the people mourned, because Yehovah had smitten the people with a great slaughter.
ויאמרו אנשי בית־שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל־מי יעלה מעלינו׃ ס	כ	20	And the men of Beth-shemesh said: 'Who is able to stand before Yehovah, this holy God? and to whom shall it go up from us?'
וישלחו מלאכים אל־יושבי קרית־יערים לאמר השבו פלשתים את־ארון יהוה רדו העלו אתו אליכם׃	כא	21	And they sent messengers to the inhabitants of Kiriath-jearim, saying: 'The Philistines have brought back the ark of Yehovah; come ye down, and fetch it up to you.'

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 7

ויבאו אנשי ׀ קרית יערים ויעלו את־ארון יהוה ויבאו אתו אל־בית אבינדב בגבעה ואת־אלעזר בנו קדשו לשמר את־ארון יהוה׃ פ	א	1	And the men of Kiriath-jearim came, and fetched up the ark of Yehovah, and brought it into the house of Abinadab in the hill, and sanctified Eleazar his son to keep the ark of Yehovah. {P}
ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל־בית ישראל אחרי יהוה׃ ס	ב	2	And it came to pass, from the day that the ark abode in Kiriath-jearim, that the time was long; for it was twenty years; and all the house of Israel yearned after Yehovah. {S}
ויאמר שמואל אל־כל־בית ישראל לאמר אם־בכל־לבבכם אתם שבים אל־יהוה הסירו את־אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל־יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים׃	ג	3	And Samuel spoke unto all the house of Israel, saying: 'If ye do return unto Yehovah with all your heart, then put away the foreign gods and the Ashtaroth from among you, and direct your hearts unto Yehovah, and serve Him only; and He will deliver you out of the hand of the Philistines.'
ויסירו בני ישראל את־הבעלים ואת־העשתרת ויעבדו את־יהוה לבדו׃ פ	ד	4	Then the children of Israel did put away the Baalim and the Ashtaroth, and served Yehovah only. {P}
ויאמר שמואל קבצו את־כל־ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל־יהוה׃	ה	5	And Samuel said: 'Gather all Israel to Mizpah, and I will pray for you unto Yehovah.'
ויקבצו המצפתה וישאבו־מים וישפכו ׀ לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את־בני ישראל במצפה׃	ו	6	And they gathered together to Mizpah, and drew water, and poured it out before Yehovah, and fasted on that day, and said there: 'We have sinned against Yehovah.' And Samuel judged the children of Israel in Mizpah.
וישמעו פלשתים כי־התקבצו בני־ישראל המצפתה ויעלו סרני־פלשתים אל־ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים׃	ז	7	And when the Philistines heard that the children of Israel were gathered together to Mizpah, the lords of the Philistines went up against Israel. And when the children of Israel heard it, they were afraid of the Philistines.
ויאמרו בני־ישראל אל־שמואל אל־תחרש ממנו מזעק אל־יהוה אלהינו וישענו מיד פלשתים׃	ח	8	And the children of Israel said to Samuel: 'Cease not to cry unto Yehovah our God for us, that He save us out of the hand of the Philistines.'
ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו ויעלה עולה כליל ליהוה ויזעק שמואל אל־יהוה בעד ישראל ויענהו יהוה׃	ט	9	And Samuel took a sucking lamb, and offered it for a whole burnt-offering unto Yehovah; and Samuel cried unto Yehovah for Israel; and Yehovah answered him.
ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם יהוה ׀ בקול־גדול ביום ההוא על־פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל׃	י	10	And as Samuel was offering up the burnt-offering, the Philistines drew near to battle against Israel; but Yehovah thundered with a great thunder on that day upon the Philistines, and discomfited them; and they were smitten down before Israel.
ויצאו אנשי ישראל מן־המצפה וירדפו את־פלשתים ויכום עד־מתחת לבית כר׃	יא	11	And the men of Israel went out of Mizpah, and pursued the Philistines, and smote them, until they came under Beth-car.
ויקח שמואל אבן אחת וישם בין־המצפה ובין השן ויקרא את־שמה אבן העזר ויאמר עד־הנה עזרנו יהוה׃	יב	12	Then Samuel took a stone, and set it between Mizpah and Shen, and called the name of it Eben-ezer, saying: 'Hitherto hath Yehovah helped us.'
ויכנעו הפלשתים ולא־יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד־יהוה בפלשתים כל ימי שמואל׃	יג	13	So the Philistines were subdued, and they came no more within the border of Israel; and the hand of Yehovah was against the Philistines all the days of Samuel.
ותשבנה הערים אשר לקחו־פלשתים מאת ישראל ׀ לישראל מעקרון ועד־גת ואת־גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי׃	יד	14	And the cities which the Philistines had taken from Israel were restored to Israel, from Ekron even unto Gath; and the border thereof did Israel deliver out of the hand of the Philistines. And there was peace between Israel and the Amorites.
וישפט שמואל את־ישראל כל ימי חייו׃	יה	15	And Samuel judged Israel all the days of his life.
והלך מדי שנה בשנה וסבב בית־אל והגלגל והמצפה ושפט את־ישראל את כל־המקומות האלה׃	יו	16	And he went from year to year in circuit to Beth-el, and Gilgal, and Mizpah; and he judged Israel in all those places.
ותשבתו הרמתה כי־שם ביתו ושם שפט את־ישראל ויבן־שם מזבח ליהוה׃ פ	יז	17	And his return was to Ramah, for there was his house; and there he judged Israel; and he built there an altar unto Yehovah. {P}

Chapter 8

ויהי כאשר זקן שמואל וישם את־בניו שפטים לישראל׃	א	1	And it came to pass, when Samuel was old, that he made his sons judges over Israel.
ויהי שם־בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע׃	ב	2	Now the name of his first-born was Joel; and the name of his second, Abijah; they were judges in Beer-sheba.
ולא־הלכו בניו בדרכיו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו־שחד ויטו משפט׃ פ	ג	3	And his sons walked not in his ways, but turned aside after lucre, and took bribes, and perverted justice. {P}
ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל־שמואל הרמתה׃	ד	4	Then all the elders of Israel gathered themselves together, and came to Samuel unto Ramah.
ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה־לנו מלך לשפטנו ככל־הגוים׃	ה	5	And they said unto him: 'Behold, thou art old, and thy sons walk not in thy ways; now make us a king to judge us like all the nations.'
וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה־לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל־יהוה׃ פ	ו	6	But the thing displeased Samuel, when they said: 'Give us a king to judge us.' And Samuel prayed unto Yehovah. {P}
ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקול העם לכל אשר־יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי־אתי מאסו ממלך עליהם׃	ז	7	And Yehovah said unto Samuel: 'Hearken unto the voice of the people in all that they say unto thee; for they have not rejected thee, but they have rejected Me, that I should not be king over them.
ככל־המעשים אשר־עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד־היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם־לך׃	ח	8	According to all the works which they have done since the day that I brought them up out of Egypt even unto this day, in that they have forsaken Me, and served other gods, so do they also unto thee.
ועתה שמע בקולם אך כי־העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם׃ ס	ט	9	Now therefore hearken unto their voice; howbeit thou shalt earnestly forewarn them, and shalt declare unto them the manner of the king that shall reign over them.' {S}
ויאמר שמואל את כל־דברי יהוה אל־העם השאלים מאתו מלך׃ ס	י	10	And Samuel told all the words of Yehovah unto the people that asked of him a king. {S}
ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את־בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃	יא	11	And he said: 'This will be the manner of the king that shall reign over you: he will take your sons, and appoint them unto him, for his chariots, and to be his horsemen; and they shall run before his chariots.
ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי־מלחמתו וכלי רכבו׃	יב	12	And he will appoint them unto him for captains of thousands, and captains of fifties; and to plow his ground, and to reap his harvest, and to make his instruments of war, and the instruments of his chariots.
ואת־בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃	יג	13	And he will take your daughters to be perfumers, and to be cooks, and to be bakers.
ואת־שדותיכם ואת־כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו׃	יד	14	And he will take your fields, and your vineyards, and your oliveyards, even the best of them, and give them to his servants.
וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו׃	יה	15	And he will take the tenth of your seed, and of your vineyards, and give to his officers, and to his servants.
ואת־עבדיכם ואת־שפחותיכם ואת־בחוריכם הטובים ואת־חמוריכם יקח ועשה למלאכתו׃	יו	16	And he will take your men-servants, and your maid-servants, and your goodliest young men, and your asses, and put them to his work.
צאנכם יעשר ואתם תהיו־לו לעבדים׃	יז	17	He will take the tenth of your flocks; and ye shall be his servants.
וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא־יענה יהוה אתכם ביום ההוא׃	יח	18	And ye shall cry out in that day because of your king whom ye shall have chosen you; and Yehovah will not answer you in that day.'
וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם־מלך יהיה עלינו׃	יט	19	But the people refused to hearken unto the voice of Samuel; and they said: 'Nay; but there shall be a king over us;
והיינו גם־אנחנו ככל־הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את־מלחמתנו׃	כ	20	that we also may be like all the nations; and that our king may judge us, and go out before us, and fight our battles.'
וישמע שמואל את כל־דברי העם וידברם באזני יהוה׃ פ	כא	21	And Samuel heard all the words of the people, and he spoke them in the ears of Yehovah. {P}
ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל־אנשי ישראל לכו איש לעירו׃ פ	כב	22	And Yehovah said to Samuel: 'Hearken unto their voice, and make them a king.' And Samuel said unto the men of Israel: 'Go ye every man unto his city.' {P}

Chapter 9

ויהי־איש מבנימין מבן־ימין ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח בן־איש ימיני גבור חיל׃	א	1	Now there was a man of Benjamin, whose name was Kish, the son of Abiel, the son of Zeror, the son of Becorath, the son of Aphiah, the son of a Benjamite, a mighty man of valour.
ולו־היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל־העם׃	ב	2	And he had a son, whose name was Saul, young and goodly, and there was not among the children of Israel a goodlier person than he: from his shoulders and upward he was higher than any of the people.
ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל־שאול בנו קח־נא אתך את־אחד מהנערים וקום לך בקש את־האתנת׃	ג	3	Now the asses of Kish Saul's father were lost. And Kish said to Saul his son: 'Take now one of the servants with thee, and arise, go seek the asses.'
ויעבר בהר־אפרים ויעבר בארץ־שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ־שעלים ואין ויעבר בארץ־ימיני ולא מצאו׃	ד	4	And he passed through the hill-country of Ephraim, and passed through the land of Shalishah, but they found them not; then they passed through the land of Shaalim, and there they were not; and he passed through the land of the Benjamites, but they found them not.
המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לכה ונשובה פן־יחדל אבי מן־האתנות ודאג לנו׃	ה	5	When they were come to the land of Zuph, Saul said to his servant that was with him: 'Come and let us return; lest my father leave caring for the asses, and become anxious concerning us.'
ויאמר לו הנה־נא איש־אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר־ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את־דרכנו אשר־הלכנו עליה׃	ו	6	And he said unto him: 'Behold now, there is in this city a man of God, and he is a man that is held in honour; all that he saith cometh surely to pass; now let us go thither; peradventure he can tell us concerning our journey whereon we go.'
ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה־נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש האלהים מה אתנו׃	ז	7	Then said Saul to his servant: 'But, behold, if we go, what shall we bring the man? for the bread is spent in our vessels, and there is not a present to bring to the man of God; what have we?'
ויסף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את־דרכנו׃	ח	8	And the servant answered Saul again, and said: 'Behold, I have in my hand the fourth part of a shekel of silver, that will I give to the man of God, to tell us our way.'--
לפנים ׀ בישראל כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד־הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה׃	ט	9	Beforetime in Israel, when a man went to inquire of God, thus he said: 'Come and let us go to the seer'; for he that is now called a prophet was beforetime called a seer.--
ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה ׀ נלכה וילכו אל־העיר אשר־שם איש האלהים׃	י	10	Then said Saul to his servant: 'Well said; come, let us go.' So they went unto the city where the man of God was.
המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה׃	יא	11	As they went up the ascent to the city, they found young maidens going out to draw water, and said unto them: 'Is the seer here?'
ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר ׀ עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה׃	יב	12	And they answered them, and said: 'He is; behold, he is before thee; make haste now, for he is come to-day into the city; for the people have a sacrifice to-day in the high place.
כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא־יאכל העם עד־באו כי־הוא יברך הזבח אחרי־כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי־אתו כהיום תמצאון אתו׃	יג	13	As soon as ye are come into the city, ye shall straightway find him, before he go up to the high place to eat; for the people will not eat until he come, because he doth bless the sacrifice; and afterwards they eat that are bidden. Now therefore get you up; for at this time ye shall find him.'
ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה׃ ס	יד	14	And they went up to the city; and as they came within the city, behold, Samuel came out toward them, to go up to the high place. {S}
ויהוה גלה את־אזן שמואל יום אחד לפני בוא־שאול לאמר׃	יה	15	Now Yehovah had revealed unto Samuel a day before Saul came, saying:
כעת ׀ מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל והושיע את־עמי מיד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צעקתו אלי׃	יו	16	'To-morrow about this time I will send thee a man out of the land of Benjamin, and thou shalt anoint him to be prince over My people Israel, and he shall save My people out of the hand of the Philistines; for I have looked upon My people, because their cry is come unto Me.'
ושמואל ראה את־שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי׃	יז	17	And when Samuel saw Saul, Yehovah spoke unto him: 'Behold the man of whom I said unto thee: This same shall have authority over My people.'
ויגש שאול את־שמואל בתוך השער ויאמר הגידה־נא לי אי־זה בית הראה׃	יח	18	Then Saul drew near to Samuel in the gate, and said: 'Tell me, I pray thee, where the seer's house is.'
ויען שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך׃	יט	19	And Samuel answered Saul, and said: 'I am the seer; go up before me unto the high place, for ye shall eat with me to-day; and in the morning I will let thee go, and will tell thee all that is in thy heart.
ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל־תשם את־לבך להם כי נמצאו ולמי כל־חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך׃ ס	כ	20	And as for thine asses that were lost three days ago, set not thy mind on them; for they are found. And on whom is all the desire of Israel? Is it not on thee, and on all thy father's house?' {S}
ויען שאול ויאמר הלוא בן־ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל־משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה׃ ס	כא	21	And Saul answered and said: 'Am not I a Benjamite, of the smallest of the tribes of Israel? and my family the least of all the families of the tribe of Benjamin? wherefore then speakest thou to me after this manner?' {S}
ויקח שמואל את־שאול ואת־נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשים איש׃	כב	22	And Samuel took Saul and his servant, and brought them into the chamber, and made them sit in the chiefest place among them that were bidden, who were about thirty persons.
ויאמר שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך׃	כג	23	And Samuel said unto the cook: 'Bring the portion which I gave thee, of which I said unto thee: Set it by thee.'
וירם הטבח את־השוק והעליה וישם ׀ לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכל כי למועד שמור־לך לאמר העם ׀ קראתי ויאכל שאול עם־שמואל ביום ההוא׃	כד	24	And the cook took up the thigh, and that which was upon it, and set it before Saul. And [Samuel] said: 'Behold that which hath been reserved! set it before thee and eat; because unto the appointed time hath it been kept for thee, for I said: I have invited the people.' So Saul did eat with Samuel that day.
וירדו מהבמה העיר וידבר עם־שאול על־הגג׃	כה	25	And when they were come down from the high place into the city, he spoke with Saul upon the housetop.
וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול הגגה הגג לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה׃	כו	26	And they arose early; and it came to pass about the break of day, that Samuel called to Saul on the housetop, saying: 'Up, that I may send thee away.' And Saul arose, and they went out both of them, he and Samuel, abroad.
המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים׃ פ	כז	27	As they were going down at the end of the city, Samuel said to Saul: 'Bid the servant pass on before us--and he passed on--but stand thou still at this time, that I may cause thee to hear the word of God.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 10

ויקח שמואל את־פך השמן ויצק על־ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי־משחך יהוה על־נחלתו לנגיד׃	א	1	Then Samuel took the vial of oil, and poured it upon his head, and kissed him, and said: 'Is it not that Yehovah hath anointed thee to be prince over His inheritance?
בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם־קברת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את־דברי האתנות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני׃	ב	2	When thou art departed from me to-day, then thou shalt find two men by the tomb of Rachel, in the border of Benjamin at Zelzah; and they will say unto thee: The asses which thou wentest to seek are found; and, lo, thy father hath left off caring for the asses, and is anxious concerning you, saying: What shall I do for my son?
וחלפת משם והלאה ובאת עד־אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל־האלהים בית־אל אחד נשא ׀ שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל־יין׃	ג	3	Then shalt thou go on forward from thence, and thou shalt come to the terebinth of Tabor, and there shall meet thee there three men going up to God to Beth-el, one carrying three kids, and another carrying three loaves of bread, and another carrying a bottle of wine.
ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי־לחם ולקחת מידם׃	ד	4	And they will salute thee, and give thee two cakes of bread; which thou shalt receive of their hand.
אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר־שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים׃	ה	5	After that thou shalt come to the hill of God, where is the garrison of the Philistines; and it shall come to pass, when thou art come thither to the city, that thou shalt meet a band of prophets coming down from the high place with a psaltery, and a timbrel, and a pipe, and a harp, before them; and they will be prophesying.
וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר׃	ו	6	And the spirit of Yehovah will come mightily upon thee, and thou shalt prophesy with them, and shalt be turned into another man.
והיה כי תבאנה תבאינה האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך׃	ז	7	And let it be, when these signs are come unto thee, that thou do as thy hand shall find; for God is with thee.
וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד־בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה׃	ח	8	And thou shalt go down before me to Gilgal; and, behold, I will come down unto thee, to offer burnt-offerings, and to sacrifice sacrifices of peace-offerings; seven days shalt thou tarry, till I come unto thee, and tell thee what thou shalt do.'
והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך־לו אלהים לב אחר ויבאו כל־האתות האלה ביום ההוא׃ ס	ט	9	And it was so, that when he had turned his back to go from Samuel, God gave him another heart; and all those signs came to pass that day. {S}
ויבאו שם הגבעתה והנה חבל־נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם׃	י	10	And when they came thither to the hill, behold, a band of prophets met him; and the spirit of God came mightily upon him, and he prophesied among them.
ויהי כל־יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם־נבאים נבא ויאמר העם איש אל־רעהו מה־זה היה לבן־קיש הגם שאול בנביאים׃	יא	11	And it came to pass, when all that knew him beforetime saw that, behold, he prophesied with the prophets, {S} then the people said one to another: 'What is this that is come unto the son of Kish? Is Saul also among the prophets?'
ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על־כן היתה למשל הגם שאול בנבאים׃	יב	12	And one of the same place answered and said: 'And who is their father?' Therefore it became a proverb: 'Is Saul also among the prophets?'
ויכל מהתנבות ויבא הבמה׃	יג	13	And when he had made an end of prophesying, he came to the high place.
ויאמר דוד שאול אליו ואל־נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את־האתנות ונראה כי־אין ונבוא אל־שמואל׃	יד	14	And Saul's uncle said unto him and to his servant: 'Whither went ye?' And he said: 'To seek the asses; and when we saw that they were not found, we came to Samuel.'
ויאמר דוד שאול הגידה־נא לי מה־אמר לכם שמואל׃	יה	15	And Saul's uncle said: 'Tell me, I pray thee, what Samuel said unto you.'
ויאמר שאול אל־דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת־דבר המלוכה לא־הגיד לו אשר אמר שמואל׃ פ	יו	16	And Saul said unto his uncle: 'He told us plainly that the asses were found.' But concerning the matter of the kingdom, whereof Samuel spoke, he told him not. {P}
ויצעק שמואל את־העם אל־יהוה המצפה׃	יז	17	And Samuel called the people together unto Yehovah to Mizpah.
ויאמר ׀ אל־בני ישראל פכה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את־ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל־הממלכות הלחצים אתכם׃	יח	18	And he said unto the children of Israel: {P} 'Thus saith Yehovah, the God of Israel: I brought up Israel out of Egypt, and I delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of all the kingdoms that oppressed you.
ואתם היום מאסתם את־אלהיכם אשר־הוא מושיע לכם מכל־רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי־מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם׃	יט	19	But ye have this day rejected your God, who Himself saveth you out of all your calamities and your distresses; and ye have said unto Him: Nay, but set a king over us. Now therefore present yourselves before Yehovah by your tribes, and by your thousands.'
ויקרב שמואל את כל־שבטי ישראל וילכד שבט בנימן׃	כ	20	So Samuel brought all the tribes of Israel near, and the tribe of Benjamin was taken.
ויקרב את־שבט בנימן למשפחתיו למשפחתו ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן־קיש ויבקשהו ולא נמצא׃	כא	21	And he brought the tribe of Benjamin near by their families, and the family of the Matrites was taken; and Saul the son of Kish was taken; but when they sought him, he could not be found.
וישאלו־עוד ביהוה הבא עוד הלם איש ס ויאמר יהוה הנה־הוא נחבא אל־הכלים׃	כב	22	Therefore they asked of Yehovah further: 'Is there yet a man come hither?' {S} And Yehovah answered: 'Behold, he hath hid himself among the baggage.'
וירצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל־העם משכמו ומעלה׃	כג	23	And they ran and fetched him thence; and when he stood among the people, he was higher than any of the people from his shoulders and upward.
ויאמר שמואל אל־כל־העם הראיתם אשר בחר־בו יהוה כי אין כמהו בכל־העם וירעו כל־העם ויאמרו יחי המלך׃ פ	כד	24	And Samuel said to all the people: 'See ye him whom Yehovah hath chosen, that there is none like him among all the people?' And all the people shouted, and said: 'Long live the king.' {S}
וידבר שמואל אל־העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני יהוה וישלח שמואל את־כל־העם איש לביתו׃	כה	25	Then Samuel told the people the manner of the kingdom, and wrote it in a book, and laid it up before Yehovah. And Samuel sent all the people away, every man to his house.
וגם־שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר־נגע אלהים בלבם׃	כו	26	And Saul also went to his house to Gibeah; and there went with him the men of valour, whose hearts God had touched.
ובני בליעל אמרו מה־ישענו זה ויבזהו ולא־הביאו לו מנחה ויהי כמחריש׃ פ	כז	27	But certain base fellows said: 'How shall this man save us?' And they despised him, and brought him no present. But he was as one that held his peace. {P}

Chapter 11

ויעל נחש העמוני ויחן על־יבש גלעד ויאמרו כל־אנשי יביש אל־נחש כרת־לנו ברית ונעבדך׃	א	1	Then Nahash the Ammonite came up, and encamped against Jabesh-gilead; and all the men of Jabesh said unto Nahash: 'Make a covenant with us, and we will serve thee.'
ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל־עין ימין ושמתיה חרפה על־כל־ישראל׃	ב	2	And Nahash the Ammonite said unto them: 'On this condition will I make it with you, that all your right eyes be put out; and I will lay it for a reproach upon all Israel.'
ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם־אין מושיע אתנו ויצאנו אליך׃	ג	3	And the elders of Jabesh said unto him: 'Give us seven days' respite, that we may send messengers unto all the borders of Israel; and then, if there be none to deliver us, we will come out to thee.'
ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל־העם את־קולם ויבכו׃	ד	4	Then came the messengers to Gibeath-shaul, and spoke these words in the ears of the people; and all the people lifted up their voice, and wept.
והנה שאול בא אחרי הבקר מן־השדה ויאמר שאול מה־לעם כי יבכו ויספרו־לו את־דברי אנשי יביש׃	ה	5	And, behold, Saul came following the oxen out of the field; and Saul said: 'What aileth the people that they weep?' And they told him the words of the men of Jabesh.
ותצלח רוח־אלהים על־שאול כשמעו בשמעו את־הדברים האלה ויחר אפו מאד׃	ו	6	And the spirit of God came mightily upon Saul when he heard those words, and his anger was kindled greatly.
ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל־גבול ישראל ביד המלאכים ׀ לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד־יהוה על־העם ויצאו כאיש אחד׃	ז	7	And he took a yoke of oxen, and cut them in pieces, and sent them throughout all the borders of Israel by the hand of messengers, saying: 'Whosoever cometh not forth after Saul and after Samuel, so shall it be done unto his oxen.' And the dread of Yehovah fell on the people, and they came out as one man.
ויפקדם בבזק ויהיו בני־ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף׃	ח	8	And he numbered them in Bezek; and the children of Israel were three hundred thousand, and the men of Judah thirty thousand.
ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה־לכם תשועה כחם בחם השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו׃	ט	9	And they said unto the messengers that came: 'Thus shall ye say unto the men of Jabesh-gilead: To-morrow, by the time the sun is hot, ye shall have deliverance.' And the messengers came and told the men of Jabesh; and they were glad.
ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל־הטוב בעיניכם׃ ס	י	10	And the men of Jabesh said: 'To-morrow we will come out unto you, and ye shall do with us all that seemeth good unto you.' {S}
ויהי ממחרת וישם שאול את־העם שלשה ראשים ויבאו בתוך־המחנה באשמרת הבקר ויכו את־עמון עד־חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו־בם שנים יחד׃	יא	11	And it was so on the morrow, that Saul put the people in three companies; and they came into the midst of the camp in the morning watch, and smote the Ammonites until the heat of the day; and it came to pass, that they that remained were scattered, so that two of them were not left together.
ויאמר העם אל־שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם׃	יב	12	And the people said unto Samuel: 'Who is he that said: Shall Saul reign over us? bring the men, that we may put them to death.'
ויאמר שאול לא־יומת איש ביום הזה כי היום עשה־יהוה תשועה בישראל׃ ס	יג	13	And Saul said: 'There shall not a man be put to death this day; for to-day Yehovah hath wrought deliverance in Israel.'
ויאמר שמואל אל־העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה׃	יד	14	Then said Samuel to the people: 'Come and let us go to Gilgal, and renew the kingdom there.'
וילכו כל־העם הגלגל וימלכו שם את־שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו־שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל־אנשי ישראל עד־מאד׃ פ	יה	15	And all the people went to Gilgal; and there they made Saul king before Yehovah in Gilgal; and there they sacrificed sacrifices of peace-offerings before Yehovah; and there Saul and all the men of Israel rejoiced greatly. {P}

Chapter 12

ויאמר שמואל אל־כל־ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר־אמרתם לי ואמליך עליכם מלך׃	א	1	And Samuel said unto all Israel: 'Behold, I have hearkened unto your voice in all that ye said unto me, and have made a king over you.
ועתה הנה המלך ׀ מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד־היום הזה׃	ב	2	And now, behold, the king walketh before you; and I am old and grayheaded; and, behold, my sons are with you; and I have walked before you from my youth unto this day.
הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את־שור ׀ מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם׃	ג	3	Here I am; witness against me before Yehovah, and before His anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? or whom have I oppressed? or of whose hand have I taken a ransom to blind mine eyes therewith? and I will restore it you.'
ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא־לקחת מיד־איש מאומה׃	ד	4	And they said: 'Thou hast not defrauded us, nor oppressed us, neither hast thou taken aught of any man's hand.'
ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד׃ פ	ה	5	And he said unto them: 'Yehovah is witness against you, and His anointed is witness this day, that ye have not found aught in my hand.' And they said: 'He is witness.' {P}
ויאמר שמואל אל־העם יהוה אשר עשה את־משה ואת־אהרן ואשר העלה את־אבתיכם מארץ מצרים׃	ו	6	And Samuel said unto the people: 'It is Yehovah that made Moses and Aaron, and that brought your fathers up out of the land of Egypt.
ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה את כל־צדקות יהוה אשר־עשה אתכם ואת־אבותיכם׃	ז	7	Now therefore stand still, that I may plead with you before Yehovah concerning all the righteous acts of Yehovah, which He did to you and to your fathers.
כאשר־בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל־יהוה וישלח יהוה את־משה ואת־אהרן ויוציאו את־אבתיכם ממצרים וישבום במקום הזה׃	ח	8	When Jacob was come into Egypt, then your fathers cried unto Yehovah, and Yehovah sent Moses and Aaron, who brought forth your fathers out of Egypt, and they were made to dwell in this place.
וישכחו את־יהוה אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר־צבא חצור וביד־פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם׃	ט	9	But they forgot Yehovah their God, and He gave them over into the hand of Sisera, captain of the host of Hazor, and into the hand of the Philistines, and into the hand of the king of Moab, and they fought against them.
ויזעקו אל־יהוה ויאמרו ויאמר חטאנו כי עזבנו את־יהוה ונעבד את־הבעלים ואת־העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך׃	י	10	And they cried unto Yehovah, and said: We have sinned, because we have forsaken Yehovah, and have served the Baalim and the Ashtaroth; but now deliver us out of the hand of our enemies, and we will serve Thee.
וישלח יהוה את־ירבעל ואת־בדן ואת־יפתח ואת־שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח׃	יא	11	And Yehovah sent Jerubbaal, and Bedan, and Jephthah, and Samuel, and delivered you out of the hand of your enemies on every side, and ye dwelt in safety.
ותראו כי־נחש מלך בני־עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי־מלך ימלך עלינו ויהוה אלהיכם מלככם׃	יב	12	And when ye saw that Nahash the king of the children of Ammon came against you, ye said unto me: Nay, but a king shall reign over us; when Yehovah your God was your king.
ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן יהוה עליכם מלך׃	יג	13	Now therefore behold the king whom ye have chosen, and whom ye have asked for; and, behold, Yehovah hath set a king over you.
אם־תיראו את־יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקלו ולא תמרו את־פי יהוה והיתם גם־אתם וגם־המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם׃	יד	14	If ye will fear Yehovah, and serve Him, and hearken unto His voice, and not rebel against the commandment of Yehovah, and both ye and also the king that reigneth over you be followers of Yehovah your God--;
ואם־לא תשמעו בקול יהוה ומריתם את־פי יהוה והיתה יד־יהוה בכם ובאבתיכם׃	יה	15	but if ye will not hearken unto the voice of Yehovah, but rebel against the commandment of Yehovah, then shall the hand of Yehovah be against you, and against your fathers.
גם־עתה התיצבו וראו את־הדבר הגדול הזה אשר יהוה עשה לעיניכם׃	יו	16	Now therefore stand still and see this great thing, which Yehovah will do before your eyes.
הלוא קציר־חטים היום אקרא אל־יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי־רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך׃ ס	יז	17	Is it not wheat harvest to-day? I will call unto Yehovah, that He may send thunder and rain; and ye shall know and see that your wickedness is great, which ye have done in the sight of Yehovah, in asking you a king.' {S}
ויקרא שמואל אל־יהוה ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל־העם מאד את־יהוה ואת־שמואל׃	יח	18	So Samuel called unto Yehovah; and Yehovah sent thunder and rain that day; and all the people greatly feared Yehovah and Samuel.
ויאמרו כל־העם אל־שמואל התפלל בעד־עבדיך אל־יהוה אלהיך ואל־נמות כי־יספנו על־כל־חטאתינו רעה לשאל לנו מלך׃ ס	יט	19	And all the people said unto Samuel: 'Pray for thy servants unto Yehovah thy God, that we die not; for we have added unto all our sins this evil, to ask us a king.'
ויאמר שמואל אל־העם אל־תיראו אתם עשיתם את כל־הרעה הזאת אך אל־תסורו מאחרי יהוה ועבדתם את־יהוה בכל־לבבכם׃	כ	20	And Samuel said unto the people: 'Fear not; ye have indeed done all this evil; yet turn not aside from following Yehovah, but serve Yehovah with all your heart;
ולא תסורו כי ׀ אחרי התהו אשר לא־יועילו ולא יצילו כי־תהו המה׃	כא	21	and turn ye not aside; for then should ye go after vain things which cannot profit nor deliver, for they are vain.
כי לא־יטש יהוה את־עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם׃	כב	22	For Yehovah will not forsake His people for His great name's sake; because it hath pleased Yehovah to make you a people unto Himself.
גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה׃	כג	23	Moreover as for me, far be it from me that I should sin against Yehovah in ceasing to pray for you; but I will instruct you in the good and the right way.
אך ׀ יראו את־יהוה ועבדתם אתו באמת בכל־לבבכם כי ראו את אשר־הגדל עמכם׃	כד	24	Only fear Yehovah, and serve Him in truth with all your heart; for consider how great things He hath done for you.
ואם־הרע תרעו גם־אתם גם־מלככם תספו׃ פ	כה	25	But if ye shall still do wickedly, ye shall be swept away, both ye and your king.' {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 13

בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל׃	א	1	Saul was ---- years old when he began to reign; and two years he reigned over Israel.
ויבחר־לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם־שאול אלפים במכמש ובהר בית־אל ואלף היו עם־יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו׃	ב	2	And Saul chose him three thousand men of Israel; whereof two thousand were with Saul in Michmas and in the mount of Beth-el, and a thousand were with Jonathan in Gibeath-benjamin; and the rest of the people he sent every man to his tent.
ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל־הארץ לאמר ישמעו העברים׃	ג	3	And Jonathan smote the garrison of the Philistines that was in Geba, and the Philistines heard of it. And Saul blew the horn throughout all the land, saying: 'Let the Hebrews hear.'
וכל־ישראל שמעו לאמר הכה שאול את־נציב פלשתים וגם־נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל׃	ד	4	And all Israel heard say that Saul had smitten the garrison of the Philistines, and that Israel also had made himself odious with the Philistines. And the people were gathered together after Saul to Gilgal.
ופלשתים נאספו ׀ להלחם עם־ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על־שפת־הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און׃	ה	5	And the Philistines assembled themselves together to fight with Israel, thirty thousand chariots, and six thousand horsemen, and people as the sand which is on the sea-shore in multitude; and they came up, and pitched in Michmas, eastward of Beth-aven.
ואיש ישראל ראו כי צר־לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות׃	ו	6	When the men of Israel saw that they were in a strait--for the people were distressed--then the people did hide themselves in caves, and in thickets, and in rocks, and in holds, and in pits.
ועברים עברו את־הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל־העם חרדו אחריו׃	ז	7	Now some of the Hebrews had gone over the Jordan to the land of Gad and Gilead; but as for Saul, he was yet in Gilgal, and all the people followed him trembling.
וַיּ֣וֹחֶל וייחל ׀ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו׃	ח	8	And he tarried seven days, according to the set time that Samuel had appointed; but Samuel came not to Gilgal; and the people were scattered from him.
ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה׃	ט	9	And Saul said: 'Bring hither to me the burnt-offering and the peace-offerings.' And he offered the burnt-offering.
ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו׃	י	10	And it came to pass that, as soon as he had made an end of offering the burnt-offering, behold, Samuel came; and Saul went out to meet him, that he might salute him.
ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי־ראיתי כי־נפץ העם מעלי ואתה לא־באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש׃	יא	11	And Samuel said: 'What hast thou done?' And Saul said: 'Because I saw that the people were scattered from me, and that thou camest not within the days appointed, and that the Philistines assembled themselves together against Michmas;
ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה׃ ס	יב	12	therefore said I: Now will the Philistines come down upon me to Gilgal, and I have not entreated the favour of Yehovah; I forced myself therefore, and offered the burnt-offering.' {S}
ויאמר שמואל אל־שאול נסכלת לא שמרת את־מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את־ממלכתך אל־ישראל עד־עולם׃	יג	13	And Samuel said to Saul: 'Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of Yehovah thy God, which He commanded thee; for now would Yehovah have established thy kingdom upon Israel for ever.
ועתה ממלכתך לא־תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על־עמו כי לא שמרת את אשר־צוך יהוה׃ פ	יד	14	But now thy kingdom shall not continue; Yehovah hath sought him a man after His own heart, and Yehovah hath appointed him to be prince over His people, because thou hast not kept that which Yehovah commanded thee.' {S}
ויקם שמואל ויעל מן־הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את־העם הנמצאים עמו כשש מאות איש׃	יה	15	And Samuel arose, and got him up from Gilgal unto Gibeath-benjamin. And Saul numbered the people that were present with him, about six hundred men.
ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם ישבים בגבע בנימן ופלשתים חנו במכמש׃	יו	16	And Saul, and Jonathan his son, and the people that were present with them, abode in Gibeath-benjamin; but the Philistines encamped in Michmas.
ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל־דרך עפרה אל־ארץ שועל׃	יז	17	And the spoilers came out of the camp of the Philistines in three companies: one company turned unto the way that leadeth to Ophrah, unto the land of Shual;
והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על־גי הצבעים המדברה׃ ס	יח	18	and another company turned the way to Beth-horon; and another company turned the way of the border that looketh down upon the valley of Zeboim toward the wilderness. {S}
וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי־אמרו אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית׃	יט	19	Now there was no smith found throughout all the land of Israel; for the Philistines said: 'Lest the Hebrews make them swords or spears';
וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו׃	כ	20	but all the Israelites went down to the Philistines, to sharpen every man his plowshare, and his coulter, and his axe, and his mattock.
והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן׃	כא	21	And the price of the filing was a pim for the mattocks, and for the coulters, and for the forks with three teeth, and for the axes; and to set the goads.
והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל־העם אשר את־שאול ואת־יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו׃	כב	22	So it came to pass in the day of battle, that there was neither sword nor spear found in the hand of any of the people that were with Saul and Jonathan; but with Saul and with Jonathan his son was there found.
ויצא מצב פלשתים אל־מעבר מכמש׃ ס	כג	23	And the garrison of the Philistines went out unto the pass of Michmas. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 14

ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃	א	1	Now it fell upon a day, that Jonathan the son of Saul said unto the young man that bore his armour: 'Come and let us go over to the Philistines' garrison, that is on yonder side. But he told not his father.
ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש׃	ב	2	And Saul tarried in the uttermost part of Gibeah under the pomegranate-tree which is in Migron; and the people that were with him were about six hundred men,
ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד ׀ בן־פינחס בן־עלי כהן ׀ יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃	ג	3	and Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod's brother, the son of Phinehas, the son of Eli, the priest of Yehovah in Shiloh, wearing an ephod. And the people knew not that Jonathan was gone.
ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה׃	ד	4	And between the passes, by which Jonathan sought to go over unto the Philistines' garrison, there was a rocky crag on the one side, and a rocky crag on the other side; and the name of the one was Bozez, and the name of the other Seneh.
השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע׃ ס	ה	5	The one crag rose up on the north in front of Michmas, and the other on the south in front of Geba. {S}
ויאמר יהונתן אל־הנער ׀ נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט׃	ו	6	And Jonathan said to the young man that bore his armour: 'Come and let us go over unto the garrison of these uncircumcised; it may be that Yehovah will work for us; for there is no restraint to Yehovah to save by many or by few.'
ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃ ס	ז	7	And his armour-bearer said unto him: 'Do all that is in thy heart; turn thee, behold I am with thee according to thy heart.' {S}
ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם׃	ח	8	Then said Jonathan: 'Behold, we will pass over unto the men, and we will disclose ourselves unto them.
אם־כה יאמרו אלינו דמו עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃	ט	9	If they say thus unto us: Tarry until we come to you; then we will stand still in our place, and will not go up unto them.
ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות׃	י	10	But if they say thus: Come up unto us; then we will go up; for Yehovah hath delivered them into our hand; and this shall be the sign unto us.'
ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־החרים אשר התחבאו־שם׃	יא	11	And both of them disclosed themselves unto the garrison of the Philistines; and the Philistines said: 'Behold Hebrews coming forth out of the holes where they hid themselves.'
ויענו אנשי המצבה את־יונתן ׀ ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר פויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל׃	יב	12	And the men of the garrison spoke to Jonathan and his armour-bearer, and said: 'Come up to us, and we will show you a thing.' {P} And Jonathan said unto his armour-bearer: 'Come up after me; for Yehovah hath delivered them into the hand of Israel.'
ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃	יג	13	And Jonathan climbed up upon his hands and upon his feet, and his armour-bearer after him; and they fell before Jonathan; and his armour-bearer slew them after him.
ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה׃	יד	14	And that first slaughter, which Jonathan and his armour-bearer made, was about twenty men, within as it were half a furrow's length in an acre of land.
ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃	יה	15	And there was a trembling in the camp in the field, and among all the people; the garrison, and the spoilers, they also trembled; and the earth quaked; so it grew into a terror from God.
ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃ פ	יו	16	And the watchmen of Saul in Gibeath-benjamin looked; and, behold, the multitude melted away, and they went hither and thither. {P}
ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו׃	יז	17	Then said Saul unto the people that were with him: 'Number now, and see who is gone from us.' And when they had numbered, behold, Jonathan and his armour-bearer were not there.
ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל׃	יח	18	And Saul said unto Ahijah: 'Bring hither the ark of God.' For the ark of God was there at that time with the children of Israel.
ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב פויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך׃	יט	19	And it came to pass, while Saul talked unto the priest, that the tumult that was in the camp of the Philistines went on and increased; {P} and Saul said unto the priest: 'Withdraw thy hand.'
ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד׃	כ	20	And Saul and all the people that were with him were gathered together, and came to the battle; and, behold, every man's sword was against his fellow, and there was a very great discomfiture.
והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם־המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן׃	כא	21	Now the Hebrews that were with the Philistines as beforetime, and that went up with them into the camp round about; even they also turned to be with the Israelites that were with Saul and Jonathan.
וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה׃	כב	22	Likewise all the men of Israel that had hid themselves in the hill-country of Ephraim, when they heard that the Philistines fled, even they also followed hard after them in the battle.
ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און׃	כג	23	So Yehovah saved Israel that day; and the battle passed on as far as Beth-aven.
ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל־העם לחם׃ ס	כד	24	And the men of Israel were distressed that day; but Saul adjured the people, saying: 'Cursed be the man that eateth any food until it be evening, and I be avenged on mine enemies.' So none of the people tasted food. {S}
וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה׃	כה	25	And all the people came into the forest; and there was honey upon the ground.
ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה׃	כו	26	And when the people were come unto the forest, behold a flow of honey; but no man put his hand to his mouth; for the people feared the oath.
ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו ותארנה ותראנה עיניו׃	כז	27	But Jonathan heard not when his father charged the people with the oath; and he put forth the end of the rod that was in his hand, and dipped it in the honeycomb, and put his hand to his mouth; and his eyes brightened.
ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם׃	כח	28	Then answered one of the people, and said: 'Thy father straitly charged the people with an oath, saying: Cursed be the man that eateth food this day; and the people are faint.'
ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃	כט	29	Then said Jonathan: 'My father hath troubled the land; see, I pray you, how mine eyes are brightened, because I tasted a little of this honey.
אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים׃	ל	30	How much more, if haply the people had eaten freely to-day of the spoil of their enemies which they found? had there not been then a much greater slaughter among the Philistines?'
ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד׃	לא	31	And they smote of the Philistines that day from Michmas to Aijalon; and the people were very faint.
וַיַּ֤עַט ויעש הָעָם֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל שלל וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ־אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל־הַדָּֽם׃	לב	32	And the people flew upon the spoil, and took sheep, and oxen, and calves, and slew them on the ground; and the people did eat them with the blood.
ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה׃	לג	33	Then they told Saul, saying: 'Behold, the people sin against Yehovah, in that they eat with the blood.' And he said: 'Ye have dealt treacherously; roll a great stone unto me this day.'
ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם׃	לד	34	And Saul said: 'Disperse yourselves among the people, and say unto them: Bring me hither every man his ox, and every man his sheep, and slay them here, and eat; and sin not against Yehovah in eating with the blood.' And all the people brought every man his ox with him that night, and slew them there.
ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃ פ	לה	35	And Saul built an altar unto Yehovah; the same was the first altar that he built unto Yehovah. {P}
ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים ׀ לילה ונבזה בהם ׀ עד־אור הבקר ולא־נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה ס ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־האלהים׃	לו	36	And Saul said: 'Let us go down after the Philistines by night, and spoil them until the morning light, and let us not leave a man of them.' And they said: 'Do whatsoever seemeth good unto thee.' {S} Then said the priest: 'Let us draw near hither unto God.'
וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא׃	לז	37	And Saul asked counsel of God: 'Shall I go down after the Philistines? wilt Thou deliver them into the hand of Israel?' But He answered him not that day.
ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃	לח	38	And Saul said: 'Draw nigh hither, all ye chiefs of the people; and know and see wherein this sin hath been this day.
כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם׃	לט	39	For, as Yehovah liveth, who saveth Israel, though it be in Jonathan my son, he shall surely die.' But there was not a man among all the people that answered him.
ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה׃ ס	מ	40	Then said he unto all Israel: 'Be ye on one side, and I and Jonathan my son will be on the other side.' And the people said unto Saul: 'Do what seemeth good unto thee.' {S}
ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃	מא	41	Therefore Saul said unto Yehovah, the God of Israel: 'Declare the right.' And Jonathan and Saul were taken by lot; but the people escaped.
ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃	מב	42	And Saul said: 'Cast lots between me and Jonathan my son.' And Jonathan was taken.
ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות׃	מג	43	Then Saul said to Jonathan: 'Tell me what thou hast done.' And Jonathan told him, and said: 'I did certainly taste a little honey with the end of the rod that was in my hand; here am I: I will die.' {S}
ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן׃	מד	44	And Saul said: 'God do so and more also; thou shalt surely die, Jonathan.'
ויאמר העם אל־שאול היונתן ׀ ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת׃ ס	מה	45	And the people said unto Saul: 'Shall Jonathan die, who hath wrought this great salvation in Israel? Far from it; as Yehovah liveth, there shall not one hair of his head fall to the ground; for he hath wrought with God this day.' So the people rescued Jonathan, that he died not. {S}
ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם׃	מו	46	Then Saul went up from following the Philistines; and the Philistines went to their own place.
ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב ׀ בכל־איביו במואב ׀ ובבני־עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע׃	מז	47	So Saul took the kingdom over Israel, and fought against all his enemies on every side, against Moab, and against the children of Ammon, and against Edom, and against the kings of Zobah, and against the Philistines; and whithersoever he turned himself, he put them to the worse.
ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו׃ ס	מח	48	And he did valiantly, and smote the Amalekites, and delivered Israel out of the hands of them that spoiled them. {P}
ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל׃	מט	49	Now the sons of Saul were Jonathan, and Ishvi, and Malchi-shua; and the names of his two daughters were these: the name of the first-born Merab, and the name of the younger Michal;
ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול׃	נ	50	and the name of Saul's wife was Ahinoam the daughter of Ahimaaz; and the name of the captain of his host was Abner, the son of Ner, Saul's uncle.
וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל׃ ס	נא	51	And Kish was the father of Saul, and Ner the father of Abner was the son of Abiel. {S}
ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו׃ ס	נב	52	And there was sore war against the Philistines all the days of Saul; and when Saul saw any mighty man, or any valiant man, he took him unto him. {P}

Chapter 15

ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על־עמו על־ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה׃ ס	א	1	And Samuel said unto Saul: 'Yehovah sent me to anoint thee to be king over His people, over Israel; now therefore hearken thou unto the voice of the words of Yehovah. {S}
כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר־עשה עמלק לישראל אשר־שם לו בדרך בעלתו ממצרים׃	ב	2	Thus saith Yehovah of hosts: I remember that which Amalek did to Israel, how he set himself against him in the way, when he came up out of Egypt.
עתה לך והכיתה את־עמלק והחרמתם את־כל־אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעלל ועד־יונק משור ועד־שה מגמל ועד־חמור׃ ס	ג	3	Now go and smite Amalek, and utterly destroy all that they have, and spare them not; but slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass.' {S}
וישמע שאול את־העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את־איש יהודה׃	ד	4	And Saul summoned the people, and numbered them in Telaim, two hundred thousand footmen, and ten thousand men of Judah.
ויבא שאול עד־עיר עמלק וירב בנחל׃	ה	5	And Saul came to the city of Amalek, and lay in wait in the valley.
ויאמר שאול אל־הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן־אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם־כל־בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק׃	ו	6	And Saul said unto the Kenites: 'Go, depart, get you down from among the Amalekites, lest I destroy you with them; for ye showed kindness to all the children of Israel, when they came up out of Egypt.' So the Kenites departed from among the Amalekites.
ויך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר על־פני מצרים׃	ז	7	And Saul smote the Amalekites, from Havilah as thou goest to Shur, that is in front of Egypt.
ויתפש את־אגג מלך־עמלק חי ואת־כל־העם החרים לפי־חרב׃	ח	8	And he took Agag the king of the Amalekites alive, and utterly destroyed all the people with the edge of the sword.
ויחמל שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הטוב ולא אבו החרימם וכל־המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו׃ פ	ט	9	But Saul and the people spared Agag, and the best of the sheep, and of the oxen, even the young of the second birth, and the lambs, and all that was good, and would not utterly destroy them; but every thing that was of no account and feeble, that they destroyed utterly. {P}
ויהי דבר־יהוה אל־שמואל לאמר׃	י	10	Then came the word of Yehovah unto Samuel, saying:
נחמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־שב מאחרי ואת־דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל־יהוה כל־הלילה׃	יא	11	'It repenteth Me that I have set up Saul to be king; for he is turned back from following Me, and hath not performed My commandments.' And it grieved Samuel; and he cried unto Yehovah all night.
וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא־שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל׃	יב	12	And Samuel rose early to meet Saul in the morning; and it was told Samuel, saying: 'Saul came to Carmel, and, behold, he is setting him up a monument, and is gone about, and passed on, and gone down to Gilgal.'
ויבא שמואל אל־שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את־דבר יהוה׃	יג	13	And Samuel came to Saul; and Saul said unto him: 'Blessed be thou of Yehovah; I have performed the commandment of Yehovah.'
ויאמר שמואל ומה קול־הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע׃	יד	14	And Samuel said: 'What meaneth then this bleating of the sheep in mine ears, and the lowing of the oxen which I hear?'
ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על־מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת־היותר החרמנו׃ ס	יה	15	And Saul said: 'They have brought them from the Amalekites; for the people spared the best of the sheep and of the oxen, to sacrifice unto Yehovah thy God; and the rest we have utterly destroyed.' {P}
ויאמר שמואל אל־שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה ויאמר ויאמרו לו דבר׃ ס	יו	16	Then Samuel said unto Saul: 'Stay, and I will tell thee what Yehovah hath said to me this night.' And he said unto him: 'Say on.' {S}
ויאמר שמואל הלוא אם־קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על־ישראל׃	יז	17	And Samuel said: 'Though thou be little in thine own sight, art thou not head of the tribes of Israel? And Yehovah anointed thee king over Israel;
וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את־החטאים את־עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם׃	יח	18	and Yehovah sent thee on a journey, and said: Go and utterly destroy the sinners the Amalekites, and fight against them until they be consumed.
ולמה לא־שמעת בקול יהוה ותעט אל־השלל ותעש הרע בעיני יהוה׃ ס	יט	19	Wherefore then didst thou not hearken to the voice of Yehovah, but didst fly upon the spoil, and didst that which was evil in the sight of Yehovah?' {S}
ויאמר שאול אל־שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר־שלחני יהוה ואביא את־אגג מלך עמלק ואת־עמלק החרמתי׃	כ	20	And Saul said unto Samuel: 'Yea, I have hearkened to the voice of Yehovah, and have gone the way which Yehovah sent me, and have brought Agag the king of Amalek, and have utterly destroyed the Amalekites.
ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל׃	כא	21	But the people took of the spoil, sheep and oxen, the chief of the devoted things, to sacrifice unto Yehovah thy God in Gilgal.' {S}
ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים׃	כב	22	And Samuel said: 'Hath Yehovah as great delight in burnt-offerings and sacrifices, as in hearkening to the voice of Yehovah? Behold, to obey is better than sacrifice, and to hearken than the fat of rams.
כי חטאת־קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את־דבר יהוה וימאסך ממלך׃ ס	כג	23	For rebellion is as the sin of witchcraft, and stubbornness is as idolatry and teraphim. Because thou hast rejected the word of Yehovah, He hath also rejected thee from being king.' {S}
ויאמר שאול אל־שמואל חטאתי כי־עברתי את־פי־יהוה ואת־דבריך כי יראתי את־העם ואשמע בקולם׃	כד	24	And Saul said unto Samuel: 'I have sinned; for I have transgressed the commandment of Yehovah, and thy words; because I feared the people, and hearkened to their voice.
ועתה שא נא את־חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה׃	כה	25	Now therefore, I pray thee, pardon my sin, and return with me, that I may worship Yehovah.'
ויאמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את־דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על־ישראל׃ ס	כו	26	And Samuel said unto Saul: 'I will not return with thee; for thou hast rejected the word of Yehovah, and Yehovah hath rejected thee from being king over Israel.' {S}
ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף־מעילו ויקרע׃	כז	27	And as Samuel turned about to go away, he laid hold upon the skirt of his robe, and it rent. {S}
ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את־ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך׃	כח	28	And Samuel said unto him: 'Yehovah hath rent the kingdom of Israel from thee this day, and hath given it to a neighbour of thine, that is better than thou. {S}
וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם׃	כט	29	And also the Glory of Israel will not lie nor repent; for He is not a man, that He should repent.'
ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני־עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך׃	ל	30	Then he said: 'I have sinned; yet honour me now, I pray thee, before the elders of my people, and before Israel, and return with me, that I may worship Yehovah thy God.'
וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה׃ ס	לא	31	So Samuel returned after Saul; and Saul worshipped Yehovah. {S}
ויאמר שמואל הגישו אלי את־אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר־המות׃ ס	לב	32	Then said Samuel: 'Bring ye hither to me Agag the king of the Amalekites.' And Agag came unto him in chains. And Agag said: 'Surely the bitterness of death is at hand.' {S}
ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן־תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את־אגג לפני יהוה בגלגל׃ ס	לג	33	And Samuel said: As thy sword hath made women childless, so shall thy mother be childless among women. And Samuel hewed Agag in pieces before Yehovah in Gilgal. {S}
וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו גבעת שאול׃	לד	34	Then Samuel went to Ramah; and Saul went up to his house to Gibeath-shaul.
ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי־התאבל שמואל אל־שאול ויהוה נחם כי־המליך את־שאול על־ישראל׃ פ	לה	35	And Samuel never beheld Saul again until the day of his death; for Samuel mourned for Saul; and Yehovah repented that He had made Saul king over Israel. {P}

Chapter 16

ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך׃	א	1	And Yehovah said unto Samuel: 'How long wilt thou mourn for Saul, seeing I have rejected him from being king over Israel? fill thy horn with oil, and go, I will send thee to Jesse the Beth-lehemite; for I have provided Me a king among his sons.'
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ס ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי׃	ב	2	And Samuel said: 'How can I go? if Saul hear it, he will kill me.' And Yehovah said: 'Take a heifer with thee, and say: I am come to sacrifice to Yehovah.
וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך׃	ג	3	And call Jesse to the sacrifice, and I will tell thee what thou shalt do; and thou shalt anoint unto Me him whom I name unto thee.'
ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך׃	ד	4	And Samuel did that which Yehovah spoke, and came to Beth-lehem. And the elders of the city came to meet him trembling, and said: 'Comest thou peaceably?'
ויאמר ׀ שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח׃	ה	5	And he said: 'Peaceably; I am come to sacrifice unto Yehovah; sanctify yourselves and come with me to the sacrifice.' And he sanctified Jesse and his sons, and called them to the sacrifice.
ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו׃	ו	6	And it came to pass, when they were come, that he beheld Eliab, and said: 'Surely Yehovah's anointed is before Him.' {S}
ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי ׀ לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב׃	ז	7	But Yehovah said unto Samuel: 'Look not on his countenance, or on the height of his stature; because I have rejected him; for it is not as man seeth: for man looketh on the outward appearance, but Yehovah looketh on the heart.'
ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃	ח	8	Then Jesse called Abinadab, and made him pass before Samuel. And he said: 'Neither hath Yehovah chosen this.'
ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃	ט	9	Then Jesse made Shammah to pass by. And he said: 'Neither hath Yehovah chosen this.'
ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה׃	י	10	And Jesse made seven of his sons to pass before Samuel. And Samuel said unto Jesse: 'Yehovah hath not chosen these.'
ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה׃	יא	11	And Samuel said unto Jesse: 'Are here all thy children?' And he said: 'There remaineth yet the youngest, and, behold, he keepeth the sheep.' And Samuel said unto Jesse: 'Send and fetch him; for we will not sit down till he come hither.'
וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי פויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא׃	יב	12	And he sent, and brought him in. Now he was ruddy, and withal of beautiful eyes, and goodly to look upon. {P} And Yehovah said: 'Arise, anoint him; for this is he.'
ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה׃ ס	יג	13	Then Samuel took the horn of oil, and anointed him in the midst of his brethren; and the spirit of Yehovah came mightily upon David from that day forward. So Samuel rose up, and went to Ramah.
ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה׃	יד	14	Now the spirit of Yehovah had departed from Saul, and an evil spirit from Yehovah terrified him.
ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך׃	יה	15	And Saul's servants said unto him: 'Behold now, an evil spirit from God terrifieth thee.
יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך׃ פ	יו	16	Let our lord now command thy servants, that are before thee, to seek out a man who is a skilful player on the harp; and it shall be, when the evil spirit from God cometh upon thee, that he shall play with his hand, and thou shalt be well.' {P}
ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי׃	יז	17	And Saul said unto his servants: 'Provide me now a man that can play well, and bring him to me.'
ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו׃	יח	18	Then answered one of the young men, and said: 'Behold, I have seen a son of Jesse the Beth-lehemite, that is skilful in playing, and a mighty man of valour, and a man of war, and prudent in affairs, and a comely person, and Yehovah is with him.'
וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן׃	יט	19	Wherefore Saul sent messengers unto Jesse, and said: 'Send me David thy son, who is with the sheep.'
ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול׃	כ	20	And Jesse took an ass laden with bread, and a bottle of wine, and a kid, and sent them by David his son unto Saul.
ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים׃	כא	21	And David came to Saul, and stood before him; and he loved him greatly; and he became his armour-bearer.
וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני׃	כב	22	And Saul sent to Jesse, saying: 'Let David, I pray thee, stand before me; for he hath found favour in my sight.'
והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה׃ פ	כג	23	And it came to pass, when the [evil] spirit from God was upon Saul, that David took the harp, and played with his hand; so Saul found relief, and it was well with him, and the evil spirit departed from him. {P}

Chapter 17

ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים׃	א	1	Now the Philistines gathered together their armies to battle, and they were gathered together at Socoh, which belongeth to Judah, and pitched between Socoh and Azekah, in Ephes-dammim.
ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים׃	ב	2	And Saul and the men of Israel were gathered together, and pitched in the vale of Elah, and set the battle in array against the Philistines.
ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם׃	ג	3	And the Philistines stood on the mountain on the one side, and Israel stood on the mountain on the other side; and there was a valley between them.
ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת׃	ד	4	And there went out a champion from the camp of the Philistines, named Goliath, of Gath, whose height was six cubits and a span.
וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים נחשת׃	ה	5	And he had a helmet of brass upon his head, and he was clad with a coat of mail; and the weight of the coat was five thousand shekels of brass.
ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו׃	ו	6	And he had greaves of brass upon his legs, and a javelin of brass between his shoulders.
וְעֵ֣ץ וחץ חֲנִית֗וֹ כִּמְנוֹר֙ אֹֽרְגִ֔ים וְלַהֶ֣בֶת חֲנִית֔וֹ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת שְׁקָלִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְנֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ לְפָנָֽיו׃	ז	7	And the shaft of his spear was like a weaver's beam; and his spear's head weighed six hundred shekels of iron; and his shield-bearer went before him.
ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי׃	ח	8	And he stood and cried unto the armies of Israel, and said unto them: 'Why do ye come out to set your battle in array? am not I a Philistine, and ye servants to Saul? choose you a man for you, and let him come down to me.
אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו׃	ט	9	If he be able to fight with me, and kill me, then will we be your servants; but if I prevail against him, and kill him, then shall ye be our servants, and serve us.'
ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד׃	י	10	And the Philistine said: 'I do taunt the armies of Israel this day; give me a man, that we may fight together.'
וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד׃ פ	יא	11	And when Saul and all Israel heard those words of the Philistine, they were dismayed, and greatly afraid. {P}
ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים׃	יב	12	Now David was the son of that Ephrathite of Beth-lehem in Judah, whose name was Jesse; and he had eight sons; and the man was an old man in the days of Saul, stricken in years among men.
וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם ׀ שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה׃	יג	13	And the three eldest sons of Jesse had gone after Saul to the battle; and the names of his three sons that went to the battle were Eliab the first-born, and next unto him Abinadab, and the third Shammah.
ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול׃ ס	יד	14	And David was the youngest; and the three eldest followed Saul.-- {S}
ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית־לחם׃	יה	15	Now David went to and fro from Saul to feed his father's sheep at Beth-lehem.--
ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום׃ פ	יו	16	And the Philistine drew near morning and evening, and presented himself forty days. {P}
ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך׃	יז	17	And Jesse said unto David his son: 'Take now for thy brethren an ephah of this parched corn, and these ten loaves, and carry them quickly to the camp to thy brethren.
ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח׃	יח	18	And bring these ten cheeses unto the captain of their thousand, and to thy brethren shalt thou bring greetings, and take their pledge;
ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים׃	יט	19	now Saul, and they, and all the men of Israel, are in the vale of Elah, fighting with the Philistines.' {S}
וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה׃	כ	20	And David rose up early in the morning, and left the sheep with a keeper, and took, and went, as Jesse had commanded him; and he came to the barricade, as the host which was going forth to the fight shouted for the battle.
ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה׃	כא	21	And Israel and the Philistines put the battle in array, army against army.
ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום׃	כב	22	And David left his baggage in the hand of the keeper of the baggage, and ran to the army, and came and greeted his brethren.
והוא ׀ מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערכות ממערות פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד׃	כג	23	And as he talked with them, behold, there came up the champion, the Philistine of Gath, Goliath by name, out of the ranks of the Philistines, and spoke according to the same words; and David heard them.
וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד׃	כד	24	And all the men of Israel, when they saw the man, fled from him, and were sore afraid.
ויאמר ׀ איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך ׀ עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל׃	כה	25	And the men of Israel said: 'Have ye seen this man that is come up? surely to taunt Israel is he come up; and it shall be, that the man who killeth him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter, and make his father's house free in Israel.' {P}
ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים׃	כו	26	And David spoke to the men that stood by him, saying: 'What shall be done to the man that killeth this Philistine, and taketh away the taunt from Israel? for who is this uncircumcised Philistine, that he should have taunted the armies of the living God?'
ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו׃	כז	27	And the people answered him after this manner, saying: 'So shall it be done to the man that killeth him.'
וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר ׀ למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת׃	כח	28	And Eliab his eldest brother heard when he spoke unto the men; and Eliab's anger was kindled against David, and he said: 'Why art thou come down? and with whom hast thou left those few sheep in the wilderness? I know thy presumptuousness, and the naughtiness of thy heart; for thou art come down that thou mightest see the battle.'
ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא׃	כט	29	And David said: 'What have I now done? Was it not but a word?'
ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון׃	ל	30	And he turned away from him toward another, and spoke after the same manner; and the people answered him after the former manner.
וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו׃	לא	31	And when the words were heard which David spoke, they rehearsed them before Saul; and he was taken to him.
ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־הפלשתי הזה׃	לב	32	And David said to Saul: 'Let no man's heart fail within him; thy servant will go and fight with this Philistine.'
ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו׃ ס	לג	33	And Saul said to David: 'Thou art not able to go against this Philistine to fight with him; for thou art but a youth, and he a man of war from his youth.' {S}
ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר׃	לד	34	And David said unto Saul: 'Thy servant kept his father's sheep; and when there came a lion, or a bear, and took a lamb out of the flock,
ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו׃	לה	35	I went out after him, and smote him, and delivered it out of his mouth; and when he arose against me, I caught him by his beard, and smote him, and slew him.
גם את־הארי גם־הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים׃ ס	לו	36	Thy servant smote both the lion and the bear; and this uncircumcised Philistine shall be as one of them, seeing he hath taunted the armies of the living God.' {S}
ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ס ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך׃	לז	37	And David said: 'Yehovah that delivered me out of the paw of the lion, and out of the paw of the bear, He will deliver me out of the hand of this Philistine.' {S} And Saul said unto David: 'Go, and Yehovah shall be with thee.'
וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון׃	לח	38	And Saul clad David with his apparel, and he put a helmet of brass upon his head, and he clad him with a coat of mail.
ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו׃	לט	39	And David girded his sword upon his apparel, and he essayed to go[, but could not]; for he had not tried it. And David said unto Saul: 'I cannot go with these; for I have not tried them.' And David put them off him.
ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים ׀ מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי׃	מ	40	And he took his staff in his hand, and chose him five smooth stones out of the brook, and put them in the shepherd's bag which he had, even in his scrip; and his sling was in his hand; and he drew near to the Philistine.
וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו׃	מא	41	And the Philistine came nearer and nearer unto David; and the man that bore the shield went before him.
ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה׃	מב	42	And when the Philistine looked about, and saw David, he disdained him; for he was but a youth, and ruddy, and withal of a fair countenance.
ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו׃	מג	43	And the Philistine said unto David: 'Am I a dog, that thou comest to me with staves?' And the Philistine cursed David by his god.
ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה׃ ס	מד	44	And the Philistine said to David: 'Come to me, and I will give thy flesh unto the fowls of the air, and to the beasts of the field.' {S}
ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת׃	מה	45	Then said David to the Philistine: 'Thou comest to me with a sword, and with a spear, and with a javelin; but I come to thee in the name of Yehovah of hosts, the God of the armies of Israel, whom thou hast taunted.
היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל׃	מו	46	This day will Yehovah deliver thee into my hand; and I will smite thee, and take thy head from off thee; and I will give the carcasses of the host of the Philistines this day unto the fowls of the air, and to the wild beasts of the earth; that all the earth may know that there is a God in Israel;
וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו׃	מז	47	and that all this assembly may know that Yehovah saveth not with sword and spear; for the battle is Yehovah's, and He will give you into our hand.' {S}
והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי׃	מח	48	And it came to pass, when the Philistine arose, and came and drew nigh to meet David, that David hastened, and ran toward the army to meet the Philistine.
וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה׃	מט	49	And David put his hand in his bag, and took thence a stone, and slung it, and smote the Philistine in his forehead; and the stone sank into his forehead, and he fell upon his face to the earth.
ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד־דוד׃	נ	50	So David prevailed over the Philistine with a sling and with a stone, and smote the Philistine, and slew him; but there was no sword in the hand of David.
וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו׃	נא	51	And David ran, and stood over the Philistine, and took his sword, and drew it out of the sheath thereof, and slew him, and cut off his head therewith. And when the Philistines saw that their mighty man was dead, they fled.
ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון׃	נב	52	And the men of Israel and of Judah arose, and shouted, and pursued the Philistines, until thou comest to Gai, and to the gates of Ekron. And the wounded of the Philistines fell down by the way to Shaaraim, even unto Gath, and unto Ekron.
וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם׃	נג	53	And the children of Israel returned from chasing after the Philistines, and they spoiled their camp.
ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו׃ ס	נד	54	And David took the head of the philistine, and brought it to Yerushalam; but he put his armour in his tent. {S}
וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי׃	נה	55	And when Saul saw David go forth against the Philistine, he said unto Abner, the captain of the host: 'Abner, whose son is this youth?' And Abner said: 'As thy soul liveth, O king, I cannot tell.'
ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם׃ ס	נו	56	And the king said: 'Inquire thou whose son the stripling is.' {S}
וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו׃	נז	57	And as David returned from the slaughter of the Philistine, Abner took him, and brought him before Saul with the head of the Philistine in his hand.
ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי׃	נח	58	And Saul said to him: 'Whose son art thou, thou young man?' And David answered: 'I am the son of thy servant Jesse the Beth-lehemite.'

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.
a	Adaptations to a Qere which L and BHS, by their design, do not indicate.

Chapter 18

ויהי ככלתו לדבר אל־שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו ויאהבו יהונתן כנפשו׃	א	1	And it came to pass, when he had made an end of speaking unto Saul, that the soul of Jonathan was knit with the soul of David, and Jonathan loved him as his own soul.
ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃	ב	2	And Saul took him that day, and would let him go no more home to his father's house.
ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃	ג	3	Then Jonathan made a covenant with David, because he loved him as his own soul.
ויתפשט יהונתן את־המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד־חרבו ועד־קשתו ועד־חגרו׃	ד	4	And Jonathan stripped himself of the robe that was upon him, and gave it to David, and his apparel, even to his sword, and to his bow, and to his girdle.
ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל־העם וגם בעיני עבדי שאול׃ פ	ה	5	And David went out; whithersoever Saul sent him, he had good success; and Saul set him over the men of war; and it was good in the sight of all the people, and also in the sight of Saul's servants. {P}
ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את־הפלשתי ותצאנה הנשים מכל־ערי ישראל לשיר לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃	ו	6	And it came to pass as they came, when David returned from the slaughter of the Philistine, that the women came out of all the cities of Israel, singing and dancing, to meet king Saul, with timbrels, with joy, and with three-stringed instruments.
ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפיו באלפו ודוד ברבבתיו׃	ז	7	And the women sang one to another in their play, and said: Saul hath slain his thousands, and David his ten thousands.
ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃	ח	8	And Saul was very wroth, and this saying displeased him; and he said: 'They have ascribed unto David ten thousands, and to me they have ascribed but thousands; and all he lacketh is the kingdom!'
ויהי שאול עוין עון את־דוד מהיום ההוא והלאה׃ ס	ט	9	And Saul eyed David from that day and forward. {S}
ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים ׀ רעה ׀ אל־שאול ויתנבא בתוך־הבית ודוד מנגן בידו כיום ׀ ביום והחנית ביד־שאול׃	י	10	And it came to pass on the morrow, that an evil spirit from God came mightily upon Saul, and he raved in the midst of the house; and David played with his hand, as he did day by day; and Saul had his spear in his hand.
ויטל שאול את־החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃	יא	11	And Saul cast the spear; for he said: 'I will smite David even to the wall.' And David stepped aside out of his presence twice.
וירא שאול מלפני דוד כי־היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃	יב	12	And Saul was afraid of David, because Yehovah was with him, and was departed from Saul.
ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר־אלף ויצא ויבא לפני העם׃ פ	יג	13	Therefore Saul removed him from him, and made him his captain over a thousand; and he went out and came in before the people. {S}
ויהי דוד לכל־דרכו משכיל ויהוה עמו׃	יד	14	And David had great success in all his ways; and Yehovah was with him.
וירא שאול אשר־הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃	יה	15	And when Saul saw that he had great success, he stood in awe of him.
וכל־ישראל ויהודה אהב את־דוד כי־הוא יוצא ובא לפניהם׃ פ	יו	16	But all Israel and Judah loved David; for he went out and came in before them. {P}
ויאמר שאול אל־דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן־לך לאשה אך היה־לי לבן־חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל־תהי ידי בו ותהי־בו יד־פלשתים׃ ס	יז	17	And Saul said to David: 'Behold my elder daughter Merab, her will I give thee to wife; only be thou valiant for me, and fight Yehovah's battles.' For Saul said: 'Let not my hand be upon him, but let the hand of the Philistines be upon him.' {S}
ויאמר דוד אל־שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי־אהיה חתן למלך׃	יח	18	And David said unto Saul: 'Who am I, and what is my life, or my father's family in Israel, that I should be son-in-law to the king?'
ויהי בעת תת את־מרב בת־שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃	יט	19	But it came to pass at the time when Merab Saul's daughter should have been given to David, that she was given unto Adriel the Meholathite to wife.
ותאהב מיכל בת־שאול את־דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃	כ	20	And Michal Saul's daughter loved David; and they told Saul, and the thing pleased him.
ויאמר שאול אתננה לו ותהי־לו למוקש ותהי־בו יד־פלשתים ויאמר שאול אל־דוד בשתים תתחתן בי היום׃	כא	21	And Saul said: 'I will give him her, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be against him.' Wherefore Saul said to David: 'Thou shalt this day be my son-in-law through the one of the twain.'
ויצו שאול את־עבדו דברו אל־דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל־עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃	כב	22	And Saul commanded his servants: 'Speak with David secretly, and say: Behold, the king hath delight in thee, and all his servants love thee; now therefore be the king's son-in-law.'
וידברו עבדי שאול באזני דוד את־הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש־רש ונקלה׃	כג	23	And Saul's servants spoke those words in the ears of David. And David said: 'Seemeth it to you a light thing to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?'
ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃ פ	כד	24	And the servants of Saul told him, saying: 'On this manner spoke David.'
ויאמר שאול כה־תאמרו לדוד אין־חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את־דוד ביד־פלשתים׃	כה	25	And Saul said: 'Thus shall ye say to David: The king desireth not any dowry, but a hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king's enemies.' For Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines.
ויגדו עבדיו לדוד את־הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃	כו	26	And when his servants told David these words, it pleased David well to be the king's son-in-law. And the days were not expired;
ויקם דוד וילך ׀ הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את־ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן־לו שאול את־מיכל בתו לאשה׃ ס	כז	27	and David arose and went, he and his men, and slew of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king's son-in-law. And Saul gave him Michal his daughter to wife. {S}
וירא שאול וידע כי יהוה עם־דוד ומיכל בת־שאול אהבתהו׃	כח	28	And Saul saw and knew that Yehovah was with David; and Michal Saul's daughter loved him.
ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את־דוד כל־הימים׃ ס	כט	29	And Saul was yet the more afraid of David; and Saul was David's enemy continually. {P}
ויצאו שרי פלשתים ויהי ׀ מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃ ס	ל	30	Then the princes of the Philistines went forth; and it came to pass, as often as they went forth, that David prospered more than all the servants of Saul; so that his name was much set by. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

q	We have abandoned or added a ketib/qere relative to BHS. In doing this we agree with L against BHS.

Chapter 19

וידבר שאול אל־יונתן בנו ואל־כל־עבדיו להמית את־דוד ויהונתן בן־שאול חפץ בדוד מאד׃	א	1	And Saul spoke to Jonathan his son, and to all his servants, that they should slay David; but Jonathan Saul's son delighted much in David.
ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר־נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת׃	ב	2	And Jonathan told David, saying: 'Saul my father seeketh to slay thee; now therefore, I pray thee, take heed to thyself in the morning, and abide in a secret place, and hide thyself.
ואני אצא ועמדתי ליד־אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל־אבי וראיתי מה והגדתי לך׃ ס	ג	3	And I will go out and stand beside my father in the field where thou art, and I will speak with my father of thee; and if I see aught, I will tell thee.' {S}
וידבר יהונתן בדוד טוב אל־שאול אביו ויאמר אליו אל־יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב־לך מאד׃	ד	4	And Jonathan spoke good of David unto Saul his father, and said unto him: 'Let not the king sin against his servant, against David; because he hath not sinned against thee, and because his work hath been very good towards thee;
וישם את־נפשו בכפו ויך את־הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל־ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את־דוד חנם׃	ה	5	for he put his life in his hand, and smote the Philistine, and Yehovah wrought a great victory for all Israel; thou sawest it, and didst rejoice; wherefore then wilt thou sin against innocent blood, to slay David without a cause?'
וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי־יהוה אם־יומת׃	ו	6	And Saul hearkened unto the voice of Jonathan; and Saul swore: 'As Yehovah liveth, he shall not be put to death.'
ויקרא יהונתן לדוד ויגד־לו יהונתן את כל־הדברים האלה ויבא יהונתן את־דוד אל־שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום׃ ס	ז	7	And Jonathan called David, and Jonathan told him all those things. And Jonathan brought David to Saul, and he was in his presence, as beforetime. {S}
ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו׃	ח	8	And there was war again; and David went out, and fought with the Philistines, and slew them with a great slaughter; and they fled before him.
ותהי רוח יהוה ׀ רעה אל־שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד׃	ט	9	And an evil spirit from Yehovah was upon Saul, as he sat in his house with his spear in his hand; and David was playing with his hand.
ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את־החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא׃ פ	י	10	And Saul sought to smite David even to the wall with the spear; but he slipped away out of Saul's presence, and he smote the spear into the wall; and David fled, and escaped that night. {P}
וישלח שאול מלאכים אל־בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם־אינך ממלט את־נפשך הלילה מחר אתה מומת׃	יא	11	And Saul sent messengers unto David's house, to watch him, and to slay him in the morning; and Michal David's wife told him, saying: 'If thou save not thy life to-night, to-morrow thou shalt be slain.'
ותרד מיכל את־דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט׃	יב	12	So Michal let David down through the window; and he went, and fled, and escaped.
ותקח מיכל את־התרפים ותשם אל־המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד׃ ס	יג	13	And Michal took the teraphim, and laid it in the bed, and put a quilt of goats' hair at the head thereof, and covered it with a cloth. {S}
וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד ותאמר חלה הוא׃ פ	יד	14	And when Saul sent messengers to take David, she said: 'He is sick.' {S}
וישלח שאול את־המלאכים לראות את־דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו׃	יה	15	And Saul sent the messengers to see David, saying: 'Bring him up to me in the bed, that I may slay him.'
ויבאו המלאכים והנה התרפים אל־המטה וכביר העזים מראשתיו׃	יו	16	And when the messengers came in, behold, the teraphim was in the bed, with the quilt of goats' hair at the head thereof. {S}
ויאמר שאול אל־מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את־איבי וימלט ותאמר מיכל אל־שאול הוא־אמר אלי שלחני למה אמיתך׃	יז	17	And Saul said unto Michal: 'Why hast thou deceived me thus, and let mine enemy go, that he is escaped?' And Michal answered Saul: 'He said unto me: Let me go; why should I kill thee?'
ודוד ברח וימלט ויבא אל־שמואל הרמתה ויגד־לו את כל־אשר עשה־לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בניות בנוית׃	יח	18	Now David fled, and escaped, and came to Samuel to Ramah, and told him all that Saul had done to him. And he and Samuel went and dwelt in Naioth.
ויגד לשאול לאמר הנה דוד בניות בנוית ברמה׃	יט	19	And it was told Saul, saying: 'Behold, David is at Naioth in Ramah.'
וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד וירא את־להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על־מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם־המה׃	כ	20	And Saul sent messengers to take David; and when they saw the company of the prophets prophesying, and Samuel standing as head over them, the spirit of God came upon the messengers of Saul, and they also prophesied.
ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם־המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם־המה׃	כא	21	And when it was told Saul, he sent other messengers, and they also prophesied. {S} And Saul sent messengers again the third time, and they also prophesied.
וילך גם־הוא הרמתה ויבא עד־בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בניות בנוית ברמה׃	כב	22	Then went he also to Ramah, and came to the great cistern that is in Secu; and he asked and said: 'Where are Samuel and David?' And one said: 'Behold, they are at Naioth in Ramah.'
וילך שם אל־ניות נוית ברמה ותהי עליו גם־הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד־באו בניות בנוית ברמה׃	כג	23	And he went thither to Naioth in Ramah; and the spirit of God came upon him also, and he went on, and prophesied, until he came to Naioth in Ramah.
ויפשט גם־הוא בגדיו ויתנבא גם־הוא לפני שמואל ויפל ערם כל־היום ההוא וכל־הלילה על־כן יאמרו הגם שאול בנביאם׃ פ	כד	24	And he also stripped off his clothes, and he also prophesied before Samuel, and lay down naked all that day and all that night. Wherefore they say: 'Is Saul also among the prophets?' {P}

Chapter 20

ויברח דוד מניות מנוות ברמה ויבא ויאמר ׀ לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃	א	1	And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan: 'What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?'
ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לא־יעשה לו־עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃	ב	2	And he said unto him: 'Far from it; thou shalt not die; behold, my father doeth nothing either great or small, but that he discloseth it unto me; and why should my father hide this thing from me? it is not so.'
וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃	ג	3	And David swore moreover, and said: 'Thy father knoweth well that I have found favour in thine eyes; and he saith: Let not Jonathan know this, lest he be grieved; but truly as Yehovah liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.'
ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ פ	ד	4	Then said Jonathan unto David: 'What doth thy soul desire, that I should do it for thee?' {P}
ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃	ה	5	And David said unto Jonathan: 'Behold, to-morrow is the new moon, when I should sit with the king to eat; so let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.
אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃	ו	6	If thy father miss me at all, then say: David earnestly asked leave of me that he might run to Beth-lehem his city; for it is the yearly sacrifice there for all the family.
אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃	ז	7	If he say thus: It is well; thy servant shall have peace; but if he be wroth, then know that evil is determined by him.
ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ פ	ח	8	Therefore deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of Yehovah with thee; but if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?' {P}
ויאמר יהונתן חלילה לך כי ׀ אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס	ט	9	And Jonathan said: 'Far be it from thee; for if I should at all know that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee? {S}
ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס	י	10	Then said David to Jonathan: 'Who shall tell me if perchance thy father answer thee roughly?' {S}
ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס	יא	11	And Jonathan said unto David: 'Come and let us go out into the field.' And they went out both of them into the field. {S}
ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת ׀ מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃	יב	12	And Jonathan said unto David: 'Yehovah, the God of Israel--when I have sounded my father about this time to-morrow, or the third day, behold, if there be good toward David, shall I not then send unto thee, and disclose it unto thee?
כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃	יג	13	Yehovah do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do thee evil, if I disclose it not unto thee, and send thee away, that thou mayest go in peace; and Yehovah be with thee, as He hath been with my father.
ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃	יד	14	And thou shalt not only while yet I live show me the kindness of Yehovah, that I die not;
ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃	יה	15	but also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever; no, not when Yehovah hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.'
ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃	יו	16	So Jonathan made a covenant with the house of David: 'Yehovah even require it at the hand of David's enemies.'
ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס	יז	17	And Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him; for he loved him as he loved his own soul. {S}
ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃	יח	18	And Jonathan said unto him: 'To-morrow is the new moon; and thou wilt be missed, thy seat will be empty.
ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃	יט	19	And in the third day thou shalt hide thyself well, and come to the place where thou didst hide thyself in the day of work, and shalt remain by the stone Ezel.
ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃	כ	20	And I will shoot three arrows to the side-ward, as though I shot at a mark.
והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ׀ ממך והנה קחנו ׀ ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃	כא	21	And, behold, I will send the lad: Go, find the arrows. If I say unto the lad: Behold, the arrows are on this side of thee; take them, and come; for there is peace to thee and no hurt, as Yehovah liveth.
ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃	כב	22	But if I say thus unto the boy: Behold, the arrows are beyond thee; go thy way; for Yehovah hath sent thee away.
והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס	כג	23	And as touching the matter which I and thou have spoken of, behold, Yehovah is between me and thee for ever.' {S}
ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך אל־הלחם על לאכול׃	כד	24	So David hid himself in the field; and when the new moon was come, the king sat him down to the meal to eat.
וישב המלך על־מושבו כפעם ׀ בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃	כה	25	And the king sat upon his seat, as at other times, even upon the seat by the wall; and Jonathan stood up, and Abner sat by Saul's side; but David's place was empty.
ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס	כו	26	Nevertheless Saul spoke not any thing that day; for he thought: 'Something hath befallen him, he is unclean; surely he is not clean.' {S}
ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃	כז	27	And it came to pass on the morrow after the new moon, which was the second day, that David's place was empty; {P} and Saul said unto Jonathan his son: 'Wherefore cometh not the son of Jesse to the meal, neither yesterday, nor to-day?'
ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃	כח	28	And Jonathan answered Saul: 'David earnestly asked leave of me to go to Beth-lehem;
ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס	כט	29	and he said: Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me; and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he is not come unto the king's table.' {S}
ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃	ל	30	Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said unto him: 'Thou son of perverse rebellion, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own shame, and unto the shame of thy mother's nakedness?
כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס	לא	31	For as long as the son of Jesse liveth upon the earth, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he deserveth to die.' {S}
ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃	לב	32	And Jonathan answered Saul his father, and said unto him: 'Wherefore should he be put to death? what hath he done?'
ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס	לג	33	And Saul cast his spear at him to smite him; whereby Jonathan knew that it was determined of his father to put David to death. {S}
ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס	לד	34	So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no food the second day of the month; for he was grieved for David, and because his father had put him to shame. {S}
ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃	לה	35	And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.
ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃	לו	36	And he said unto his lad: 'Run, find now the arrows which I shoot.' And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.
ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃	לז	37	And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said: 'Is not the arrow beyond thee?'
ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־החצים החצי ויבא אל־אדניו׃	לח	38	And Jonathan cried after the lad: 'Make speed, hasten, stay not.' And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master.
והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃	לט	39	But the lad knew not any thing; only Jonathan and David knew the matter. {S}
ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃	מ	40	And Jonathan gave his weapons unto his lad, and said unto him: 'Go, carry them to the city.'
הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו ׀ איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃	מא	41	And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the South, and fell on his face to the ground, and bowed down three times; and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.
ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ׀ ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ פ	מב	42	And Jonathan said to David: 'Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of Yehovah, saying: Yehovah shall be between me and thee, and between my seed and thy seed, for ever.' {P}

Chapter 21

ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃	א	1	And he arose and departed; and Jonathan went into the city.
ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך׃	ב	2	Then came David to Nob to Ahimelech the priest; and Ahimelech came to meet David trembling, and said unto him: 'Why art thou alone, and no man with thee?'
ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל־ידע מאומה את־הדבר אשר־אנכי שלחך ואשר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני׃	ג	3	And David said unto Ahimelech the priest: 'The king hath commanded me a business, and hath said unto me: Let no man know any thing of the business whereabout I send thee, and what I have commanded thee; and the young men have I appointed to such and such a place.
ועתה מה־יש תחת־ידך חמשה־לחם תנה בידי או הנמצא׃	ד	4	Now therefore what is under thy hand? five loaves of bread? give them in my hand, or whatsoever there is present.'
ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים אך מאשה׃ פ	ה	5	And the priest answered David, and said: 'There is no common bread under my hand, but there is holy bread; if only the young men have kept themselves from women.' {P}
ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשה עצרה־לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי׃	ו	6	And David answered the priest, and said unto him: 'Of a truth women have been kept from us about these three days; when I came out, the vessels of the young men were holy, though it was but a common journey; how much more then to-day, when there shall be holy bread in their vessels?'
ויתן־לו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו׃	ז	7	So the priest gave him holy bread; for there was no bread there but the showbread, that was taken from before Yehovah, to put hot bread in the day when it was taken away.--
ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול׃	ח	8	Now a certain man of the servants of Saul was there that day, detained before Yehovah; and his name was Doeg the Edomite, the chiefest of the herdmen that belonged to Saul.--
ויאמר דוד לאחימלך ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ׃ ס	ט	9	And David said unto Ahimelech: 'And is there peradventure here under thy hand spear or sword? for I have neither brought my sword nor my weapons with me, because the king's business required haste.' {S}
ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית ׀ בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃	י	10	And the priest said: 'The sword of Goliath the Philistine, whom thou slewest in the vale of Elah, behold, it is here wrapped in a cloth behind the ephod; if thou wilt take that, take it; for there is no other save that here.' {S} And David said: 'There is none like that; give it me.'
ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שאול ויבא אל־אכיש מלך גת׃	יא	11	And David arose, and fled that day for fear of Saul, and went to Achish the king of Gath.
ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו באלפו ודוד ברבבתיו ברבבתו׃	יב	12	And the servants of Achish said unto him: 'Is not this David the king of the land? Did they not sing one to another of him in dances, saying: Saul hath slain his thousands, and David his ten thousands?'
וישם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך־גת׃	יג	13	And David laid up these words in his heart, and was sore afraid of Achish the king of Gath.
וישנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתיו ויתו על־דלתות השער ויורד רירו אל־זקנו׃	יד	14	And he changed his demeanour before them, and feigned himself mad in their hands, and scrabbled on the doors of the gate, and let his spittle fall down upon his beard. {S}
ויאמר אכיש אל־עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי׃	יה	15	Then said Achish unto his servants: 'Lo, when ye see a man that is mad, wherefore do ye bring him to me?
חסר משגעים אני כי־הבאתם את־זה להשתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי׃ ס	יו	16	Do I lack madmen, that ye have brought this fellow to play the madman in my presence? shall this fellow come into my house?' {P}

Chapter 22

וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה׃	א	1	David therefore departed thence, and escaped to the cave of Adullam; and when his brethren and all his father's house heard it, they went down thither to him.
ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש׃	ב	2	And every one that was in distress, and every one that was in debt, and every one that was discontented, gathered themselves unto him; and he became captain over them; and there were with him about four hundred men.
וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר ׀ אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים׃	ג	3	And David went thence to Mizpeh of Moab; and he said unto the king of Moab: 'Let my father and my mother, I pray thee, come forth, and be with you, till I know what God will do for me.'
וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה׃ ס	ד	4	And he brought them before the king of Moab; and they dwelt with him all the while that David was in the stronghold. {S}
ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃ ס	ה	5	And the prophet Gad said unto David: 'Abide not in the stronghold; depart, and get thee into the land of Judah.' Then David departed, and came into the forest of Hereth. {S}
וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו׃	ו	6	And Saul heard that David was discovered, and the men that were with him; now Saul was sitting in Gibeah, under the tamarisk-tree in Ramah, with his spear in his hand, and all his servants were standing about him.
ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות׃	ז	7	And Saul said unto his servants that stood about him: 'Hear now, ye Benjamites; will the son of Jesse give every one of you fields and vineyards, will he make you all captains of thousands and captains of hundreds;
כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה׃ ס	ח	8	that all of you have conspired against me, and there was none that disclosed it to me when my son made a league with the son of Jesse, and there is none of you that is sorry for me, or discloseth unto me that my son hath stirred up my servant against me, to lie in wait, as at this day?' {S}
ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב׃	ט	9	Then answered Doeg the Edomite, who was set over the servants of Saul, and said: 'I saw the son of Jesse coming to Nob, to Ahimelech the son of Ahitub.
וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׃	י	10	And he inquired of Yehovah for him, and gave him victuals, and gave him the sword of Goliath the Philistine.'
וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך׃ ס	יא	11	Then the king sent to call Ahimelech the priest, the son of Ahitub, and all his father's house, the priests that were in Nob; and they came all of them to the king. {S}
ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני׃	יב	12	And Saul said: 'Hear now, thou son of Ahitub.' And he answered: 'Here I am, my lord.'
ויאמר אליו אלו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה׃ ס	יג	13	And Saul said unto him: 'Why have ye conspired against me, thou and the son of Jesse, in that thou hast given him bread, and a sword, and hast inquired of God for him, that he should rise against me, to lie in wait, as at this day?' {S}
ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך׃	יד	14	Then Ahimelech answered the king, and said: 'And who among all thy servants is so trusted as David, who is the king's son-in-law, and giveth heed unto thy bidding, and is honourable in thy house?
היום החלתי לשאל־לו לשאולבאלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול׃	יה	15	Have I to-day begun to inquire of God for him? be it far from me; let not the king impute any thing unto his servant, nor to all the house of my father; for thy servant knoweth nothing of all this, less or more.'
ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך׃	יו	16	And the king said: 'Thou shalt surely die, Ahimelech, thou, and all thy father's house.'
ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו ׀ כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־אזני אזנו ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה׃ ס	יז	17	And the king said unto the guard that stood about him: 'Turn, and slay the priests of Yehovah; because their hand also is with David, and because they knew that he fled, and did not disclose it to me.' But the servants of the king would not put forth their hand to fall upon the priests of Yehovah. {S}
ויאמר המלך לדואג לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דואג דויג האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת ׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃	יח	18	And the king said to Doeg: 'Turn thou, and fall upon the priests.' And Doeg the Edomite turned, and he fell upon the priests, and he slew on that day eighty-five persons that did wear a linen ephod.
ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב׃	יט	19	And Nob, the city of the priests, smote he with the edge of the sword, both men and women, children and sucklings, and oxen and asses and sheep, with the edge of the sword.
וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד׃	כ	20	And one of the sons of Ahimelech the son of Ahitub, named Abiathar, escaped, and fled after David.
ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה׃	כא	21	And Abiathar told David that Saul had slain Yehovah's priests.
ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם דואג דויג האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך׃	כב	22	And David said unto Abiathar: 'I knew on that day, when Doeg the Edomite was there, that he would surely tell Saul; I have brought about the death of all the persons of thy father's house.
שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי׃	כג	23	Abide thou with me, fear not; for he that seeketh my life seeketh thy life; for with me thou shalt be in safeguard.' {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 23

ויגדו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שסים את־הגרנות׃	א	1	And they told David, saying: 'Behold, the Philistines are fighting against Keilah, and they rob the threshing-floors.'
וישאל דוד ביהוה לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ס ויאמר יהוה אל־דוד לך והכית בפלשתים והושעת את־קעילה׃	ב	2	Therefore David inquired of Yehovah, saying: 'Shall I go and smite these Philistines?' {S} And Yehovah said unto David: 'Go, and smite the Philistines, and save Keilah.'
ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי־נלך קעלה אל־מערכות פלשתים׃ ס	ג	3	And David's men said unto him: 'Behold, we are afraid here in Judah; how much more then if we go to Keilah against the armies of the Philistines?' {S}
ויוסף עוד דוד לשאל ביהוה ס ויענהו יהוה ויאמר קום רד קעילה כי־אני נתן את־פלשתים בידך׃	ד	4	Then David inquired of Yehovah yet again. And Yehovah answered him and said: 'Arise, go down to Keilah; for I will deliver the Philistines into thy hand.'
וילך דוד ואנשיו ואנשו קעילה וילחם בפלשתים וינהג את־מקניהם ויך בהם מכה גדולה וישע דוד את ישבי קעילה׃ ס	ה	5	And David and his men went to Keilah, and fought with the Philistines, and brought away their cattle, and slew them with a great slaughter. So David saved the inhabitants of Keilah. {S}
ויהי בברח אביתר בן־אחימלך אל־דוד קעילה אפוד ירד בידו׃	ו	6	And it came to pass, when Abiathar the son of Ahimelech fled to David to Keilah, that he came down with an ephod in his hand.
ויגד לשאול כי־בא דוד קעילה ויאמר שאול נכר אתו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח׃	ז	7	And it was told Saul that David was come to Keilah. And Saul said: 'God hath delivered him into my hand; for he is shut in, by entering into a town that hath gates and bars.'
וישמע שאול את־כל־העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל־דוד ואל־אנשיו׃	ח	8	And Saul summoned all the people to war, to go down to Keilah, to besiege David and his men.
וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל־אביתר הכהן הגישה האפוד׃ ס	ט	9	And David knew that Saul devised mischief against him; and he said to Abiathar the priest: 'Bring hither the ephod.' {S}
ויאמר דוד יהוה אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי־מבקש שאול לבוא אל־קעילה לשחת לעיר בעבורי׃	י	10	Then said David: 'Yehovah, the God of Israel, Thy servant hath surely heard that Saul seeketh to come to Keilah, to destroy the city for my sake.
היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך יהוה אלהי ישראל הגד־נא לעבדך ס ויאמר יהוה ירד׃	יא	11	Will the men of Keilah deliver me up into his hand? will Saul come down, as Thy servant hath heard?' Yehovah, the God of Israel, I beseech Thee, tell Thy servant.' {S} And Yehovah said: 'He will come down.' {S}
ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת־אנשי ביד־שאול ויאמר יהוה יסגירו׃ ס	יב	12	Then said David: 'Will the men of Keilah deliver up me and my men into the hand of Saul?' And Yehovah said: 'They will deliver thee up.' {S}
ויקם דוד ואנשיו כשש־מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי־נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת׃	יג	13	Then David and his men, who were about six hundred, arose and departed out of Keilah, and went whithersoever they could go. And it was told Saul that David was escaped from Keilah; and he forbore to go forth.
וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר־זיף ויבקשהו שאול כל־הימים ולא־נתנו אלהים בידו׃	יד	14	And David abode in the wilderness in the strongholds, and remained in the hill-country in the wilderness of Ziph. And Saul sought him every day, but God delivered him not into his hand.
וירא דוד כי־יצא שאול לבקש את־נפשו ודוד במדבר־זיף בחרשה׃ ס	יה	15	And David saw that Saul was come out to seek his life; and David was in the wilderness of Ziph in the wood. {S}
ויקם יהונתן בן־שאול וילך אל־דוד חרשה ויחזק את־ידו באלהים׃	יו	16	And Jonathan Saul's son arose, and went to David into the wood, and strengthened his hand in God.
ויאמר אליו אל־תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלך על־ישראל ואנכי אהיה־לך למשנה וגם־שאול אבי ידע כן׃	יז	17	And he said unto him: 'Fear not; for the hand of Saul my father shall not find thee; and thou shalt be king over Israel, and I shall be next unto thee; and that also Saul my father knoweth.'
ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו׃ ס	יח	18	And they two made a covenant before Yehovah; and David abode in the wood, and Jonathan went to his house. {S}
ויעלו זפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון׃	יט	19	Then came up the Ziphites to Saul to Gibeah, saying: 'Doth not David hide himself with us in the strongholds in the wood, in the hill of Hachilah, which is on the south of Jeshimon?
ועתה לכל־אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך׃	כ	20	Now therefore, O king, come down, according to all the desire of thy soul to come down; and our part shall be to deliver him up into the king's hand.'
ויאמר שאול ברוכים אתם ליהוה כי חמלתם עלי׃	כא	21	And Saul said: 'Blessed be ye of Yehovah; for ye have had compassion on me.
לכו־נא הכינו עוד ודעו וראו את־מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערום יערם הוא׃	כב	22	Go, I pray you, make yet more sure, and know and see his place where his haunt is, and who hath seen him there; for it is told me that he dealeth very subtly.
וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל־נכון והלכתי אתכם והיה אם־ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה׃	כג	23	See therefore, and take knowledge of all the lurking-places where he hideth himself, and come ye back to me with the certainty, and I will go with you; and it shall come to pass, if he be in the land, that I will search him out among all the thousands of Judah.'
ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון׃	כד	24	And they arose, and went to Ziph before Saul; but David and his men were in the wilderness of Maon, in the Arabah on the south of Jeshimon.
וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי־דוד מדבר מעון׃	כה	25	And Saul and his men went to seek him. And they told David; wherefore he came down to the rock, and abode in the wilderness of Maon. And when Saul heard that, he pursued after David in the wilderness of Maon.
וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עטרים אל־דוד ואל־אנשיו לתפשם׃	כו	26	And Saul went on this side of the mountain, and David and his men on that side of the mountain; and David made haste to get away for fear of Saul; for Saul and his men compassed David and his men round about to take them.
ומלאך בא אל־שאול לאמר מהרה ולכה כי־פשטו פלשתים על־הארץ׃	כז	27	But there came a messenger unto Saul, saying: 'Haste thee, and come; for the Philistines have made a raid upon the land.'
וישב שאול מרדף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על־כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות׃	כח	28	So Saul returned from pursuing after David, and went against the Philistines; therefore they called that place Sela-hammahlekoth.
ויעל דוד משם וישב במצדות עין־גדי׃	א	29	And David went up from thence, and dwelt in the strongholds of En-gedi. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

1	BHS has been faithful to the Leningrad Codex where there might be a question of the validity of the form and we keep the same form as BHS.

Chapter 24

ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי׃ ס	ב	1	And it came to pass, when Saul was returned from following the Philistines, that it was told him, saying: 'Behold, David is in the wilderness of En-gedi.' {S}
ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל־ישראל וילך לבקש את־דוד ואנשיו על־פני צורי היעלים׃	ג	2	Then Saul took three thousand chosen men out of all Israel, and went to seek David and his men upon the rocks of the wild goats.
ויבא אל־גדרות הצאן על־הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את־רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃	ד	3	And he came to the sheepcotes by the way, where was a cave; and Saul went in to cover his feet. Now David and his men were sitting in the innermost parts of the cave.
ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר־אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את־איבך איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את־כנף־המעיל אשר־לשאול בלט׃	ה	4	And the men of David said unto him: 'Behold the day in which Yehovah hath said unto thee: Behold, I will deliver thine enemy into thy hand, and thou shalt do to him as it shall seem good unto thee.' Then David arose, and cut off the skirt of Saul's robe privily.
ויהי אחרי־כן ויך לב־דוד אתו על אשר כרת את־כנף אשר לשאול׃ ס	ו	5	And it came to pass afterward, that David's heart smote him, because he had cut off Saul's skirt.
ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם־אעשה את־הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי־משיח יהוה הוא׃	ז	6	And he said unto his men: 'Yehovah forbid it me, that I should do this thing unto my lord, Yehovah's anointed, to put forth my hand against him, seeing he is Yehovah's anointed.'
וישסע דוד את־אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל־שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך׃ ס	ח	7	So David checked his men with these words, and suffered them not to rise against Saul. And Saul rose up out of the cave, and went on his way. {S}
ויקם דוד אחרי־כן ויצא מהמערה מן־המערה ויקרא אחרי־שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו׃ ס	ט	8	David also arose afterward, and went out of the cave, and cried after Saul, saying: 'My lord the king.' And when Saul looked behind him, David bowed with his face to the earth, and prostrated himself. {S}
ויאמר דוד לשאול למה תשמע את־דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך׃	י	9	And David said to Saul: 'Wherefore hearkenest thou to men's words, saying: Behold, David seeketh thy hurt?
הנה היום הזה ראו עיניך את אשר־נתנך יהוה ׀ היום ׀ בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא־אשלח ידי באדני כי־משיח יהוה הוא׃	יא	10	Behold, this day thine eyes have seen how that Yehovah had delivered thee to-day into my hand in the cave; and some bade me kill thee; but mine eye spared thee; and I said: I will not put forth my hand against my lord; for he is Yehovah's anointed.
ואבי ראה גם ראה את־כנף מעילך בידי כי בכרתי את־כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא־חטאתי לך ואתה צדה את־נפשי לקחתה׃	יב	11	Moreover, my father, see, yea, see the skirt of thy robe in my hand; for in that I cut off the skirt of thy robe, and killed thee not, know thou and see that there is neither evil nor transgression in my hand, and I have not sinned against thee, though thou layest wait for my soul to take it.
ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה־בך׃	יג	12	Yehovah judge between me and thee, and Yehovah avenge me of thee; but my hand shall not be upon thee.
כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה־בך׃	יד	13	As saith the proverb of the ancients: Out of the wicked cometh forth wickedness; but my hand shall not be upon thee.
אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד׃	יה	14	After whom is the king of Israel come out? after whom dost thou pursue? after a dead dog, after a flea.
והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את־ריבי וישפטני מידך׃ פ	יו	15	Yehovah therefore be judge, and give sentence between me and thee, and see, and plead my cause, and deliver me out of thy hand.' {P}
ויהי ׀ ככלות דוד לדבר את־הדברים האלה אל־שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך׃	יז	16	And it came to pass, when David had made an end of speaking these words unto Saul, that Saul said: 'Is this thy voice, my son David?' And Saul lifted up his voice, and wept.
ויאמר אל־דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה׃	יח	17	And he said to David: 'Thou art more righteous than I; for thou hast rendered unto me good, whereas I have rendered unto thee evil.
וְאַתָּה֙ ואת הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי׃	יט	18	And thou hast declared this day how that thou hast dealt well with me; forasmuch as when Yehovah had delivered me up into thy hand, thou didst not kill me.
וכי־ימצא איש את־איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי׃	כ	19	For if a man find his enemy, will he let him go well away? wherefore Yehovah reward thee good for that which thou hast done unto me this day.
ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל׃	כא	20	And now, behold, I know that thou shalt surely be king, and that the kingdom of Israel shall be established in thy hand.
ועתה השבעה לי ביהוה אם־תכרית את־זרעי אחרי ואם־תשמיד את־שמי מבית אבי׃	כב	21	Swear now therefore unto me by Yehovah, that thou wilt not cut off my seed after me, and that thou wilt not destroy my name out of my father's house.'
וישבע דוד לשאול וילך שאול אל־ביתו ודוד ואנשיו עלו על־המצודה׃ פ	כג	22	And David swore unto Saul. And Saul went home; but David and his men got them up unto the stronghold. {S}

Chapter 25

וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן׃ ס	א	1	And Samuel died; and all Israel gathered themselves together, and lamented him, and buried him in his house at Ramah. And David arose, and went down to the wilderness of Paran. {P}
ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל׃	ב	2	And there was a man in Maon, whose possessions were in Carmel; and the man was very great, and he had three thousand sheep, and a thousand goats; and he was shearing his sheep in Carmel.
ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי כלבו׃	ג	3	Now the name of the man was Nabal; and the name of his wife Abigail; and the woman was of good understanding, and of a beautiful form; but the man was churlish and evil in his doings; and he was of the house of Caleb.
וישמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו׃	ד	4	And David heard in the wilderness that Nabal was shearing his sheep.
וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושאלתם־לו בשמי לשלום׃	ה	5	And David sent ten young men, and David said unto the young men: 'Get you up to Carmel, and go to Nabal, and greet him in my name;
ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום׃	ו	6	and thus ye shall say: All hail! and peace be both unto thee, and peace be to thy house, and peace be unto all that thou hast.
ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל׃	ז	7	And now I have heard that thou hast shearers; thy shepherds have now been with us, and we did them no hurt, neither was there aught missing unto them, all the while they were in Carmel.
שאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד׃	ח	8	Ask thy young men, and they will tell thee; wherefore let the young men find favour in thine eyes; for we come on a good day; give, I pray thee, whatsoever cometh to thy hand, unto thy servants, and to thy son David.'
ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשם דוד וינוחו׃	ט	9	And when David's young men came, they spoke to Nabal according to all those words in the name of David, and ceased.
ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו׃	י	10	And Nabal answered David's servants, and said: 'Who is David? and who is the son of Jesse? there are many servants now-a-days that break away every man from his master;
ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה׃	יא	11	shall I then take my bread, and my water, and my flesh that I have killed for my shearers, and give it unto men of whom I know not whence they are?'
ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה׃	יב	12	So David's young men turned on their way, and went back, and came and told him according to all these words.
ויאמר דוד לאנשיו חגרו ׀ איש את־חרבו ויחגרו איש את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו ׀ אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על־הכלים׃	יג	13	And David said unto his men: 'Gird ye on every man his sword.' And they girded on every man his sword; and David also girded on his sword; and there went up after David about four hundred men; and two hundred abode by the baggage.
ולאביגיל אשת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים ׀ מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם׃	יד	14	But one of the young men told Abigail, Nabal's wife, saying: 'Behold, David sent messengers out of the wilderness to salute our master; and he flew upon them.
והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה׃	יה	15	But the men were very good unto us, and we were not hurt, neither missed we any thing, as long as we went with them, when we were in the fields;
חומה היו עלינו גם־לילה גם־יומם כל־ימי היותנו עמם רעים הצאן׃	יו	16	they were a wall unto us both by night and by day, all the while we were with them keeping the sheep.
ועתה דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו׃	יז	17	Now therefore know and consider what thou wilt do; for evil is determined against our master, and against all his house; for he is such a base fellow, that one cannot speak to him.'
ותמהר אביגיל אבוגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוית עשוות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים׃	יח	18	Then Abigail made haste, and took two hundred loaves, and two bottles of wine, and five sheep ready dressed, and five measures of parched corn, and a hundred clusters of raisins, and two hundred cakes of figs, and laid them on asses.
ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה׃	יט	19	And she said unto her young men: 'Go on before me; behold, I come after you.' But she told not her husband Nabal.
והיה היא ׀ רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם׃	כ	20	And it was so, as she rode on her ass, and came down by the covert of the mountain, that, behold, David and his men came down towards her; and she met them.--
ודוד אמר אך לשקר שמרתי את־כל־אשר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשר־לו מאומה וישב־לי רעה תחת טובה׃	כא	21	Now David had said: 'Surely in vain have I kept all that this fellow hath in the wilderness, so that nothing was missed of all that pertained unto him; and he hath returned me evil for good.
כה־יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשאיר מכל־אשר־לו עד־הבקר משתין בקיר׃	כב	22	God do so unto the enemies of David, and more also, if I leave of all that pertain to him by the morning light so much as one male.'--
ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־פניה ותשתחו ארץ׃	כג	23	And when Abigail saw David, she made haste, and alighted from her ass, and fell before David on her face, and bowed down to the ground.
ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך׃	כד	24	And she fell at his feet, and said: 'Upon me, my lord, upon me be the iniquity; and let thy handmaid, I pray thee, speak in thine ears, and hear thou the words of thy handmaid.
אל־נא ישים אדני ׀ את־לבו אל־איש הבליעל הזה על־נבל כי כשמו כן־הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשר שלחת׃	כה	25	Let not my lord, I pray thee, regard this base fellow, even Nabal; for as his name is, so is he: Nabal is his name, and churlishness is with him; but I thy handmaid saw not the young men of my lord, whom thou didst send.
ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל־אדני רעה׃	כו	26	Now therefore, my lord, as Yehovah liveth, and as thy soul liveth, seeing Yehovah hath withholden thee from bloodguiltiness, and from finding redress for thyself with thine own hand, now therefore let thine enemies, and them that seek evil to my lord, be as Nabal.
ועתה הברכה הזאת אשר־הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני׃	כז	27	And now this present which thy servant hath brought unto my lord, let it be given unto the young men that follow my lord.
שא נא לפשע אמתך כי עשה־יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך׃	כח	28	Forgive, I pray thee, the trespass of thy handmaid; for Yehovah will certainly make my lord a sure house, because my lord fighteth the battles of Yehovah; and evil is not found in thee all thy days.
ויקם אדם לרדפך ולבקש את־נפשך והיתה נפש אדני צרורה ׀ בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃	כט	29	And though man be risen up to pursue thee, and to seek thy soul, yet the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with Yehovah thy God; and the souls of thine enemies, them shall he sling out, as from the hollow of a sling.
והיה כי־יעשה יהוה לאדני ככל אשר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישראל׃	ל	30	And it shall come to pass, when Yehovah shall have done to my lord according to all the good that He hath spoken concerning thee, and shall have appointed thee prince over Israel;
ולא תהיה זאת ׀ לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך׃ ס	לא	31	that this shall be no stumbling-block unto thee, nor offence of heart unto my lord, either that thou hast shed blood without cause, or that my lord hath found redress for himself. And when Yehovah shall have dealt well with my lord, then remember thy handmaid.' {S}
ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי׃	לב	32	And David said to Abigail: 'Blessed be Yehovah, the God of Israel, who sent thee this day to meet me;
וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי׃	לג	33	and blessed be thy discretion, and blessed be thou, that hast kept me this day from bloodguiltiness, and from finding redress for myself with mine own hand.
ואולם חי־יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי ׀ לולי מהרת ותבאת ותבאתי לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר׃	לד	34	For in very deed, as Yehovah, the God of Israel, liveth, who hath withholden me from hurting thee, except thou hadst made haste and come to meet me, surely there had not been left unto Nabal by the morning light so much as one male.'
ויקח דוד מידה את אשר־הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך׃	לה	35	So David received of her hand that which she had brought him; and he said unto her: 'Go up in peace to thy house; see, I have hearkened to thy voice, and have accepted thy person.'
ותבא אביגיל ׀ אל־נבל והנה־לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר׃	לו	36	And Abigail came to Nabal; and, behold, he held a feast in his house, like the feast of a king; and Nabal's heart was merry within him, for he was very drunken; wherefore she told him nothing, less or more, until the morning light.
ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן׃	לז	37	And it came to pass in the morning, when the wine was gone out of Nabal, that his wife told him these things, and his heart died within him, and he became as a stone.
ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת׃	לח	38	And it came to pass about ten days after, that Yehovah smote Nabal, so that he died.
וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה׃	לט	39	And when David heard that Nabal was dead, he said: 'Blessed be Yehovah, that hath pleaded the cause of my reproach from the hand of Nabal, and hath kept back His servant from evil; and the evil-doing of Nabal hath Yehovah returned upon his own head.' And David sent and spoke concerning Abigail, to take her to him to wife.
ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה׃	מ	40	And when the servants of David were come to Abigail to Carmel, they spoke unto her, saying: 'David hath sent us unto thee, to take thee to him to wife.'
ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני׃	מא	41	And she arose, and bowed down with her face to the earth, and said: 'Behold, thy handmaid is a servant to wash the feet of the servants of my lord.'
ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשה׃	מב	42	And Abigail hastened, and arose, and rode upon an ass, with five damsels of hers that followed her; and she went after the messengers of David, and became his wife.
ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שתיהן לו לנשים׃ ס	מג	43	David also took Ahinoam of Jezreel; and they became both of them his wives. {S}
ושאול נתן את־מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים׃	מד	44	Now Saul had given Michal his daughter, David's wife, to Palti the son of Laish, who was of Gallim.

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

k	We read one or more consonants in L differently from BHS.

Chapter 26

ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃	א	1	And the Ziphites came unto Saul to Gibeah, saying: 'Doth not David hide himself in the hill of Hachilah, which is before Jeshimon?'
ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף׃	ב	2	Then Saul arose, and went down to the wilderness of Ziph, having three thousand chosen men of Israel with him, to seek David in the wilderness of Ziph.
ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃	ג	3	And Saul pitched in the hill of Hachilah, which is before Jeshimon, by the way. But David abode in the wilderness, and he saw that Saul came after him into the wilderness.
וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון׃	ד	4	David therefore sent out spies, and understood that Saul was come of a certainty.
ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים סביבתיו סביבתו׃	ה	5	And David arose, and came to the place where Saul had pitched; and David beheld the place where Saul lay, and Abner the son of Ner, the captain of his host; and Saul lay within the barricade, and the people pitched round about him.
ויען דוד ויאמר ׀ אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך׃	ו	6	Then answered David and said to Ahimelech the Hittite, and to Abishai the son of Zeruiah, brother to Joab, saying: 'Who will go down with me to Saul to the camp?' And Abishai said: 'I will go down with thee.'
ויבא דוד ואבישי ׀ אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ מראשתיו מראשתו ואבנר והעם שכבים סביבתיו סביבתו׃ ס	ז	7	So David and Abishai came to the people by night; and, behold, Saul lay sleeping within the barricade, with his spear stuck in the ground at his head; and Abner and the people lay round about him. {S}
ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו׃	ח	8	Then said Abishai to David: 'God hath delivered up thine enemy into thy hand this day; now therefore let me smite him, I pray thee, with the spear to the earth at one stroke, and I will not smite him the second time.'
ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה׃ פ	ט	9	And David said to Abishai: 'Destroy him not; for who can put forth his hand against Yehovah's anointed, and be guiltless?' {P}
ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה׃	י	10	And David said: 'As Yehovah liveth, nay, but Yehovah shall smite him; or his day shall come to die; or he shall go down into battle, and be swept away.
חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר מראשתיו מראשתו ואת־צפחת המים ונלכה לנו׃	יא	11	Yehovah forbid it me, that I should put forth my hand against Yehovah's anointed; but now take, I pray thee, the spear that is at his head, and the cruse of water and let us go.'
ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם׃	יב	12	So David took the spear and the cruse of water from Saul's head; and they got them away, and no man saw it, nor knew it, neither did any awake; for they were all asleep; because a deep sleep from Yehovah was fallen upon them.
ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם׃	יג	13	Then David went over to the other side, and stood on the top of the mountain afar off; a great space being between them.
ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך׃ פ	יד	14	And David cried to the people, and to Abner the son of Ner, saying: 'Answerest thou not, Abner?' Then Abner answered and said: 'Who art thou that criest to the king?' {P}
ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך׃	יה	15	And David said to Abner: 'Art not thou a valiant man? and who is like to thee in Israel? wherefore then hast thou not kept watch over thy lord the king? for there came one of the people in to destroy the king thy lord.
לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ׀ ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר מראשתיו מראשתו׃	יו	16	This thing is not good that thou hast done. As Yehovah liveth, ye deserve to die, because ye have not kept watch over your lord, Yehovah's anointed. And now, see, where the king's spear is, and the cruse of water that was at his head.'
ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך׃	יז	17	And Saul knew David's voice, and said: 'Is this thy voice, my son David?' And David said: 'It is my voice, my lord, O king.'
ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה׃	יח	18	And he said: 'Wherefore doth my lord pursue after his servant? for what have I done? or what evil is in my hand?
ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם ׀ בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים׃	יט	19	Now therefore, I pray thee, let my lord the king hear the words of his servant. If it be Yehovah that hath stirred thee up against me, let Him accept an offering; but if it be the children of men, cursed be they before Yehovah; for they have driven me out this day that I should not cleave unto the inheritance of Yehovah, saying: Go, serve other gods.
ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃	כ	20	Now therefore, let not my blood fall to the earth away from the presence of Yehovah; for the king of Israel is come out to seek a single flea, as when one doth hunt a partridge in the mountains.'
ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃	כא	21	Then said Saul: 'I have sinned; return, my son David; for I will no more do thee harm, because my life was precious in thine eyes this day; behold, I have played the fool and erred exceedingly.'
ויען דוד ויאמר הנה חנית החנית המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃	כב	22	And David answered and said: 'Behold the king's spear! let then one of the young men come over and fetch it.
ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה ׀ היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה׃	כג	23	And Yehovah will render to every man his righteousness and his faithfulness; forasmuch as Yehovah delivered thee into my hand to-day, and I would not put forth my hand against Yehovah's anointed.
והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה׃ פ	כד	24	And, behold, as thy life was much set by this day in mine eyes, so let my life be much set by in the eyes of Yehovah, and let Him deliver me out of all tribulation.' {P}
ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃ פ	כה	25	Then Saul said to David: 'Blessed be thou, my son David; thou shalt both do mightily, and shalt surely prevail.' So David went his way, and Saul returned to his place. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 27

ויאמר דוד אל־לבו עתה אספה יום־אחד ביד־שאול אין־לי טוב כי המלט אמלט ׀ אל־ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל־גבול ישראל ונמלטתי מידו׃	א	1	And David said in his heart: 'I shall now be swept away one day by the hand of Saul; there is nothing better for me than that I should escape into the land of the Philistines; and Saul will despair of me, to seek me any more in all the borders of Israel; so shall I escape out of his hand.'
ויקם דוד ויעבר הוא ושש־מאות איש אשר עמו אל־אכיש בן־מעוך מלך גת׃	ב	2	And David arose, and passed over, he and the six hundred men that were with him, unto Achish the son of Maoch, king of Gath.
וישב דוד עם־אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת־נבל הכרמלית׃	ג	3	And David dwelt with Achish at Gath, he and his men, every man with his household, even David with his two wives, Ahinoam the Jezreelitess, and Abigail the Carmelitess, Nabal's wife.
ויגד לשאול כי־ברח דוד גת ולא־יסף יוסף עוד לבקשו׃ ס	ד	4	And it was told Saul that David was fled to Gath; and he sought no more again for him. {S}
ויאמר דוד אל־אכיש אם־נא מצאתי חן בעיניך יתנו־לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך׃	ה	5	And David said unto Achish: 'If now I have found favour in thine eyes, let them give me a place in one of the cities in the country, that I may dwell there; for why should thy servant dwell in the royal city with thee?'
ויתן־לו אכיש ביום ההוא את־צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה׃ פ	ו	6	Then Achish gave him Ziklag that day; wherefore Ziklag belongeth unto the kings of Judah unto this day. {P}
ויהי מספר הימים אשר־ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים׃	ז	7	And the number of the days that David dwelt in the land of the Philistines was four months.
ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל־הגשורי והגזרי והגרזי והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד־ארץ מצרים׃	ח	8	And David and his men went up, and made a raid upon the Geshurites, and the Gizrites, and the Amalekites; for those were the inhabitants of the land, who were of old, as thou goest to Shur, even unto the land of Egypt.
והכה דוד את־הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל־אכיש׃	ט	9	And David smote the land, and left neither man nor woman alive, and took away the sheep, and the oxen, and the asses, and the camels, and the apparel. And he returned, and came to Achish.
ויאמר אכיש אל־פשטתם היום ויאמר דוד על־נגב יהודה ועל־נגב הירחמאלי ואל־נגב הקיני׃	י	10	And Achish said: 'Whither have ye made a raid to-day?' And David said: 'Against the South of Judah, and against the South of the Jerahmeelites, and against the South of the Kenites.'
ואיש ואשה לא־יחיה דוד להביא גת לאמר פן־יגדו עלינו לאמר כה־עשה דוד וכה משפטו כל־הימים אשר ישב בשדה פלשתים׃	יא	11	And David left neither man nor woman alive, to bring them to Gath, saying: 'Lest they should tell on us, saying: So did David, and so hath been his manner all the while he hath dwelt in the country of the Philistines.'
ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם׃ פ	יב	12	And Achish believed David, saying: 'He hath made his people Israel utterly to abhor him; therefore he shall be my servant for ever.' {P}

Chapter 28

ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃	א	1	And it came to pass in those days, that the Philistines gathered their hosts together for warfare, to fight with Israel. And Achish said unto David: 'Know thou assuredly, that thou shalt go out with me in the host, thou and thy men.'
ויאמר דוד אל־אכיש לכן אתה תדע את אשר־יעשה עבדך ויאמר אכיש אל־דוד לכן שמר לראשי אשימך כל־הימים׃ פ	ב	2	And David said to Achish: 'Therefore thou shalt know what thy servant will do.' And Achish said to David: 'Therefore will I make thee keeper of my head for ever.' {P}
ושמואל מת ויספדו־לו כל־ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ׃	ג	3	Now Samuel was dead, and all Israel had lamented him, and buried him in Ramah, even in his own city. And Saul had put away those that divined by a ghost or a familiar spirit out of the land.
ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את־כל־ישראל ויחנו בגלבע׃	ד	4	And the Philistines gathered themselves together, and came and pitched in Shunem; and Saul gathered all Israel together, and they pitched in Gilboa.
וירא שאול את־מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד׃	ה	5	And when Saul saw the host of the Philistines, he was afraid, and his heart trembled greatly.
וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃	ו	6	And when Saul inquired of Yehovah, Yehovah answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor by prophets.
ויאמר שאול לעבדיו בקשו־לי אשת בעלת־אוב ואלכה אליה ואדרשה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת־אוב בעין דור׃	ז	7	Then said Saul unto his servants: 'Seek me a woman that divineth by a ghost, that I may go to her, and inquire of her.' And his servants said to him: 'Behold, there is a woman that divineth by a ghost at En-dor.'
ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר קסמי־נא קסומי לי באוב והעלי לי את אשר־אמר אליך׃	ח	8	And Saul disguised himself, and put on other raiment, and went, he and two men with him, and they came to the woman by night; and he said: 'Divine unto me, I pray thee, by a ghost, and bring me up whomsoever I shall name unto thee.'
ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול אשר הכרית את־האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני׃	ט	9	And the woman said unto him: 'Behold, thou knowest what Saul hath done, how he hath cut off those that divine by a ghost or a familiar spirit out of the land; wherefore then layest thou a snare for my life, to cause me to die?'
וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה׃	י	10	And Saul swore to her by Yehovah, saying: 'As Yehovah liveth, there shall no punishment happen to thee for this thing.'
ותאמר האשה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שמואל העלי־לי׃	יא	11	Then said the woman: 'Whom shall I bring up unto thee?' And he said: 'Bring me up Samuel.'
ותרא האשה את־שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול׃	יב	12	And when the woman saw Samuel, she cried with a loud voice; and the woman spoke to Saul, saying: 'Why hast thou deceived me? for thou art Saul.'
ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל־שאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ׃	יג	13	And the king said unto her: 'Be not afraid; for what seest thou?' And the woman said unto Saul: 'I see a godlike being coming up out of the earth.'
ויאמר לה מה־תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי־שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו׃ ס	יד	14	And he said unto her: 'What form is he of?' And she said: 'An old man cometh up; and he is covered with a robe.' And Saul perceived that it was Samuel, and he bowed with his face to the ground, and prostrated himself. {S}
ויאמר שמואל אל־שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר־לי מאד ופלשתים ׀ נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה׃ ס	יה	15	And Samuel said to Saul: 'Why hast thou disquieted me, to bring me up?' And Saul answered: 'I am sore distressed; for the Philistines make war against me, and God is departed from me, and answereth me no more, neither by prophets, nor by dreams; therefore I have called thee, that thou mayest make known unto me what I shall do.' {S}
ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃	יו	16	And Samuel said: 'Wherefore then dost thou ask of me, seeing Yehovah is departed from thee, and is become thine adversary?
ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃	יז	17	And Yehovah hath wrought for Himself; as He spoke by me; and Yehovah hath rent the kingdom out of thy hand, and given it to thy neighbour, even to David.
כאשר לא־שמעת בקול יהוה ולא־עשית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשה־לך יהוה היום הזה׃	יח	18	Because thou didst not hearken to the voice of Yehovah, and didst not execute His fierce wrath upon Amalek, therefore hath Yehovah done this thing unto thee this day.
ויתן יהוה גם את־ישראל עמך ביד־פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישראל יתן יהוה ביד־פלשתים׃	יט	19	Moreover Yehovah will deliver Israel also with thee into the hand of the Philistines; and to-morrow shalt thou and thy sons be with me; Yehovah will deliver the host of Israel also into the hand of the Philistines.'
וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה׃	כ	20	Then Saul fell straightway his full length upon the earth, and was sore afraid, because of the words of Samuel; and there was no strength in him; for he had eaten no bread all the day, nor all the night.
ותבוא האשה אל־שאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את־דבריך אשר דברת אלי׃	כא	21	And the woman came unto Saul, and saw that he was sore affrighted, and said unto him: 'Behold, thy handmaid hath hearkened unto thy voice, and I have put my life in my hand, and have hearkened unto thy words which thou spokest unto me.
ועתה שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃	כב	22	Now therefore, I pray thee, hearken thou also unto the voice of thy handmaid, and let me set a morsel of bread before thee; and eat, that thou mayest have strength, when thou goest on thy way.'
וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל־המטה׃	כג	23	But he refused, and said: 'I will not eat.' But his servants, together with the woman, urged him; and he hearkened unto their voice. So he arose from the earth, and sat upon the bed.
ולאשה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלש ותפהו מצות׃	כד	24	And the woman had a fatted calf in the house; and she made haste, and killed it; and she took flour, and kneaded it, and did bake unleavened bread thereof;
ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃ פ	כה	25	and she brought it before Saul, and before his servants; and they did eat. Then they rose up, and went away that night. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

y	Yathir readings in L which we have designated as Qeres when both Dothan and BHS list a Qere.

Chapter 29

ויקבצו פלשתים את־כל־מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל׃	א	1	Now the Philistines gathered together all their hosts to Aphek; and the Israelites pitched by the fountain which is in Jezreel.
וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם־אכיש׃	ב	2	And the lords of the Philistines passed on by hundreds, and by thousands; and David and his men passed on in the rearward with Achish.
ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל־שרי פלשתים הלוא־זה דוד עבד ׀ שאול מלך־ישראל אשר היה אתי זה ימים או־זה שנים ולא־מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד־היום הזה׃ פ	ג	3	Then said the princes of the Philistines: 'What do these Hebrews here?' And Achish said unto the princes of the Philistines: 'Is not this David, the servant of Saul the king of Israel, who hath been with me these days or these years, and I have found no fault in him since he fell away unto me unto this day?' {P}
ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את־האיש וישב אל־מקומו אשר הפקדתו שם ולא־ירד עמנו במלחמה ולא־יהיה־לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל־אדניו הלוא בראשי האנשים ההם׃	ד	4	But the princes of the Philistines were wroth with him; and the princes of the Philistines said unto him: 'Make the man return, that he may go back to his place where thou hast appointed him, and let him not go down with us to battle, lest in the battle he become an adversary to us; for wherewith should this fellow reconcile himself unto his lord? should it not be with the heads of these men?
הלוא־זה דוד אשר יענו־לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו ברבבתו׃ ס	ה	5	Is not this David, of whom they sang one to another in dances, saying: Saul hath slain his thousands, and David his ten thousands?' {S}
ויקרא אכיש אל־דוד ויאמר אליו חי־יהוה כי־ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא־מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד־היום הזה ובעיני הסרנים לא־טוב אתה׃	ו	6	Then Achish called David, and said unto him: 'As Yehovah liveth, thou hast been upright, and thy going out and thy coming in with me in the host is good in my sight; for I have not found evil in thee since the day of thy coming unto me unto this day; nevertheless the lords favour thee not.
ועתה שוב ולך בשלום ולא־תעשה רע בעיני סרני פלשתים׃ ס	ז	7	Wherefore now return, and go in peace, that thou displease not the lords of the Philistines.' {S}
ויאמר דוד אל־אכיש כי מה עשיתי ומה־מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך׃	ח	8	And David said unto Achish: 'But what have I done? and what hast thou found in thy servant so long as I have been before thee unto this day, that I may not go and fight against the enemies of my lord the king?'
ויען אכיש ויאמר אל־דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא־יעלה עמנו במלחמה׃	ט	9	And Achish answered and said to David: 'I know that thou art good in my sight, as an angel of God; notwithstanding the princes of the Philistines have said: He shall not go up with us to the battle.
ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר־באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו׃	י	10	Wherefore now rise up early in the morning with the servants of thy lord that are come with thee; and as soon as ye are up early in the morning, and have light, depart.'
וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל־ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל׃ ס	יא	11	So David rose up early, he and his men, to depart in the morning, to return into the land of the Philistines. And the Philistines went up to Jezreel. {S}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 30

ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש׃	א	1	And it came to pass, when David and his men were come to Ziklag on the third day, that the Amalekites had made a raid upon the South, and upon Ziklag, and had smitten Ziklag, and burned it with fire;
וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם׃	ב	2	and had taken captive the women and all that were therein, both small and great; they slew not any, but carried them off, and went their way.
ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו׃	ג	3	And when David and his men came to the city, behold, it was burned with fire; and their wives, and their sons, and their daughters, were taken captives.
וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות׃	ד	4	Then David and the people that were with him lifted up their voice and wept, until they had no more power to weep.
ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃	ה	5	And David's two wives were taken captives, Ahinoam the Jezreelitess, and Abigail the wife of Nabal the Carmelite.
ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־בניו בנו ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו׃ ס	ו	6	And David was greatly distressed; for the people spoke of stoning him, because the soul of all the people was grieved, every man for his sons and for his daughters; but David strengthened himself in Yehovah his God. {S}
ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד׃	ז	7	And David said to Abiathar the priest, the son of Ahimelech: 'I pray thee, bring me hither the ephod.' And Abiathar brought thither the ephod to David.
וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל׃	ח	8	And David inquired of Yehovah, saying: 'Shall I pursue after this troop? shall I overtake them?' And He answered him: 'Pursue; for thou shalt surely overtake them, and shalt without fail recover all.'
וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו׃	ט	9	So David went, he and the six hundred men that were with him, and came to the brook Besor, where those that were left behind stayed.
וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור׃	י	10	But David pursued, he and four hundred men; for two hundred stayed behind, who were so faint that they could not go over the brook Besor.
וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים׃	יא	11	And they found an Egyptian in the field, and brought him to David, and gave him bread, and he did eat; and they gave him water to drink;
ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות׃ ס	יב	12	and they gave him a piece of a cake of figs, and two clusters of raisins; and when he had eaten, his spirit came back to him; for he had eaten no bread, nor drunk any water, three days and three nights. {S}
ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה׃	יג	13	And David said unto him: 'To whom belongest thou? and whence art thou?' And he said: 'I am a young Egyptian, servant to an Amalekite; and my master left me, because three days ago I fell sick.
אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש׃	יד	14	We made a raid upon the South of the Cherethites, and upon that which belongeth to Judah, and upon the South of Caleb; and we burned Ziklag with fire.'
ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה׃	יה	15	And David said to him: 'Wilt thou bring me down to this troop?' And he said: 'Swear unto me by God, that thou wilt neither kill me, nor deliver me up into the hands of my master, and I will bring thee down to this troop.'
וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה׃	יו	16	And when he had brought him down, behold, they were spread abroad over all the ground, eating and drinking, and feasting, because of all the great spoil that they had taken out of the land of the Philistines, and out of the land of Judah.
ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו׃	יז	17	And David smote them from the twilight even unto the evening of the next day; and there escaped not a man of them, save four hundred young men, who rode upon camels and fled.
ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד׃	יח	18	And David recovered all that the Amalekites had taken; and David rescued his two wives.
ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד׃	יט	19	And there was nothing lacking to them, neither small nor great, neither sons nor daughters, neither spoil, nor any thing that they had taken to them; David brought back all.
ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד׃	כ	20	And David took all the flocks and the herds, which they drove before those other cattle, and said: 'This is David's spoil.'
ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו ׀ מלכת ׀ אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום׃ ס	כא	21	And David came to the two hundred men, who were so faint that they could not follow David, whom also they had made to abide at the brook Besor; and they went forth to meet David, and to meet the people that were with him; and when David came near to the people, he saluted them. {S}
ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו׃ ס	כב	22	Then answered all the wicked men and base fellows, of those that went with David, and said: 'Because they went not with us, we will not give them aught of the spoil that we have recovered, save to every man his wife and his children, that they may lead them away, and depart.' {S}
ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו׃	כג	23	Then said David: 'Ye shall not do so, my brethren, with that which Yehovah hath given unto us, who hath preserved us, and delivered the troop that came against us into our hand.
ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק ׀ הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו׃ ס	כד	24	And who will hearken unto you in this matter? for as is the share of him that goeth down to the battle, so shall be the share of him that tarrieth by the baggage; they shall share alike.' {S}
ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה׃ פ	כה	25	And it was so from that day forward, that he made it a statute and an ordinance for Israel unto this day. {P}
ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה׃	כו	26	And when David came to Ziklag, he sent of the spoil unto the elders of Judah, even to his friends, saying: 'Behold a present for you of the spoil of the enemies of Yehovah';
לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר׃	כז	27	to them that were in Beth-el, and to them that were in Ramoth of the South, and to them that were in Jattir;
ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע׃ ס	כח	28	and to them that were in Aroer, and to them that were in Siphmoth, and to them that were in Eshtemoa;
ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני׃	כט	29	and to them that were in Racal, and to them that were in the cities of the Jerahmeelites, and to them that were in the cities of the Kenites;
ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך׃	ל	30	and to them that were in Hormah, and to them that were in Bor-ashan, and to them that were in Athach;
ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו׃ פ	לא	31	and to them that were in Hebron, and to all the places where David himself and his men were wont to haunt. {P}

Groves Center Legend For Leningrad Codex Notes

c	We read one or more accents in L differently than BHS. Often this notation indicates a typographical error in BHS.

Chapter 31

ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע׃	א	1	Now the Philistines fought against Israel, and the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain in mount Gilboa.
וידבקו פלשתים את־שאול ואת־בניו ויכו פלשתים את־יהונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול׃	ב	2	And the Philistines followed hard upon Saul and upon his sons; and the Philistines slew Jonathan, and Abinadab, and Malchishua, the sons of Saul.
ותכבד המלחמה אל־שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים׃	ג	3	And the battle went sore against Saul, and the archers overtook him; and he was in great anguish by reason of the archers.
ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ׀ ודקרני בה פן־יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את־החרב ויפל עליה׃	ד	4	Then said Saul to his armour-bearer: 'Draw thy sword, and thrust me through therewith; lest these uncircumcised come and thrust me through, and make a mock of me.' But his armour-bearer would not; for he was sore afraid. Therefore Saul took his sword, and fell upon it.
וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־חרבו וימת עמו׃	ה	5	And when his armour-bearer saw that Saul was dead, he likewise fell upon his sword, and died with him.
וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל־אנשיו ביום ההוא יחדו׃	ו	6	So Saul died, and his three sons, and his armour-bearer, and all his men, that same day together.
ויראו אנשי־ישראל אשר־בעבר העמק ואשר ׀ בעבר הירדן כי־נסו אנשי ישראל וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו את־הערים וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהן׃ ס	ז	7	And when the men of Israel that were on the other side of the valley, and they that were beyond the Jordan, saw that the men of Israel fled, and that Saul and his sons were dead, they forsook the cities, and fled; and the Philistines came and dwelt in them. {P}
ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־שלשת בניו נפלים בהר הגלבע׃	ח	8	And it came to pass on the morrow, when the Philistines came to strip the slain, that they found Saul and his three sons fallen in mount Gilboa.
ויכרתו את־ראשו ויפשיטו את־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת־העם׃	ט	9	And they cut off his head, and stripped off his armour, and sent into the land of the Philistines round about, to carry the tidings unto the house of their idols, and to the people.
וישמו את־כליו בית עשתרות ואת־גויתו תקעו בחומת בית שן׃	י	10	And they put his armour in the house of the Ashtaroth; and they fastened his body to the wall of Beth-shan.
וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר־עשו פלשתים לשאול׃	יא	11	And when the inhabitants of Jabesh-gilead heard concerning him that which the Philistines had done to Saul,
ויקומו כל־איש חיל וילכו כל־הלילה ויקחו את־גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם׃	יב	12	all the valiant men arose, and went all night, and took the body of Saul and the bodies of his sons from the wall of Beth-shan; and they came to Jabesh, and burnt them there.
ויקחו את־עצמתיהם ויקברו תחת־האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים׃ פ	יג	13	And they took their bones, and buried them under the tamarisk-tree in Jabesh, and fasted seven days. {P}

Tanakh
Book of , Chapter: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

TRANSLATION / PUBLICATION NOTES:

Tanakh (Hebrew Scriptures) :

Leningrad Codex Based Tanakh (aka Hebrew Scriptures) derived from:
"Electronic" Leningrad Codex obtained from www.tanach.us
Source for the Westminster Leningrad Codex (WLC) — Groves Center:
Maintained by the J.Alan Groves Center For Advanced Biblical Research.
(WLC) Unicode Conversion to Hebrew Font Encoding For Web Pages:
Written In C++ Programming Language
By Robert M. Pill
Copyright © 2005–2023 By Robert M. Pill, All Rights Reserved.

QERE — KETIV
(What is Read —What is Written) :

Qere and Ketiv, from the Aramaic qere or q're, קְרֵי‎ ("[what is] read") and ketiv, or ketib, kethib, kethibh, kethiv, כְּתִיב‎ ("[what is] written"), also known as "keri uchesiv" or "keri uchetiv," refers to a system for marking differences between what is written in the consonantal text of the Hebrew Bible, as preserved by scribal tradition, and what is read. In such situations, the Qere is the technical orthographic device used to indicate the pronunciation of the words in the Masoretic text of the Hebrew language scriptures (Tanakh), while the Ketiv indicates their written form, as inherited from tradition.
SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Qere_and_Ketiv

Q. What is the Qere and Ketiv and how does it relate to the Masoretes?
( see: http://jbtc.org/v08/Graves2003.html )

For PDF Of Above Link Click This Line!

A. Qere and Ketiv are orthographic devices that were used by the Masoretes,
i.e., Jewish scribes from the 6-10th centuries.

Qere means, "what is read," and ketiv means, "what is written".

It is found in existing Masoretic manuscripts dating to the 9th and 10th centuries, CE.

There are several forms of Qere / Ketiv, including:
ordinary, vowel, omitted, added, euphemistic, split, and qere perpetuum.

The ketiv that is most relevant is the vowel qere. In this case, the consonants are unchanged,
but different vowel signs are added and only the qere, i.e., what is read, is vocalized. ...

I Challenge The Rabbinic QERE–KETIV System!

In January 2022, beginning with the "Accented" (Full Trop and Vowels), rendering I chose to repair defects in the html encodings which occurred with my mechanical conversion of the unicode multi-wide encoding from http://tanach.us. I also decided to rearrange the Qere–Ketiv "system" with what I consider was the Masoretic intent in the first place!

The New KETIV–qere Hebrew Rendering (ACCENTS)!

Thus, this current version uses the Ketiv, what is written, as the predominant rendering, while making the Qere, what the "rabbis" have commanded as Must Be Read instead, to be a minimalist secondary format (much as rabbis appear to have intended the Ketiv to be!).

One of the reasons I decided to take on this new rendering effort is that in my efforts to understand the nature of the rabbinic Qere–Ketiv system I have not truly found a satisfactory explanation of why the "Qere" should always take precedence over the "Ketiv" in reading the Tanakh.

In fact, as I understand it, rabbinic "scribes", in examining the actual Aleppo and Leningrad Codices, appear to have taken upon themselves to adding the consonant only Qere in the margins upon the original manuscripts, where, in their "infinite wisdom" they have presumed themselves to be the greater authority!

Moreover, as rabbinic sources seem to indicate that the "Ketiv" should never be uttered, I have found instances, such as in Exodus 21:8, where I believe the "Qere" is blatantly INCORRECT — and that the "Ketiv" should be the preferred "reading", as if the Masoretes actually knew what they were doing all along!

In my own regular reading (Stone Edition Tanakh, Koren Publications Tanakh), my preference has been to read the "Ketiv" (what is written) and pretty much minimize the "Qere"! This is not easy to do because the predominant Qere is rendered as if it is the normative form, and the Ketiv follows, typically within brackets, as if it is the offensive variant (Stone Edition Tanakh)! In the Koren Publications Tanakh, the "Ketiv" is what is rendered in the margin, while the "Qere" is found in the regular text! Obviously, normal reading will typically ignore what the Masoretes wrote, the "Ketiv"!

As of January, 2022, and going forward, I intend to render the rabbinic additions of Qere in their current KETIV–qere form found in the accented version. I consider this as to convey the intent of the Masoretes. However, I acknowledge that rabbis (talmudists) have expended much effort to obscure the written Torah as part of their regular practice; as they appear, to me, to view themselves collectively as אֱלֹהִ֔ים Elohim. That is, I believe that those talmudists (rabbis), consider themselves collectively to be God!!! They certainly demand that their edicts (tachanot) are followed as if they are divinely inspired law!

If you find this of interest, please view the page on KETIV–QERE Variants

English Scripture Passages From:
"The Holy Scriptures Tanakh 1917 edition
According To The Masoretic Text (JPS 1917 Edition)"

The Jewish Publication Society of America "The Holy Scriptures According To The Masoretic Text (JPS 1917)" is in the public domain, and may be freely copied.

Notable Modifications
To The JPS 1917 Based English Scripture
In The-Iconoclast.org's Hebrew–English Tanakh:

THE TEN COMMANDMENTS!

In The-Iconoclast.org Modified Version Of the JPS 1917 Text, The Verse numbering has been altered to match the corresponding verses in the original Hebrew Scriptures of the actual Leningrad Codex for "The Ten Commandments" in Exodus 20 and Deuteronomy 5!

For More Information Regarding 'The Ten Commandments', See the Page, Comparing The Ten Commandments Exodus 20 & Deuteronomy 5 In The Leningrad Codex

The Name יְהֹוָה Yehovah

"Yehovah", The Name Of G-d In The Hebrew Scripures ('YHVH': י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He', aka Tetragamaton) Is Used Instead of "LORD" (note: ALL CAPITAL LETTERS) As Found In The Original JPS 1917 Tanakh.

For More Information Regarding 'The Name', See the Page, The Name יְהֹוָה [Yehovah] In The Aleppo And Leningrad Codices.

In Converting "LORD" to "Yehovah", I Counted A Total Of 5,553 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה ha Adon Yehovah

The Hebrew Phrase הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה Occurs In Only Two Places, In Exodus 23:17 and 34:23. In Those Cases, I Have Changed The Translation Wording From "Lord GOD" To "Lord GOD [ha Adon Yehovah]".

אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Adonai Yehovi

Typically Translated As "Lord GOD", It Is A Much Less Common Form Of The Divine Name, יְהֹוָה [Yehovah].

This Form אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Is, Nevertheless, Quite Important In Understanding Pronounciation For The Divine Name, Especially Since The Hebrew Form For It Has NOT Undergone The Intense Scrutiny Of rabbinic Censorship As Has "Yehovah". Accordingly, The Hebrew Text For This Form Of 'The Name' Typically HAS NOT BEEN ALTERED In Jewish Publications That Actually Keep The Vowel Pointers From The Masoretic Text!

In Converting "Lord GOD" to "Lord GOD [Adonai Yehovi]", I Counted A Total Of 284 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh. Of All Of Its Occurrences, The Fully Voweled Form Of The Hebrew אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה Appears 31 Times, And The Non–Fully Voweled Form אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה (The Same Hebrew Letters, Minus Just The One 'Oh' Sounding Character, "The Holem", Which Follows The First 'He' In ( י 'Yud', ה 'He', ו 'Vav', ה 'He' ), Make Up All Other Occurrences.

תורה Torah

The Word "Law" (Capital and lower case), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To "Torah" Where The Base Hebrew Letters תורה Correspond To The Matching Verse In The Leningrad Codex (Masoretic Text)!

In Converting "Law" to "Torah", I Counted A Total Of 223 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Yerushalam, Yerush'lem and Yerushalayim

יְרוּשָׁלִַ֖ם "Yerushalam"

The Word "Jerusalem" (the name of capital city in ancient Israel), As Found In The JPS 1917, Has Been Changed To Its Transliterated Equivalent, "Yerushalam" (note the 'am' ending), In All Places Where It Corresponds To [ יְרוּשָׁלִַ֖ם ] In The Hebrew Text.

יְרוּשְׁלֶֽם "Yerush'lem"

A Rare, Second Transliterated Form, "Yerush'lem" (note the 'em' ending), Has Been Changed From "Jerusalem" Where The Hebrew Letters Spell Out The Aramaic Form [ יְרוּשְׁלֶֽם ] Found In Aramaic Parts Of Daniel And Ezra.

ירוּשָׁלַ֙יִם֙ "Yerushalayim"

The Extremely Rare, Third Transliterated Form, "Yerushalayim" (note the 'ayim' ending), Has Been Changed From The JPS 1917 "Jerusalem" To Correspond To The Hebrew [ ירוּשָׁלַ֙יִם֙ ].

Noteworthy Is That This Rarest Form Appears In Only Four (4) Places In The Entire Hebrew Scriptures, Yet, It Is The Most Common Pronunciation For The Name Of The Ancient City! Its Four (Out Of Over 600) Appearances Are:
1) Jeremiah 26:18, 2) Esther 2:6, 3) I Chronicles 3:5, and 4) II Chronicles 25:1.

In Converting "Jerusalem" To Its Transliterated Equivalents, I Counted A Total Of 625 Occurrences In The JPS 1917 Tanakh!

Site Last Updated: Last Israel New Moon: Copyright © 2007–2024— Email WebMaster:	November 4, 2024 2024-11-03 [9] Robert M. Pill WebMaster